את השנים האחרונות לחייה הקדישה דניאל בן סניור לטיפול בהוריה. בן סניור, בת 35 מאור עקיבא, הייתה בהכשרתה אחות מוסמכת בטיפול נמרץ, בעבר עבדה בבית החולים תל השומר. כשהוריה הגרושים היו זקוקים לה, היא לא היססה.
"מעולם לא נתקלתי בכזו התמסרות טוטאלית להורים", אומרת ריקי בן סניור, בת דודתה של דניאל, "היא טיפלה בשניהם. כל תקופה במישהו אחר". לאחר תקופה ארוכה שבה דניאל טיפלה באביה, היא עברה לאור עקיבא, העבירה את אביה לבית אבות בחיפה המותאם לצרכיו, ופנתה לטפל באימה שהייתה סיעודית וסבלה מבעיות בריאותיות שונות בעקבות אירוע מוחי. "אימא שלה נזקקה לטיפול 24/7 דניאל לא חשבה פעמיים, פינתה את הסלון שלה, לקחה את אימה עם כל הציוד והביאה מטפלות שיסייעו לה".
בשנים האחרונות דניאל הייתה בעלת שטחים חקלאיים באזור גבעת עדה כרכור, והשכירה אותם להפקות של מסיבות טרנס. "היא הייתה מאוד מוכרת בעולם הטרנס", אומרת בן סניור, "היא נסעה לנובה אחרי תקופה מאוד ארוכה שלא הרשתה לעצמה לצאת ולבלות בגלל הטיפול בהוריה. לפי הבנתי היא וחברתה שרון היו בין הראשונות שנרצחו".
ריקי עודכנה שדניאל נסעה לנובה, ולאחר שעות שהייתה נעדרת נסעה לביתה כדי לקחת דגימות של די.אנ.איי. "אימא שלה ביקשה שאמצא אותה". כעבור ארבעה ימים, נמצאה גופתה. "מצאו אותה שלמה, וזה לכשעצמו נס, לפחות קברנו גופה שלמה". מאז היוודע על הירצחה של דניאל, מצבה של פרי, אימה, החמיר. "העבירו אותה מהבית של דניאל לבית אבות סיעודי, כי הייתה צריכה טיפול שוטף, ולא הסכימה שאף אחד יטפל בה. היא לא הפסיקה לצרוח בימים האחרונים את שמה של דניאל, עד שנפטרה. דניאל נקברה ב-11.10 ואימא שלה נקברה לידה ב-26.10. למרות שהמצב הבריאותי שלה היה רעוע, זה ברור לי שנפטרה משברון לב".
לאביה של דניאל היה רקע של בעיות לב וריאות. אחרי שנודע לו על הירצחה, מצבו הנפשי הדרדר. בזמן השבעה עבר לישון באוהל, שם חטף זיהום, והחיידקים החלו לתקוף את כל המערכות בגופו. "הוא היה בבתי חולים, אבל תמיד עזב באמצע הטיפול וחתם שסרב לטיפול, הוא הרים ידיים ולא רצה באמת שיטפלו בו, לא הסכים לשתות ולאכול, הוא חיכה למוות. הוא נהג לומר לי "למה פרי (אימה של דניאל) נפטרה מצער ואני לא? אני גם אוהב אותה אז למה אני לא מת?", מספרת בן ריקי שלאחר מותה של דניאל טיפלה בו עד מותו, "לא יודעת אם מישהו במדינה שם לב אבל אלפי משפחות נמחקו אם לא מכדור אז מצער".
ממשפחת בן סניור נותרו שני אחים, אחד מהם אח למחצה של דניאל מנישואיו הקודמים של אימה.
"עמדתי בהבטחה לדניאל"
בן סניור מספרת על הקשר החם והקרוב בינה לבין דניאל. "היא הייתה כמו אחותי הקטנה, כבנות משפחת בן סניור יצאנו בול אותו הדבר, עניין של גנטיקה, אז הכימיה בינינו הייתה מושלמת. לפני שנרצחה אמרה לי כמה דברים שלא הבנתי אותם בזמן אמת, אלא רק בדיעבד. היא אמרה לי: 'ריקי אני צריכה שתקחי את אבא שלי ותטפלי בו, רק את מסוגלת ומבינה את הסגנון והראש שלו', לא הבנתי מה היא רוצה ממני אבל אמרתי לה שאני מבטיחה לה, שלא משנה מה יקרה אני את אבא שלה לא עוזבת, צר לי שיכולתי לעשות את זה רק 10 חודשים, אבל אני שמחה שעמדתי בהבטחה שלי עד הדקה האחרונה. אבא שלי נפטר בארה"ב ולא זכיתי לטפל בו, אז לפחות זכיתי לטפל באחיו, שנראה בדיוק כמוהו, זו הייתה בשבילי סגירת מעגל".
