יהב היה בן 37 במותו, הבכור בבית משפחת וינר, אח לאלמוג (36) דניאל (32) ואסף (27). כולם נולדו וגדלו בכפר עזה, אך במהלך חייהם הבוגרים, עזבו, נדדו, ולבסוף כולם מלבד דניאל שעברה לחופית, חזרו לקיבוץ.
יהב ואלמוג העבירו את רוב חוויות הילדות יחד, בעיקר בגלל הסמיכות בגילאיהם. עם זאת, לא הייתה קרבה מיוחדת ביניהם בשנות הנעורים וגם בבגרותם. "לכל אחד היה את מעגל החברים שלו, ככה זה בקיבוץ, ואז יהב עזב את הבית לשנת שירות וצבא ואני אחריו, ושם החיים התחילו להתפצל, כל אחד הלך לכיוון שלו. אחרי שירות בדובדבן, עבדתי באבטחה וטיילתי בחו"ל, וכשיהב היה בחו"ל, אני הייתי בארץ. יהב גר הרבה שנים בתל אביב ויפו עם שי-לי, שניהם למדו קולנוע ומשחק, אני טיילתי ועבדתי בגינון, היינו בעולמות שונים, הקשר היה בעיקר סביב המשפחה וארוחות חג".
המקום שבו אלמוג ויהב מצאו את החיבור, ואיתם כל בני המשפחה היה המוזיקה. "יהב עם גיטרה ושירה אני עם כלי הקשה ותיפוף, וגם ההורים מנגנים, ובכל פעם שהיינו מנגנים היה חיבור רגשי טוב, היינו נהנים לנגן יחד".
ב-2022 יהב ושי-לי עברו לגור בקיבוץ כפר עזה. "אמנם התראינו יותר, אבל זה לא קרב בינינו רגשית, כך היה גם עם אחיי הצעירים. העולמות הפנימיים שלנו כבר היו שונים והתרגלנו לא להיות בקשר קרוב, התראינו בעיקר באירועים משפחתיים".
הפעם האחרונה שבה המשפחה התאחדה בהרכב מלא הייתה ב-6 לאוקטובר, בעקבות פטירתו של הסב מצד האם. "הוא נפטר ב-4 לאוקטובר, וההורים שלי היו בחו"ל, חיכינו שיחזרו כדי לקיים את ההלוויה, ולכן היא נדחתה. בששי בצהריים קברנו אותו בבית העלמין בכפר עזה, קראנו הספדים, אחר הצהריים נפגשנו לקפה ועוגה, ובערב אכלנו ביחד ארוחה משפחתית, הרמנו כוס לחיי סבא".
"אבא שלי מייד הבין שיהב לא שרד ופרץ בבכי"
בשבת בבוקר כל בני המשפחה התעוררו עם הישמע האזעקות, בבית ההורים נשארו ללון הסבתא שזה עתה התאלמנה ואסף, האח הצעיר. אלמוג היה עם לירון, אשתו לשעבר, בביתם. בני המשפחה ניסו לתקשר זה עם זה אבל החשמל נותק ולא הייתה תקשורת. "שמענו שיש מחבלים בשדרות ואז הבנו שהגיעו גם לכפר עזה, עם יהב ושי-לי נותק הקשר".
כאשר מחבלים ניסו לחדור לביתם של שי-לי ויהב, יהב החזיק את דלת הממ"ד כדי לאפשר לשי-לי ושייה, שהייתה אז בת ארבעה שבועות, להימלט, ובכך הציל את חייהן. "באזור השעה 09:00 שי-לי יצרה קשר ודיברה עם אבא שלי. היא סיפרה לו שרצה והתחבאה, והשכנים הכניסו אותה דרך החלון עם התינוקת הביתה, היא אמרה שהיא לא יודעת מה קרה ליהב. באותו רגע אבא שלי הבין שיהב לא שרד ופרץ בבכי".
