73 ימים חלפו מאז נחטף עמרי מירן-לביא מקיבוץ נחל עוז. על אף שנלקח כשהוא על רגליו, אות החיים הראשון הגיע כ-50 יום לאחר אירועי הזוועות של השבעה באוקטובר. מאז החטיפה בת זוגו, לישי, עושה כל מה שיכולה בשביל להשיב את עמרי ואת כל החטופים, כשבמקביל דואגת לשתי בנותיהם: רוני בת השנתיים ועלמא בת החצי שנה.
האירועים הקשים בשבועות האחרונים, וביתר שאת מותם הטרגי בשוגג של שלושה חטופים ישראלים בידי כוחות צה"ל, טלטלו את כולנו - ובעיקר את משפחות החטופים. בשיחה עם נסלי ברדה ויואב לימור, לישי שיתפה בתחושות המורכבות ובניסיון לחזור לשגרה. "בחודש האחרון הבנות בסוג של שגרה ונמצאות עם ילדים בגיל שלהן. הן מתגעגעות הביתה, ורוני שואלת בכל בוקר אם היום אבא יבוא. ההורים שלי נמצאים איתנו, הפכנו למשפחה אלטרנטיבית עם סבא וסבתא, אבל חסרה חתיכה מאוד משמעותית בפאזל", אמרה.
הזמן עובר ויש תחושה שהמרחק גדל. ממשהו מוחשי, זה הופך יותר לסיפור.
"שבוע שעבר היה שבוע קשה מאוד. סוף השבוע היה נוראי והתחושה שזה מתרחק היא נכונה. אם הייתה תקווה גדולה לפני חנוכה שאולי יקרו הניסים שאנחנו מחכים להם, חנוכה היה הכי נוראי שאפשר לעבור. בשבועיים האחרונים רוני מתחילה להגיד במילים מה קרה".
מה היא מספרת?
"שהיינו בבית בקיבוץ ושאנשים לקחו את אבא, כבר לא 'אבא הלך לאיבוד'. גיליתי שהיא יודעת מה זה נשק, מבדילה בין רע לטוב, אבל איך מסבירים מה זה רע וטוב בתוך סיטואציה כזו. אתמול היא שאלה מה זה חיילים, וצריך לנסות להסביר מה ההבדל בין החיילים הטובים והרעים".
השבוע שעבר היה איום ומטלטל. מעבר למחיר הכבד בלחימה, התבשרנו על חמש גופות חטופים, ובהמשך קרתה הטרגדיה הנוראית בשישי כאשר שלושה חטופים שהצליחו להשתחרר - יותם חיים, סאמר פואד אל טלאלקה ואלון שמריז ז"ל - נורו בשוגג על ידי כוחות צה"ל ונהרגו. "אנחנו ברכבת הרים משוגעת שבה הכל קיצוני. יש מעל מאה משפחות שהיקירים שלהן עדיין שם, ואני באמת מרגישה שנגמר לנו הזמן. באופן אישי אני יכולה לומר שאין לנו עוד הרבה כוחות, פשוט נגמרו", הודתה. "אנחנו מחפשים כוחות מבחוץ, אבל השבוע הזה גמר אותנו".
בשבוע שעבר הייתם במשלחת בהונגריה. יש תחושה שמישהו יוכל לעזור?
"אנחנו מקווים ופועלים לכל הכיוונים, פשוט מנסים הכל. אין לנו משהו אחר. נוכל להגיד לעמרי שעשינו את הכל. היה קשה לצאת לנסיעה ולהשאיר את הילדות גם בלי אמא לכמה ימים".
על מה את חושבת בלילה?
"אני עדיין מדמיינת את רוני רצה לעבר עמרי. אני חייבת להמשיך להיות חיובית בשביל הנפש שלי ושל הילדות למרות התחושה שנגמר לנו הזמן והכוחות שמתחילים גם להיגמר. אני עדיין רואה את החיבוק של רוני ועמרי. ראינו אותו יוצא על הרגליים, והוא יחזור על הרגליים. קיבלנו מידע מחטופות שחזרו שראו אותו ושהוא בחיים. אין מה להרחיב על המצב הבריאותי המורכב של כל השבויים. אנחנו יודעים שהוא יודע שאנחנו בחיים, שהוא לא ידע מה קרה איתנו ושמע אחרי 50 יום".
הוא קיבל זריקת עידוד שאתן חיות.
"חיות ובסדר. אחת החטופות ראתה אותי בטלוויזיה וסיפרה לו את זה. אני בטוחה שזה נתן לו המון אנרגיות. אני צריכה לנסות לשקם את עצמי, כולנו כתושבי העוטף עם הטראומה שלנו, אבל כל עוד עמרי שם אני לא באמת יכולה לעשות את זה. מבחינה מנטלית, אני והבנות עדיין בנות ערובה של חמאס".
מה דעתך בנוגע לחילוקי הדעות בין משפחות החטופים לעוצמת המאבק והאמון בקבינט.
"קודם חשוב לי להגיד לצה"ל שאנחנו מחזקים אותם, סומכים עליהם ומחבקים אותם. הם עושים את הבלתי יאומן, ואסור לשכוח שגם הם על הקצה. המשפחות תומכות בהם ומחבקות אותם. בנוגע למקבלי ההחלטות, יש דברים שאנחנו צריכים להשאיר בינינו. זה לקח זמן אבל אנחנו נפגשים עם חלקם. הלחץ שהפעלנו הביא בשבוע האחרון לכך שהם הבינו שהם צריכים להיפגש איתנו. לסיום אני רוצה להוסיף שחיכינו לניסים של חנוכה שלא קרו. בעוד פחות מחודש יש לי יום הולדת, וכולם צריכים לחזור עד יום ההולדת שלי - זו תהיה המתנה שלי".