מישל: “הלו? הלו?”
גיא: “אבא? אבא, אני אוהב אותך”.
מישל: "מה קרה? איפה אתה, גיאצ'וק?"
גיא: "אני אוהב אותך מאוד, אבא".
מישל: "גיא, מה קרה, גיא?"
גיא: "הם הרגו את אלון".
מישל: "את מי הם הרגו?"
גיא: "את אלון. אני מתחבא בעץ"
(מתוך השיחה האחרונה של מישל אילוז עם בנו גיא שנחטף לעזה)
"צמא לשמוע את הקול שלו"
כבר יותר מחודש ימים שאין למישל יום ושהוא מפחד שירד הלילה. כי בחושך המחשבות לא מרפות, הקולות והמראות חוזרים. שיחת הטלפון האחרונה, המחבלים שהסתערו על הרכב, התמונות של גיא - וההודעה של החמאס על "מות האסיר הציוני גיא אילוז" שהגיעה אליו במקרה והפכה את כל עולמו.
הכול חוזר אליו בלילה, כמו פאזל שחלקיו מפוזרים: "גיא חי, גיא מת, גיא נמצא, גיא לא נמצא? בדבר הזה אני חי, בין תקווה לבין ייאוש. אנשים לא מבינים ולא מספיק מעריכים את השיחות שלהם עם הילדים שלהם. ואני, אני צמא, אני כמה לשמוע את הקול שלו, לדבר איתו, שיגיד לי מה קורה איתו", הוא מספר.
239 חטופים בעזה: הסיפורים, השמות והתמונות
גיא אילוז חי ונשם מוזיקה. הוא בן 26, הוא עבד כסאונדמן ומנהל במה עם להקת היהודים, עם שלום חנוך ועם מתי כספי. "ילד עדין נפש, הוא מרחף עלינו איזשהו מטר", אומר אביו. "תמיד מכנסיים קצרים, תמיד בחולצות הכפתור אף פעם לא יהיה במקביל". ותום פטרובר, סולן היהודים, סיפר עליו במופע תמיכה במשפחות: "אנחנו מכירים את גיא בערך מגיל חמש או שש. זה הילד שלנו, זה אחד האנשים הכי מתוקים, הכי מקסימים, הכי חמודים, הכי חכמים, הכי מוכשרים שאנחנו הכרנו".
"ירו בי, חטפתי כדור"
למסיבה ברעים גיא נסע כמו תמיד, עם הג'יפ הלבן שלו. הם הגיעו לשם עשרה חברים, ורק שניים יכולים היום לספר מה קרה. אביב קובי ונועם אבטליון היו במסיבה יחד עם גיא, וכעת בבית משפחת אילוז זאת הפעם הראשונה שהם נפגשים אחרי מה שקרה. "לא היה שום תפיסה של מה קורה לפני זה, אנחנו ממש יצאנו משם עוד מחויכים", אומרת נועם. "עלינו על הכביש, ואז אחרי איזה 40 שניות, לא יודע, לא זוכר בדיוק, פתאום צרור, כדורים פוגעים", נזכר אביב.
גיא היה ברכב הקדמי. אביב נסע כמה עשרות מטרים מאחוריו. הם דיברו בטלפון, השיחה הוקלטה – ובה היריות והזעקה: "תברח מכאן!". נועם ואביב מצליחים להסתובב עם הרכב שלהם ולברוח, ואביב כבר מבין מה קורה לגיא מלפניו. "אותך הוא באמת הכי אהב, אני יודע שאתה היית בשבילו כמו סמן ימני", אומר לו מישל.
בצילום שנלקח ממצלמת הגוף של אחד המחבלים של החמאס שהתקדמו אל הרכב של גיא, מצולם מה שנראה כמו הרגע שבו גיא נמלט מהרכב אל קבוצת העצים הסמוכה: המחבלים מגיעים לג'יפ ורוצחים את כל מי שהיה בו ובקצה התמונה רואים מישהו נמלט.