אלמוג מספר שעד יום ראשון לפנות בוקר הם שהו בממ"ד, בזמן שהם שומעים את כל היריות מבחוץ, ומקבלים בקבוצות הוואטסאפ של הקיבוץ הודעות הזועקות לעזרה, לא נותר להם אלא להמתין בחוסר אונים שיבואו להושיע אותם. "אחרי כמה שעות קיבלנו הודעה מהשכנים שיש אצלם מחבלים. זה היה עניין של מזל שלא הגיעו אלינו, הם הסתובבו בשכונה ולא נכנסו אלינו או להוריי הביתה. לפנות בוקר הצבא חילץ אותנו. בהמשך פינו את ההורים שלי ואת שי-לי ושייה, לקחו את שייה לסורוקה לבדוק שלא נפגעה, וההורים התפנו לתל אביב. לקח לנו כמה ימים להתחבר שוב כולנו, ואז קיבלנו את הבשורה על יהב. מצאנו בית בהרצליה פיתוח שם העברנו יחד את ימי השבעה והאבל".
לדברי אלמוג יהב לא הספיק להשאיר הודעה או לכתוב מילות פרידה. "הוא רק הקליט את המחבלים מדברים מתחת לחלון שלהם ושלח לקבוצת החברים שלו. בזמן שהחזיק את חלון הממ"ד, עשה לשי-לי תנועה עם הראש שתצא משם, והיא נמלטה דרך דלת הממ"ד. לאחר מכן, המחבלים זרקו כנראה חומר נפץ שהצית את הממ"ד, יהב יצא משם והם הגיעו מבחוץ, נכנסו הביתה וירו בו ליד דלת הכניסה, מטווח אפס".
"השבעה באוקטובר העלה בי המון שאלות שאין עליהן תשובות"
יהב אמנם לא הספיק להשאיר מילות פרידה, אבל הוא נפרד מהעולם כשהוא משאיר מאחוריו עשייה קולנועית שבה לקח חלק כבימאי, כמפיק וכשחקן. בספטמבר האחרון, סרטו הקצר "הילד" זכה בפרס אופיר, עד היום הנצחתו של יהב הייתה סביב עולמות התוכן הללו, לכן, הבחירה של אלמוג לכתוב ספר תורה להנצחתו של יהב הייתה מעט מפתיעה. "כשהגענו להרצליה, התחברתי לקהילה מקומית, הלכתי בימי שישי לבית הכנסת ואמרתי קדיש על יהב, אני מאמין שהקדיש תורם לעילוי נשמתו. בהמשך הלכתי למפגשים סביב פרשת השבוע וחכמת הקבלה. עניין אותי מה שקרה סביב השבעה באוקטובר, רציתי לחקור את זה דרך פריזמה רוחנית, והתחברתי לרוחניות היהודית".
בתקופה ההיא נתקל אלמוג בקבוצה של אחים שכולים בהודעה על עמותת מנציחים אשר מקדמת מיזם, המסייע למשפחות להוציא ספרי תורה להנצחת נרצחי השביעי באוקטובר. "כשראיתי את ההודעה הזו, היה לי ברור שאני הולך לעשות ספר תורה שיהיה זיכרון לדורי דורות לעילוי נשמתו. לא היה לי הסבר לוגי למה אני עושה את זה, אבל הרגשתי בגוף שזה מה שאני אמור לעשות".
על אף שלמשפחת וינר לא הייתה זיקה למסורת, אלמוג תמיד פלירטט עם עולמות רוחניים, ומספר שכשהיה בהודו חווה חוויות רוחניות מטלטלות, ובהמשך עם חזרתו לארץ ניסה לשחזר אותן והשתתף בריטריטים וסדנאות. אבל רק אחרי ה-7 באוקטובר התשוקה הזו פגשה את המסורת היהודית. "השביעי באוקטובר העלה בי המון שאלות: למה זה קרה? ולמה לנו? שאלות שאין עליהן תשובות, אבל המסע הזה הוציא אותי לחיפוש. אני זוכר שמישהו אמר לי שכל מה שקרה ושאנו חווים כתוב בתורה. רציתי להבין מה אנחנו למדים מזה?".
בחייכם לא הייתם קרובים במיוחד, האובדן של יהב קירב ביניכם?
