210 ימים עברו מאז מתקפת חמאס האכזרית, ועל אף שבשבועות האחרונים עולים דיווחים על התקדמות אפשרית במגעים לעסקה - נראה כי זו תהיה מוגבלת, ולא תכלול את כל 133 החטופות והחטופים שעדיין בשבי חמאס. אחד מהם הוא עומר שם טוב שנחטף ממסיבת הנובה. אמו, שלי, התייחסה ב"שישי בבוקר" לתחושות המורכבות ביחס לדיווחים. "הסיטואציה הזויה עד כדי כך שאקרא לזה אפילו משפט שלמה. עכשיו יש 20 או 30 שאולי יחזרו אבל מה עם השאר? מה עם עומר שלי, עם אבינתן, עם החיילים?", תהתה.
וכשאת שואלת את מי שאמור לענות?
"אין את מי. מה יש להם להגיד? אני מסכימה שחובתם להגיד אבל הם בעצמם לא יודעים מה. מדברים על עסקה, מה העסקה אומרת? זה 20 או 30 ומה עם השאר? על מה חותמים? מצד אחד יש שם נשים שאלוהים יודע מה קורה להן וצריך להוציא. צריך להוציא את כולם, אין שם אחד אחרי 210 יום שבריא, לא בגוף ולא בנפש".
כאמור, כבר קרוב לשבעה חודשים שבנה עומר לא בבית, ושם טוב התייחסה להתמודדות עם השמועות השונות בכל יום מחדש. "אני תמיד חושבת שזה לא יכול להיות יותר קשה ממה שזה אבל אז מגיעים לרמה קשה יותר", הודתה. "בדרך כלל אני נותנת דוגמה שהורים מרגישים בבהלה כשהילדים הולכים לאיבוד, אבל גם הורים למבוגרים יותר חווים את זה".
ואת כבר 210 ימים לא יודעת מה קורה עם הילד שלך.
"אני יודעת שהוא חטוף בעזה, נמצא עם טרוריסטים".
איך משמרים את האופטימיות והתקווה גם בלילה שבו עולות מחשבות?
"גם לפנות בוקר אענה לך עד שהגוף מכבה עצמו. זה לקום בכל בוקר, להיכנס לחדר של עומר ולהגיד: 'בוקר טוב חיים של אמא. תהיה חזק, אנחנו עושים הכל'".
את מאמינה שהמדינה עושה הכל?
"אנחנו כבר 210 ימים אחרי".
עומר מתמודד עם צליאק ואסטמה, דבר שבוודאי מקשה עוד יותר על החיים בתנאים הקשים. "זה פוגש אותי בכל בוקר מחדש כי גם לי יש אסטמה, בכל בוקר אני צריכה לקחת את המשאף שלי, ולעומר המשאף מחכה על השידה. אני שואלת מה הוא עובר שם", אמרה. "אין אוויר במקום שהוא נמצא וכשהוא רעב הוא אוכל משהו שגורם לו נזק וכאבי בטן".
בתוך כל השחור הזה את מצליחה לדמיין את המפגש?
"ברור, זו התמונה שכל הזמן נמצאת לי מול העיניים. אני פותחת ידיים, רצים אחד לשנייה. אני מחבקת אותו ואומרת לו שהוא מוגן. אני כל כך מחכה לזה".
הוא יזהה את הלביאה שהפכת להיות?
"הוא יגלה אמא קצת שונה, אבל הוא מכיר אותי. אנחנו 'כוח שם טוב', הפכנו להיות כוח שקם בבוקר ולא רואה שום דבר בעיניים מלבד דבר אחד: את עומר ושאר החטופים. אותי רואים ושומעים, אבל יש המון משפחות שקופות שלא מצליחות לצאת מהבית. יש את משפחות הנרצחים שגם את גופות אהוביהן צריכים להחזיר. הסיטואציה הזויה".
ומה קורה בימים כמו הבוקר שבהם מתפרסם על עוד הרוג שנמצא שם?
"זה כאב על גבי כאב. לא המציאו מילים בשום שפה על הסיטואציה שאנחנו נמצאים בה. כשראיתי את הירש בטלוויזיה קפצתי מאושר בלי להכיר אותו. לחשוב שההורים שלו לא ידעו עליו שום דבר מעבר לווידאו הזוועתי ב-7 באוקטובר. מצד שני, לחוות בכל פעם בשבעות של נרצחים שעדיין לא זכו לקבור זה קשה".
בנוסף הגיע השבוע גם תיעוד של עמרי מירן.
"שבוע וחצי לפני ישבתי עם דני, אביו של עמרי. הוא ישב ובכה, אמר לי שאין לו שום מידע. לראות את עמרי פתאום זה המון. כשנודע לנו שעומר נחטף זה היה בסרטון של חמאס בטלגרם ב-7 באוקטובר בערב, ראיתי וצעקתי לשמיים במצוקה מטורפת. אחי אמר שהוא התפלל שזה המצב, שהוא חטוף אבל בחיים".