לאחר מספר מפגשי היכרות מקדימים – היום הגיע. זה קרה בצהרי יום שישי, הגענו למרכז אומנת החירום לאסוף אותו לחיק משפחתנו הנרגשת והחוששת. ילד קטן בן 5.5, לרגליו נעליים מרופטות ותיק קטן צר מלהכיל את סיפור חייו. תנועת כפות ידיו הפרושות זו מול זו כמו שואלות ומנסות להבין מה יהיה משך הנסיעה. פניו היו ממש מופתעות כאשר לחץ על הכפתור שלצד החלון ובאופן פלא, החלון נפתח.
אט אט למדנו להכירו כאשר כל סימני שאלה רבים, הדאגות והתהיות שהיו לנו זכו לשמחתנו למענה מהעו"סיות המקצועיות של "אור שלום", ארגון המטפל בילדים ונוער בסיכון שהוצאו מבתיהם על ידי רשויות הרווחה בעקבות הזנחה וחוסר תפקוד. יד ביד עברנו את המסע המפתיע, המבלבל המאתגר הזה. מסע שבהדרגה בנה אותנו כאנשים וכמשפחה עם סיפור חיים אחר ושונה מרוב המשפחות שאנו מכירים. אלה היו ממש צעדים ראשונים של אומנה שיכולתי להקבילם, בדיעבד, לשבועיים הראשונים להגעה הביתה מבית היולדות עם תינוק שזה עתה נולד.
בכל הזמן הזה הארגון היה ועודנו שם אתנו - החל מתהליך בדיקת ההתאמה שלנו ועד הפיכתנו למשפחת אומנה, בכל השעות, הימים, השבועות, החודשים והשנים הבאות. המפגש עם אנשי מקצוע והליווי התומך והמכיל ,ביחד עם קבוצות התמיכה אליהן השתייכנו במסגרת המעטפת שנותן ארגון אור שלום, סייעו בידנו לצלוח את האתגרים שבדרך.
אין לי ספק היום שאם יש משהו אחד גדול ומשמעותי (וכמובן שיש עוד דברים רבים נוספים) שעיצב, בנה והשפיע על ילדיי הביולוגים ועל בחירתם את מסלול חייהם כבוגרים, והוביל לשאיפתם התמידית לתרום לאחר ולחלש בחברה, הוא צירופו של ילד אומנה למשפחתנו והדרך המיוחדת שעברנו כולנו יחד תוך כדי תהליך האומנה.
להיות משפחת אומנה זה להיות מוכן לחוויה משנה חיים
יש פער גדול בין לשמוע שיש בעולם ילדים שהוריהם, משלל סיבות, לא מסוגלים לגדלם - לבין להכניס את הילדים האלה לסלון ביתך, לשולחן השישי, למקלחת ולמיטה. המקומות האלו, היומיומיים, בהם שוב עולים להם סיוטים מפעם – ברגעים האלו מתגלה עולם ומלואו, הלב מתרחב מאהבה ומתכווץ לנוכח המציאות אותה פגש הילד בחייו הקצרים.
להיות משפחת אומנה זה ללא ספק לתת לילדים הזדמנות לחיים אחרים מאלה שאליהם נולדו. חיים שמחים, בטוחים, נכונים יותר ועם הרבה הרבה תקווה לעתיד. ובעיקר להיות משפחת אומנה זה להיות מוכן לחוויה שמשנה את חייו של כל מי שמעז לגעת בה.
להצטרפות למשפחות אור שלום כנסו לאתר>