"הוא כל היום בראש שלי, אני קם איתו בבוקר והולך לישון איתו, חושב כל היום על ההנצחה שלו, איך אמשיך את הדרך שלו. מרגיש הרבה יותר קרוב אליו, ואולי זו הדרך שלי להשלים את מה שהיה חסר, זה כמו חור בלב שדרך העשייה מתמלא קצת. אני מתחיל לראות איך אני אוכל לייצר איתו קשר על-פיזי, דרך סמלים וסימנים".
אלמוג ממשיך ומספר שליהב לא הייתה זיקה למסורת אך הייתה לו זיקה לרוחניות. "לפני המון שנים כשעוד גר בחו"ל, הוא לקח את מזמור לדוד מתהילים והלחין אותו. כשהיה מגיע לבית ההורים היה מביא את הגיטרה ומנגן. היינו שרים ומנגנים את המזמור בבית, התייחסנו לזה כאל קטע מוזיקלי, ורק לאחרונה התברר לי שמקריאים את זה בתפילה בכניסת השבת. זה השאיר לי זיכרון מתוק".
"רוצה להנציח אותו כיהודי וכמוסיקאי"
לאחר הלוויתו של יהב, אלמוג קיבל פוסט מרגש שכתבה מוסיקאית בשם לירז לוי, על כך שנתקלה בסרטון יו טיוב של יהב מנגן את מזמור לדוד לפני כעשור, הלחן והשירה של יהב נגעו לליבה, ומאז אימצה את השיר, עשתה לו עיבוד משלה וניגנה אותו בכל מקום בו הופיעה. "מישהו שלח לי את הפוסט של לירז, הצטמררתי ובכיתי, שכחתי בכלל שהיינו מנגנים את זה פעם, וזה פתח לי משהו, גם מהמקום היהודי וגם מהמקום המוסיקלי. היום אלו שני הדרכים שאני רוצה להנציח את יהב בהם, הפן היהודי כי הוא נרצח בגלל שהיה יהודי, והמוסיקלי כי הוא היה המוסיקלי של הבית, כתב וניגן שירים באירועים משפחתיים. ההנצחה שלו כקולנוען כבר בחוץ ושי-לי מקדמת את האומנות והיצירות שלו".
לדברי אלמוג, כוונתו בהתחלה הייתה לתקן ספר תורה פסול, תיקון שעלותו נאמדת בכ-60,000 שקל, לאחר שגייס את הסכום תוך שבוע, החליט שיהיה משמעותי יותר לגייס עבור כתיבת ספר תורה שנאמדת בלמעלה מ-200,000 שקל. עד כה עלה בידו לגייס כ- 130,000 שקל.
בנוסף לכתיבת ספר תורה, אלמוג כאמור מבקש להנציח את יהב דרך המוזיקה. "יש לי רעיון ליצור קבוצות מפגש שמלוות על ידי מוזיקאים מכתיבת שיר ועד לביצוע שלו. פניתי כבר למוזיקאים מובילים כמו עברי לידר שגר פה ברשפון, שם אני מתגורר כיום".
מה יהב היה חושב על כתיבת ספר תורה לזכרו?
"בסוף, אני לא יודע אם יהב היה רוצה שיכתבו ספר תורה עבורו, אבל הוא היה מעריך ושמח שזו הדרך שבחרתי להנציח אותו, שדרכה אני מרגיש מחובר אליו. אנשים בוחרים דרכים להנצחה שדרכן הם מרגישים קרובים לאנשים שאיבדו, בין אם זה ספסל או עגלת קפה. יהב היה רואה כמה מאמץ אני משקיע. בעקבות הקמפיין, יש המון אנשים שנחשפים לסיפור שלו. עד היום תרמו למעלה מ-500 איש ששמעו עליו והכירו אותו דרך הקמפיין, וזה נגע בהם כדי שיתרמו, וזה מה שהיה מעריך כשחקן וקולנוען".
במוצ"ש ה-26.10.24 יתקיים אירוע התרמה לזכרו של יהב וינר בבית העם ברשפון עבור כתיבת הספר והמיזם המוזיקלי.
לתרומה עבור כתיבת ספר תורה לזכרו של יהב וינר