"גיל ההתבגרות". צמד מילים שגורם להורים להרגיש חרדה קלה ומחנק בגרון. מילים שמחוברות אצלנו כמעט באופן אוטומטי לעצבים, צעקות, טריקת דלתות, מצבי רוח משתנים, חצ'קונים, מרד, דרמה, הורמונים, מיניות, ביקורתיות, הסתגרות ו"אתם לא מבינים".
עכשיו, תחשבו איזו אסוציאציה מעלה בכם המילה "גירושים"? מילה לא פחות נוראית שלרוב האנשים עושה קונוטציה שלילית של בית מתפרק, משבר, פרידה וכאב. דמיינו בית שיש בו מתבגרים והורים מתגרשים, זה נראה כמו שתי מכוניות מרוץ שהתנגשו על המסלול ועכשיו השאלה איך מגיעים בשלום לקו הסיום?
גיל ההתבגרות
המשימה של ילד בגיל ההתבגרות היא להפוך מילד נאיבי, תלותי, שמושפע מהסביבה, ילד שקרוב אלינו ומחפש את האישור שלנו, לעבור שלב נוסף בהתפתחות ולפתח לעצמו זהות. בשביל לעבור שלב ולהתפתח הוא חייב לבעוט, יש מתבגרים שיבעטו חזק ויש כאלו שפחות. אלו שיבעטו חלש יחזרו שעה אחרי שביקשנו מהם ואלו שיבעטו חזק יחזרו יום אחרי. הם ישימו אותנו בחוסר וודאות ובתחושת חוסר שליטה. הם ייקחו סיכונים קטנים או גדולים וכל זה כחלק מהגיל, טבעי לחלוטין.
כדי שהם יוכלו לעבור את גיל ההתבגרות בטוב הם זקוקים לתחושת ביטחון ושקט נפשי. הם צריכים לדעת שנהיה שם בשבילם, שלא נפסיק לדאוג, שנקשיב ונכיל את ההתמודדויות שלהם ובעיקר שלא נתייאש ונוותר עליהם בשלב הזה. הביטחון שלהם נובע מהמשפחה, מהבית.
גירושים
כאשר הורים מתגרשים כל המשפחה עוברת טלטלה והאדמה רועדת מתחת לרגליים. עבור מתבגרים, המשפחה שהם הכירו עד עכשיו משתנה להם בתזמון הכי גרוע. הם רוצים שקט וסערת הגירושים לא מאפשרת את זה. אם עד לפני רגע היה להם זוג הורים משעממים, יושבים בסלון, רואים טלוויזיה, רבים, עכשיו יש להם אמא שמתחילה לרוץ וללמוד ואבא אופנוען שכל שבת יוצא בשש בבוקר לטיול אופנועים, ולשניהם יש תחביבים חדשים ותשוקות חדשות. השאלה היחידה שהמתבגר שואל את עצמו, מה קרה להורים שלי?
בזמן שהמתבגר שלנו עסוק בגיבוש הזהות שלו גם ההורה הגרוש מתעסק בגיבוש הזהות החדשה שלו ושניהם שואלים 'מי אני'? ההורה מתחיל לשאול את עצמו שאלות קיומיות, בדיוק כמו המתבגר, מחפש לעצמו חברים חדשים מקבוצת השווים (גרושים.ות) שמבינים מה עובר עליו, שאיתם הוא יכול לצאת ולבלות וגם על הדרך אולי ימצא אהבה חדשה.
ממשפחה שחיה בבית אחד, למתבגר יש עכשיו את הבית שלו עם אמא והבית שלו עם אבא. כששני הבתים קרובים זה מאפשר למתבגר ניידות וזרימה בזמני השהות שהרבה פעמים מתנגשים במפגשים חברתיים שיש לו. אנחנו נדרשים להקשיב לרצונות שלו, להתגמש ולא לקחת אותם באופן אישי כשהוא אומר שהוא מעדיף לבלות את הסופ"ש עם החברים ולא איתנו. כשהבתים רחוקים ונמצאים לעיתים בעיר אחרת האתגר גדול שבעתיים.