בשיחת חירום למד"א הוא אמר: "שלום, אני נמצא ברעים, ירו בי, חטפתי כדור. אני שוכב בצומת, מדמם על הרצפה, יש חוליה של מחבלים, ארבעה מתו לי בידיים". המוקדנית שאלה אם הוא רואה את המחבלים, וגיא ענה: "אני לא רואה כלום, אני מתחבא בתוך עץ - צריך מסוק, תקשיבי, צריך מסוק".
בסוף השיחה עם מד"א, גיא מבקש שתעלה את אבא שלו על הקו: "אבא, אני רק רציתי להגיד לך שאני אוהב אותך ותמסור"... ומישל קוטע אותו: "אתה לא תהיה שום דבר, אל תיפרד מאיתנו, חכה שנייה איתי על הקו" וגיא השיב בשקט: "אני מחכה, אבא".
"לא יכולתי לשאת את המראות"
והאב משחזר את המשך השיחה: "אמרתי לו: 'גיא, תעשה לי טובה, תיקח גופה ותסתתר אחריה'. הוא אומר לי: 'הגופות רחוקות ממני, אבא. אני פה מתחבא באיזה עץ' והיריות לא פסקו, הצרורות לא פסקו לרגע. התלבשתי ומיד טסתי לשטח - כל הצמתים באזור שם, מכביש 232, התחילו להתמלא על ידי מחסומים. היו שם רכבי ביטחון שהגיעו משם, ובעצם שמו גופות אחת על השנייה. אני בודק לראות אם זה הילד שלי. באיזשהו שלב, לא יכולתי לשאת את המראות האלה, גם בתור בן אדם שמאוד מאוד חזק וראה כמעט הכול, הבטן התהפכה לי".
במשך יומיים הסתובב מישל בין בתי החולים, חיפש את הגופה של גיא. ביום השלישי הוא מחליט לנסוע ולחפש את הג'יפ שלו בשטח. "אתה רואה את התופת, אתה רואה את המחבלים, אתה רואה את הרכבים, השכל לא קולט - ופתאום אני רואה את הרכב של הבן שלי, ירוי כולו. סרקתי שם כל עץ, כל סימן כדי לנסות להתחקות איפה גיאצ'וק שלי נמצא. כמובן שאתה רואה כתמי דם ליד האוטו, אתה רואה כתמי דם בתוך האוטו".
אבל מה אתה יודע, בשורה התחתונה?
"בשורה התחתונה, אני לא יודע כלום".
הסרטון מחמאס - והתגובה של גל הירש
מישל הוא הבעלים של חומוס אסלי בתל אביב, והוא גם יזם שעוסק בנדל"ן. הוא מבקש מפלסטינים שעובדים איתו לעקוב אחרי שידורי הטלוויזיה בעולם הערבי, לחפש קצה חוט. ביום ה-11 של המלחמה, שולח לו החבר מהשטחים סרטון של החמאס שבו מוזכר בנו: "ההפצצות הביאו למותם של 22 חטופים עד רגע זה. האחרון שבהם היה החטוף הציוני, האומן גיא אילוז", טען דובר חמאס בסרטון.
מה אתה מרגיש כשאתה רואה את זה?
"זה כיבה אותי, זה כאילו מישהו לקח את התקע והוציא אותו. ישר העברתי את כל החומרים לגל הירש, אמרתי לו: 'שמי מישל, שירתנו יחד בפלס"ר, אני צוות נובמבר 83', קיבלתי סרטון מדובר חמאס על מות בני גיא אילוז, בן 26 מתל אביב. תוכל בבקשה לבדוק את אמינות הסרטון?', והדבר הראשון שהיה לו להגיד לי זה: 'איך הגיע אליך הסרטון?', לא הייתה פה שום אמפתיה".
"'אפשר בבקשה לדבר טלפונית?', אני פונה אליו, הוא לא עונה. התקשרתי אליו שלוש שיחות בכל הטלפונים, הוא לא ענה לשום דבר. הוא כתב: 'נחבר לך גורם מתאים, תהיה חזק', ואמר שהם בודקים את זה ברמה המקצועית".
