יסמין התגוררה עם אימה בבולגריה מאז שהייתה בת שמונה. בגיל 14 החליטה לחזור לבד לישראל. "החיים שם לא היו כל כך פשוטים, לא היה לי טוב, וזו הייתה האופציה היחידה. יש לי שתי אחיות בישראל, ואמא נשארה שם", מספרת יסמין בשיחה עם mako. עם עלייתה נקלטה בפנימייה, שם נאלצה להתמודד עם לא מעט אתגרים: "היה קשה כי לא ידעתי לתקשר, שכחתי את השפה במשך השנים האלה, בהתחלה תקשרתי עם אנשים באמצעות הטלפון עם גוגל טרנסלייט ולאט לאט למדתי שוב עברית".   

לאחר כמה חודשי שהות במשפחתון, הוצעה ליסמין משפחה מלווה: עפרה ונתי מוזס. "בהתחלה היה לי קצת מוזר, היו קשיים עד שהכרנו, ואז עם השנים התחברנו, ונהייתי חלק מהם. הייתי ילדה בעייתית ועשיתי מלא שטויות, ובכל הרגעים הם לא ויתרו עליי".

לפני שיסמין הגיעה למשפחתם, עפרה מספרת שהיא ונתי, בעלה, שוחחו על הנושא עם בנותיהם, שהראו רצון גדול שתגיע, אך ברגע האמת, הדברים לא תמיד היו כה פשוטים. "פתאום נכנסת מישהי הביתה ויש להן חדרים משותפים ומקלחת משותפת, זה לא תמיד נוח, צריך להתחשב ולעשות כל מיני דברים שלא רגילים אליהם. לא היה מדובר רק בסופי שבוע וחגים, יסמין בילתה כאן את חופשת הקיץ, לא יכולנו לנסוע לחו"ל בשנים האלו כי אי אפשר היה להוציא אותה. בקרוב ניסע ביחד פעם ראשונה לחו"ל. החיים של הילדות שלנו די נוחים וקלים ואין להן הרבה אתגרים, זה לא רע פתאום להזיז את הגבינה שלהן שיבינו שמשהו השתנה ושאפשר לעמוד בזה".

"אני לא האמנתי שאני והבנות במשפחה נגיש מחוברות זו לזו כמו שאנחנו כיום", אומרת יסמין, "בארוחות תמיד ירדתי למטה ולא ישבתי איתם באירועים משפחתיים. לא ידעתי מה זו משפחה ולא הבנתי למה עושים ארוחות שבת. עפרה תמיד אמרה שאצלם לא קמים מהשולחן בגלל שלא נעים".  

לדברי עפרה הדרך לא היתה קלה, והיו אף פעמים שבהם הם חשבו להרים ידיים: "היו מקומות שזה כמעט קרה. היו גבולות שנחצו והיה לנו קשה וחשבנו מה יקרה, אבל היתה עבודה משותפת עם המשפחתון, וכמעט את כל הדברים עשינו ביחד והם ליוו אותנו באתגרים. האהבה הגדולה אליה גרמה לכך שההחלטה הייתה כן להמשיך ולנסות ולא לוותר. כשפותחים את הלב, רוצים שהיא תצליח ומאוד מאמינים בה, שם עוברים את המחסום ומתקדמים".

וכך, מילדה שמתקשה לתקשר בעברית עם סביבתה, יסמין סיימה לאחרונה י"ב בהצטיינות ועם תעודת בגרות מלאה. "המנהלת התקשרה אליי וביקשה לפגוש אותה כי היא לא האמינה שהיא הגיעה לזה", אומרת עפרה בהתרגשות, "היא עשתה מהפך, גם מבחינת שפה, אישיות ובגרות. ההתחלה לא הייתה פשוטה, לא לנו ולא לה. עברנו רכבת הרים ביחד".

"למדתי המון דברים לחיים", מוסיפה יסמין, "הם עשו אותי בן אדם טוב יותר ואוהב, הראו לי מה זו אהבה ומה זו משפחה. אם שואלים אותי מי זו אמא שלי אני אומרת עופרה מוזס. הם חגגו לי יום הולדת 15 ואני אף פעם לא חגגתי יום הולדת, עשו לי שמח, עם מתנות ועוגות. התביישתי מאוד. זה היה מביך מאוד וגם מאוד מרגש".

יסמין משפחה מלווה  (צילום: אלבום פרטי)
יסמין ובני משפחת מוזס | צילום: אלבום פרטי

כיום יסמין אינה בקשר עם המשפחה הביולוגית שלה, ומאז שמלאו לה 18 עברה להתגורר באופן מלא בבית משפחת מוזס. בקרוב היא תתחיל מכינה קדם צבאית בבאר שבע שתכין אותה לשירות משמעותי בצבא, ואחריו היא רוצה להגשים עוד חלום: "אני רוצה להיות אשת עסקים ואחרי הצבא ללמוד עיצוב פנים".

"בצבא היא רוצה להיות בקרבי אבל יש לנו את בעיית המשקל, היא צריכה לעלות, ואם לא - היא תעשה תפקיד משמעותי אחר", אומרת עפרה, "אנחנו פה בשבילה, גאים בה על הדרך שעשתה, היום היא מסתכלת על דברים ויודעת להגיד 'טעיתי'. ניסינו לתת לה את כל הכלים, עכשיו זה כבר שלה. היא לומדת מה נכון ומה לא, ולא נכנסת למקום שיכול לסכן אותה. מאז שהיא משתפת אותנו יותר קל לה. אנחנו רוצים שתצליח. מגיל 18 אנחנו כבר לא אומרים לה מה לעשות, רק מתווים את הדרך וגאים בה על הבחירות שלה".

מה המסר שלך לנערים ונערות אחרות במשפחה מלווה?
"לכל אחד מגיע שתהיה לו משפחה שאוהבת אותו וצריך להאמין ולא לוותר".

"בתקופה זו לא מעט משפחות בישראל מכירות את חווית התלישות מהבית והיעדר מקום בטוח ויציב", אומרת שלומית בירנבוים, מנהלת תחום משפחות, נע"מ ובוגרים באגף החוץ ביתי במשרד הרווחה והביטחון החברתי. "מי שחווה זאת באופן קיומי ויומיומי הם אותם חניכים וחניכות שחיים בפנימיות והמשפחות אינן מהוות עבורם מקום תומך ויציב. בשבילם הקמנו במשרד הרווחה בשיתוף עם עמותת ׳ילדים בסיכוי׳ את פרויקט 'משפחה מלווה', שמקבלת את החניך בשבתות וחגים ומאפשרת לו להיות חלק מתא משפחתי שמעודד ומחזק אותו, והכי חשוב מקנה לו את תחושת השייכות שכל כך חסרה לו. הקשר שנוצר בין יסמין למשפחת מוזס, כמו במקרים אחרים בפרויקט ממשיך ומלווה את החניכים גם אחרי שעזבו את הפנימייה, ומקנה להם תחושת ביטחון ויציבות. משפחת מוזס, אתם ההשראה של כולנו״. 

משפחה שמעוניינת לקחת חלק בפרויקט מוזמנת לפנות למוקד 118 של משרד הרווחה והביטחון החברתי.