בבוקרו של 7 באוקטובר דיצה היימן, בת 84 מקיבוץ ניר עוז, השתדלה להרגיע את הילדים והנכדים המודאגים. "בשעה 10 בבוקר סבתא אמרה לנו שהיא נעולה בממ"ד והכול בסדר", מספר סתיו שדמה, אחד מנכדיה, "אבל החל מהשעה עשר היא הפסיקה לענות".
"לא היה מענה בטלפון בכלל, ישר מעבר למענה הקולי. בשעה ארבע בצוהריים הבת שלה התקשרה אליה ועונים לה "איט'ס חמאס". זה היה הסימן הראשון שהבהיר לנו שסבתא חטופה". לפני החטיפה, אחד השכנים של דיצה שמע אותה צועקת 'הצילו'. השכן מניר עוז ניסה להילחם במחבלים עם האקדח האישי שלו, אבל הוא היה יחיד מול רבים: הוא חזר בחזרה לממ"ד וכך ניצל.
שלושה ימים לאחר פרוץ המלחמה, חמאס פרסם סרטון תעמולה שבו רואים מחבלים מכניסים את דיצה לתוך רכב. "באותו יום קיבלנו שיחת טלפון מקצינת צה"ל שהודיעה שהיא חטופה באופן רשמי", נזכר שדמה, אחד מ-19 נכדיה של דיצה.
משפחותיהם של החטופים עודכנו: אלה השמות
היימן חיה בניר עוז מאז שהצטרפה לגרעין נח"ל והייתה ממקימי הקיבוץ. "בשנים האחרונות היא פשוט התרגלה למציאות של סבבי טילים", מתאר סתיו, "אבל דיצה עצמאית מאוד ואישה חזקה מבחינה נפשית. היא מדור החלוצים, היא עברה הרבה דברים בחיים שלה ויש לה חוסן נפשי מאוד גדול. למרות גילה היא מתפקדת באופן מלא ובכל זאת היא בת 84 וזקוקה לתרופות שלה כדי להישאר מאוזנת".
לדיצה נולדו ארבעה ילדים - גדעון, נטע, דפנה ויסמין. בכל שנה היא מתקשרת לכל אחד מהנכדים ביום ההולדת לאחל לו מזל טוב. "השיחה האחרונה שלי עם סבתא הייתה ביום הולדת שלי בספטמבר האחרון", נזכר סתיו, "כשהייתי קטן הייתי מחכה ליד הטלפון ביום הולדת לשיחה מסבתא, שהיא תתקשר להגיד מזל טוב ולשאול מה אני רוצה מתנה".
"יש לנו את המרק המפורסם של סבתא דיצה: זה מרק שמלכד את המשפחה", הוא מספר. "האמת שסבתא היא הגורם המלכד של המשפחה שלנו אבל המרק שלה זה רק התירוץ: מרק עוף עם הרבה ירקות. תמיד כשאנחנו מגיעים אליה, יש את המרק המפורסם של סבתא דיצה. היא מבשלת טוב, בשבתות יש חמין ובגזרת הקינוחים עוגיות הפירורים המפורסמות ועוגת פירות".
מאז שסבתא נחטפה, ילדיה ונכדיה נרתמו למאבק להחזיר את החטופים: "בפגישות עם חברי הממשלה ומטה השבויים והנעדרים, בצעדות, במחאות ובראיונות. אני באופן אישי עצרתי את החיים שלי, בכל יום אני נמצא במטה החטופים והנעדרים ומנסה לעשות כל מה שאני יכול", מספר סתיו. "אני פשוט רוצה לראות אותה בבית ולחבק אותה. פשוט רוצה שהיא תחזור. לא אכפת לנו איך, אנחנו רוצים שהיא תהיה איתנו פה".
האסון שפקד את ניר עוז שובר את לבם של בני משפחת היימן לא פחות מהחטיפה של סבתא: "אני מתגעגע לקיבוץ, שגם הוא חלק ממה שנקרא סבתא בשבילנו. ללכת לסבתא זה ללכת לניר עוז, קיבוץ יפהפה. אנחנו אבלים גם על מה שקרה לקיבוץ. מה שמחזק אותי היום זה להיות בקשר עם משפחות אחרות של חטופים: אנחנו מתחזקים ביחד. לי זה עוזר להיות עם עוד אנשים שעוברים את מה שעובר עלינו עכשיו".