יום אחרי שידור הסרטון, הוסיפו את גיא לרשימת החטופים. גל הירש לא מצא זמן לדבר עם מישל והמשפחה. "ביום ה-20 הגיעה לכאן נציגת מודיעין יחד עם נציגת הצבא, ואז היא אומרת לי שיש ודאות חד-ערכית שגיא נחטף והגיע לעזה", מישל נזכר.
אבל זה לא הסרטון.
"זה לא הסרטון. הם אומרים שהסרטון הוא אפס אמינות. זה על פי ממצאים שהם יודעים שגיא הגיע לעזה".
ויודעים אם הוא הגיע בחיים?
"לא יודעים אם הוא הגיע חי, לא יודעים אם הוא מת. אני רוצה להאמין שהוא חי. אני רוצה להאמין, אני מוכן לעשות... (בוכה) אני מוכן לעשות הכול שיגידו לי שהוא חי".
"כבר הכנתי את ההלווייה במחשבה"
"חסר לנו פה גיאצ'וק, תמיד אתה דוחף לו אוכל לצלחת", מודה המשפחה בשילוב של עצב וצחוק מסביב לשולחן, "שיבוא, נעמיס לו על הצלחת". אופיר אלקבץ, קרובת משפחתו, אומרת: "נראה לי הדבר הכי קשה בדבר הזה זה חוסר הידע, חוסר הוודאות", ומאיה, אחותו של גיא, מוסיפה: "אין פשוט איך להתמודד עם זה כל כך, צריך לא להתמודד".
בארוחת הערב בחצר מישל מחליט לספר לילדים על הסרטון שפרסם החמאס. "דובר חמאס אמר שאש כוחותינו הרגה את גיא. זה תעמולה שיכולה להיות..." ואחותו שואלת: "איך לא אמרתם לנו את זה?". מישל משיב: "אולי כדי לגונן עליכם באיזשהו מקום", והאח אורי מוודא: "הם אמרו גיא-גיא, כאילו?", ומקבל תשובה חיובית.
"אנחנו לא יודעים, אנחנו לא יודעים", הדגיש מישל, שציין כי בסרטון נאמר רק שמו של גיא ולא של חטופים אחרים. "זה נתן לנו אגרוף בבטן, ואנחנו נאחזים בזה שגורמי הביטחון אמרו שזה אפס אמינות".
לפני חצות מישל לקח את הכלב של גיא לטיול ארוך. בחושך המחשבות שוב נודדות למנהרות של עזה - ואז לתהומות של הלב. "הייתי רוצה, קודם כול, שיגידו לי מחר שיש עסקת שבויים וגיא בחיים ומחזירים אותו חי. זה הדבר שמבחינתי... פנטזיה, חלום. אבל אתה יודע, אתה מפליג למחשבות, אתה לא שולט במחשבות. אני כבר הכנתי את ההלוויה במחשבה. זה לא נשלט".
"אני הולך להגיד משהו הוא מאוד קשה, אבל אני אגיד אותו בכל זאת", הוא מזהיר. "אני מקנא באותם אנשים שהודיעו להם את הבשורה ביום הראשון שהילד שלהם נהרג. הם יודעים, הם יודעים עם מה להתמודד. מצד אחד אני מקנא בהם, אבל מצד שני, אני לא יכול לחשוב ככה - אני אומר 'מה פתאום? מה פתאום? הבן שלי חי'".
בביתו מישל צופה בסרטון של מתי כספי, שאומר: "אני רוצה להקדיש את השיר הבא לכל החטופים, וביניהם גם איש צוות שעובד איתי ועם שלום - גיא אילוז. אני אוהב אותך, גיא, ואני מייחל לרגע שכולכם תחזרו בריאים ושלמים הביתה" – ואז שר את "מישהו".
גם בלילה הזה תנדוד שנתו של מישל, והוא יקשיב שוב לשיחה ההיא מגיא. וינסה לחבר את הפאזל שחסרים בו חלקים. וכמוהו עוד מאות משפחות.
תחקיר: נוי ברכה