המשאיות שהכילו תרופות עבור החטופים עברו בידוק על ידי צה"ל ונכנסו לרצועת עזה, אלא שמשפחות החטופים לא בטוחות כלל שהתרופות אכן יגיעו ליקיריהן ולא לחמאס. עמירם קופר בן ה-85 מוחזק כבר 104 ימים בשבי חמאס. בנו שרוליק קופר קלבו פסימי מאוד באשר למצבו ולמצב 135 החטופים האחרים.
"יש כל כך הרבה סיכונים בדרך, שקצתי בלהאמין. לא מאמין לא לחמאס, לא לצלב האדום ולא לממשלה", אמר קופר קלבו בנושא הכנסת התרופות, "אני מאוד סקפטי בעניין הזה. נניח שהתרופות יגיעו. הן נרשמו לאנשים האלה כשהם היו עם 20-30 קילו יותר עליהם. המינונים השתנו. אלה שהיה להם לחץ דם גבוה, כבר אין להם. אלה שיש להם לחץ דם נמוך, מהפיתה עם הזעתר נהיה להם גבוה. סיכוי התרופות להרוג אותם יותר גדול מלהציל אותם, אלא אם יהיה שם רופא, אבל רופא אמיתי, לא איזה מוקיון מהצלב האדום".
"אני לא בטוח שזה יעשה להם טוב. כן, יש פה תקווה, זה יותר טוב מכלום, אבל הסיכונים מאוד גדולים. לצערי עברו מעל שלושה חודשים ואנחנו מתבחבשים. הנהגת המשבר הזה היא כמו גן ילדים שצריך לפרק אותו. הם לא מתפקדים. כשהתראיינתי לפני ארבעה שבועות ישבתי על הגדר, הייתי א-פוליטי. זה לא עובד".
אתה מיואש יותר.
"לא נראה שזה הולך לשום מקום, לא נראה שמישהו מתייחס לזה. מתייחסים לזה כמו אל עוד מבצע. זה לא זה. זה הארמגדון שלנו, מלחמת השחרור שלנו. בינתיים שר הביטחון לא מדבר עם ראש הממשלה, לא ידע שמעבירים את התרופות. ביבי הצטלם ליד קרטון עם איזולירבנד ואמר: 'הנה אני מעביר את התרופות', כשהצרפתים בכלל העבירו אותן. משחקי כוח מטופשים, כשהמצב פה הולך להתפוצץ. זו התנהלות של גן ילדים שחייבת לעבור".
"שלשום הייתי בסיור לעיתונאים זרים בניר עוז. זו הייתה הפעם הראשונה שלי בניר עוז אחרי ה-7 באוקטובר. זו הייתה חוויה מטלטלת, נוראית. עמדנו מול קבוצת עיתונאים זרים שהראו אמפתיה הרבה יותר גדולה וחזקה ממה שקורה פה. התראיינו בתוך בתים מפויחים, מבית התינוקות ההרוס, מבית הילדים ההרוס. רק כשאתה מגיע לשם אתה מבין את גודל העניין. זה לא עוד צוק איתן. החטופים הולכים ומתמעטים. המספרים יהיו הרבה יותר גרועים. נקבל הרבה יותר גופות של חטופים מאשר חטופים, זה ברור לכולם. רבאק, תתאמצו, תפסיקו לשחק".
חברי הקבינט טוענים כי משקיעים מאמצים בהחזרת החטופים. אתה לא מאמין לזה?
"אני יכול לתת 1,001 דוגמאות לזה שלא עושים כלום. האויב שעומד מולנו, חמאס, יצא עלינו ב-7 באוקטובר באקט מאוד גרוע שכולנו מכירים את פרטיו. מכניסים להם קמח, מים, דלק, נוזל למזגנים. יושב סינוואר במחילת העכברים שלו, מקבל אוכל, מקבל מים. הרי הוא לוקח את הכל. הוא יכול לשבת שם 20 שנה, מה הלחץ שלו? מאכילים אותו, משקים אותו, במקום לחתוך את הכל. אני מכבד את ביידן, בלעדיו באמת יהיה לנו קשה. הוא רוצה שנכניס מים? אין בעיה, שיושיב את האו"ם שייתן את המים בכוסות למי שצריך. חמאסניק לא מקבל מים, עזתי כן. שלא הכל יילך לחמאס ולמנהרות. מתחת לציר פילדלפי יש מנהרות שדרכן מכניסים עוד טילים. זה נשמע הגיוני שאנחנו שולטים בשטחים ועדיין מקבלים מהם טילים? כולם יודעים שנכנס אמל"ח ממצרים ואם שואלים אותי, מעריך שרוב החטופים כבר יצאו משם למצרים. הם כבר לא בעזה".
ספר על אבא שלך.
"אבא הוא לא הפוסטרים שרואים ברחובות, הוא בן אדם. באופן אישי ופרטי הוא אדם חם, משורר, כתב ספרי שירה, כל הזמן פעל כדי שכן יהיה בסדר מעבר לגבול הנוראי הזה, שעכשיו הוא בצד השני שלו. כל הקיבוץ הזה היה שוחר שלום, האמין בדו-קיום. כשבאירוע עם החבר'ה מחוץ לארץ שאלו אותי מה השוני העיקרי שקרה לי אחרי ה-7 באוקטובר, אמרתי להם את האמת לצערי הרב: שהפסקתי להאמין בשלום. כולנו האמנו בשלום, שתי מדינות לשני עמים, כל הקשקושים האלה של השמאל. היינו בטוחים שברגע שתהיה להם מדינה הם יירצו לחיות איתנו בשלום. ה-7 באוקטובר הוכיח אחרת. הם הרסו לעצמם ולנו. הכל השתבש".