אופיר בן חמו (37) מבית שאן, ספר במקצועו, מסתובב בשבועות האחרונים ביישובי הצפון המפונים ומחלק מזון ומים לחתולי הרחוב שנשארו לבדם. את הרחובות והבתים הנטושים והשרופים הוא מתעד ומעלה לטיקטוק בסרטונים שזוכים לעשרות אלפי צפיות. "אני מראה את הרחובות הריקים, את הרכבים שנפגעו, את העשבייה שגדלה פרא, את השממה, את הבתים השרופים. את מה שאני מפרסם, לא רואים בתקשורת", הוא מספר בשיחה עם mako.
בן חמו הוא פעיל ותיק למען בעלי החיים בכל הארץ. בין היתר הוא יזם ימי אימוץ בבית שאן, ישב בכלוב מול העירייה במחאה למען עיקור חתולי רחוב, ובשנים האחרונות הוא גם הקים פרויקט להצלת הציפורים הנודדות, ואף ניהל מאבק שהצליח מול מגדלי הדגים שירו בשקנאים בניגוד לחוק. לפני קצת יותר מחודש, אחרי שסיים לטפל בציפורים הנודדות עם תום עונת הנדידה בסוף מאי, החליט לנסוע לקריית שמונה להאכיל את החתולים, ומשם התרחב לכל האזור.
לצד חיות הבר שפלשו ללא מעט ישובים נטושים, כמו גם כלבים משוטטים שברחו מההפגזות בלבנון, יש כמובן את מאות חתולי הרחוב שנמצאים ללא מזון ושתייה זמינים. נכון לעכשיו, בן חמו כבר הספיק לחלק יותר מ-2,000 קילו ומאות ליטרים של מים קרים ב-18 יישובים: "ראיתי את השריפות בקריית שמונה ואמרתי לחבר: 'בוא נקנה כמה שקים של אוכל, כמה קערות מים וניסע להאכיל את חתולי הרחוב'. זה התחיל כמשהו נקודתי ומשם נחשפנו למצוקה גדולה, ממש הסתערות, גם של בעלי החיים וגם של מפונים שהשאירו את בעלי החיים מאחור ויצרו איתנו קשר. יש גם לא מעט כלבים נטושים של מפונים לבתי מלון שנאלצו להשאיר אותם מאחור".
@ofir_ben_hamo #חתולירחוב #שלומי #חניתה #הגלילהמערבי #מלחמהבישראל ♬ צליל מקורי - spotify
האהבה והדאגה לבעלי חיים התחילה אצלו מילדות. סבתא של בן חמו שגרה ליד המשפחה בבית שאן סיפקה באופן שוטף אוכל ומזון לעשרות חתולים. "בגיל 24 רכשתי בית עם חצר והחלטתי לממש את החלום שלי - לפתוח בית להצלת בעלי חיים. מאז ועד היום הבית פתוח ומטיילים בו עשרות חתולים, בעיקר בחצר, שהצלתי מכל מיני מקומות. יש גור ג'ינג'י שקוראים לו טראמפ, יש גם קלינטון ואובמה".
איך זה עובד בפועל? בן חמו מגייס תרומות, וכל מי שרוצה מפקיד כסף בחשבון של החנות לחיות מחמד שהוא מפרסם בפוסטים ובסרטונים. "מיד אחרי שפרסמתי את ה"טיול" שלי בקריית שמונה, פנו אליי אנשים מכל האזור, שלומי, ראש הנקרה ועוד ועוד, סך הכול כבר למעלה מ-25 יישובים. מדי כמה ימים אנחנו באים לשטח אחרי שצברנו מספיק מזון, משהו כמו חצי טון בכל פעם. בחלק מהמקומות אני משאיר אוכל להמשך אצל האנשים שנשארו שם. בחלק מהמקומות כבר הספקנו להגיע שלושה וארבעה פעמים כמו בראש הנקרה, שלומי, רמות נפתלי, אביבים וקרית שמונה".
"זה התחיל כמשהו קטן ופשוט התגלגל והתרחב וזה ממשיך לגדול כל הזמן. והנה אני מסתובב באזורים ויישובים שלא הייתי מעולם, נחשף למגוון רחב של אנשים ומקומות, כל יישוב והייחודיות שלו. ברמה האישית זה מסע מדהים", הוא אומר, "אני פוגש ביישובים אנשים שנשארו, בעיקר את כיתות הכוננות. מארחים אותי יפה, חלקם בהתלהבות. ברגע הראשון לא מבינים מי אני, חושבים שהלכתי לאיבוד. אנשים שם מיואשים, עצובים וכועסים, מרגישים מופקרים ממש. אני משוחח איתם על המצב ובכל המקומות כולם אומרים לי אותו דבר: לא כולם יחזרו, לא כולם מתכוונים לחזור. אנשים כבר מתחילים חיים אחרים במקומות אחרים".