החדר של המתבגר הוא כל עולמו עם מחשב הגיימינג וארון הבגדים המפנק. המעברים בין הבתים יכולים להיות מאתגרים כי הם דורשים מהם להיפרד מחפצים אהובים שנותנים להם ביטחון ושקט או להיות מתוכננים מאוד ולהחליט מראש איזה אאוטפיט הם רוצים ללבוש בלי היכולת להחליף בספונטניות לבגד אחר שנמצא בבית השני.
האחריות על הקשר עם המתבגר היא של ההורים
למתבגר יכולה להיות הרבה ביקורת על ההתנהלות שלנו בפרידה. הוא כבר מבין יותר מערכות יחסים, אבל עדין אין לו את היכולת להבין את כל התמונה כולה. החשיפה לעימותים בין ההורים מובילה אותו להרגיש רגשות קשים. לעיתים המתבגר ייקח צד, יכעס על ההורה שפגע ויזדהה עם ההורה השני ואפילו יסרב ללכת לאחד מהם.
כדי שהמתבגרים שלנו יצליחו במשימת ההתבגרות שלהם הם זקוקים לשני ההורים שלהם שיהיו שם עבורם עם המון הקשבה ותקשורת בריאה. אם המתבגר אינו מעוניין לבוא אליי, אני צריכה לבדוק עם עצמי ואיתו, מדוע? האחריות על הקשר בין המתבגר לבין ההורה היא על ההורה, איך אני יכולה לחזק את הקשר ולגרום למתבגר להרגיש בבית, בטוח ושקט.
מתבגרת שצריכה לעבור בין שני בתים ומעולם לא דיברה עם אביה בפתיחות על מחזור ומיניות, יכולה להרגיש לא בנוח לשהות אצל אביה בימי המחזור, לשתף אותו בכאבי המחזור שלה או בסוג התחבושות שהיא אוהבת. שיחה כזאת דורשת פתיחות גדולה משני הצדדים שאם היא לא הייתה קיימת כשהם חיו בבית אחד, חשוב להתחיל ולפתח אותה כשחיים בשני בתים.
המתבגר יכול למצוא את עצמו עם הורה שמחפש לעצמו אהבה בדיוק כמוהו. הורה שיוצא לדייטים, שנשבר לו הלב, שמתאכזב, שמתרגש. בגדול, אין בזה שום דבר רע וזאת יכולה להיות חוויה משותפת נפלאה שאפשר ללמוד ממנה, אבל לעיתים אנחנו הופכים להיות יותר מידי החברים שלהם, משתפים ומערבים אותם במידע שלא רלוונטי להם ומתייעצים איתם במקומות שאנחנו לא אמורים וקצת שוכחים שאנחנו הורים.
איך מגיעים לקו הסיום?
לקיחת סיכון בגיל ההתבגרות היא טבעית, אבל ילדים שלא שומרים עליהם יכולים ללכת לאיבוד. הם צריכים שנהיה מגדלור בשבילם שנשמור עליהם, שנהיה הכתובת שלהם למקרה שמשהו יקרה, שנהיה השיחת טלפון הראשונה, שנכיל ונתמוך ולא רק ניתן להם בראש. המתבגרים מבקשים מאיתנו להישאר הורים, להישאר בעמדה ההורית, להמתין להם שיחזרו בלילה, אם הם מתרחקים – אנחנו נשארים קרוב, לא נוקמים בהם על התנהגויות פוגעות, מתעניינים בהם: לאן אתה הולך? עם מי?
הם אולי בועטים, אבל מבקשים מאיתנו לא לשחרר הכל, מצד אחד לתת להם את העצמאות שהם מבקשים ומצד שני לא לוותר עליהם ועל הערכים שאנו רוצים להנחיל להם, פשוט להישאר הורים. בסופו של יום, מתבגרים הם אנשים חכמים שיש לנו המון מה ללמוד מהם אם רק נקשיב. נוכל לדבר איתם שיחות ברומו של עולם וליהנות מהדרך שלהם להתבונן על העולם.
הכותבת היא בעלת תואר שני בטיפול רגשי, מדריכת הורים, יועצת זוגית, יוצרת הפודקאסט "הורות בשני בתים".