שמונה חודשים לפני הזוועה שקרתה, דניאל פגשה את בן זוגה, צור. "הכרנו ביום האהבה. היא הגיעה למשתלה הסמוכה לשלי לקנות צמחים, ראיתי אותה מרחוק ובאתי אליה, ומשם התחברנו", הוא מספר.
הפעם האחרונה שצור היה בקשר עם דניאל הייתה בערב ה-6 באוקטובר. "היה דיבור לרדת למסיבה ואמרתי לה שביום שישי אני הולך לאכול ארוחה עם המשפחה ואעדכן אותה. בבוקר התעוררתי לטלפונים, ורק באיזור עשר בבוקר, אחרי שהגעתי אליה הביתה וניסיתי לתקשר עם אימא שלה, הבנתי שהיא ירדה בשלוש לפנות בוקר למסיבה. דניאל הייתה מאוד ספונטנית, וכנראה החליטה בלהט הרגע לנסוע עם חברתה שרון הירש".
ביום ראשון צור החליט לרדת דרומה כדי לחפש אותה, כל נתיב שניסה לנסוע דרכו היה חסום ונאלץ לחזור לחבר שגר באיזור, בשני בבוקר ניסה שוב להגיע לאזור. "עד שלישי בערב ניסיתי להגיע עד מפלסים, עברתי מחסומים והגעתי ממש עד לאזור המסיבה. היה איכון של הטלפון שלה שם, פינו שם גופות ולא מצאתי אותה. חיפשתי את הרכב, גופה, כל דבר, אבל לא מצאתי. היה קשה להתנהל במרחב כי היו מחבלים באזור וכל רגע הצבא רצה לפנות אותי, היו מלא יריות ונפילות רקטות. ביום רביעי עדכנו אותי שהגופה נמצאה".
צור מספר כי השניים תכננו לטוס ביחד לארה"ב ולטייל עם קרוואן. את שתי הכלבות של דניאל הוא העביר לבית אומנה, ואת דניאל בחר להנציח בקבר של חוני המעגל, "היא אהבה את המקום הזה. בילתה שם כמה ימים בפברואר והייתה לה חוויה מאוד מיוחדת".
בשנים האחרונות דניאל החלה להתקרב לדת, צור מספר שלעיתים שמרה שבת והחליטה לא להשכיר את השטחים שלה למסיבות בשבתות, למרות שאלו בעיקר הימים שמתקיימות מסיבות טרנס, עשתה הפרשות חלה והתגוררה ליד הכולל של אור עקיבא. "היא הייתה מלאת נתינה ותרמה המון לאנשים שאין להם".
הייתה מוכרת בסצנת הטרנס
מיטל ברנס, הכירה את דניאל מתיכון הנדסאים באוניברסיטת תל אביב. "היא הגיעה עם משפחתה מלוס אנג'לס כשהייתה ממש קטנה, היינו בקשר בשנות התיכון, ואז הקשר התנתק כשדניאל חזרה לאל איי, היה לה שם בן זוג ועסק ואז עזבה הכול וחזרה שוב לארץ. חזרנו שוב לקשר יומיומי בגילאי העשרים המאוחרות, היינו נפגשות הרבה וישנות אחת אצל השנייה. היא הייתה 'פרי ספיריט', והכי ספונטנית שיש, באמצע הלילה יכלה להגיד 'בואי נלך לכנרת'. הייתה לה נתינה אינסופית למשפחה שלה ולחברים".
ברנס מספרת על ההנצחה שעשו לדניאל במתחם נובה: "הצבנו ספסל פיקניק עם השם שלה, ושלט גדול עם התמונה שלה, וניגנו שיר שאהבה. היא אהבה לשמוח ולעשות טוב, והרמנו כוס לכבודה".
"לא נשאר אף אחד שיפיץ את האור שלה, אז לקחתי את זה על עצמי, זה הטיפול שעוזר לי להתמודד עם מה שקרה לה", אומרת גילה נהון (52) חברתה הקרובה של דניאל. השתיים הכירו כשיצאו לטייל עם הכלבים שלהן, בתקופה שבה דניאל גרה באשדוד. בתקופת הקורונה שכרו דירות במלון דירות באשדוד מול הים, ובילו ימים רבים ביחד. "היא הייתה כמו אחותי הקטנה", מספרת נהון, "כל יום היינו יורדות לים עם הסאפ של דניאל ועם הכלבים שלנו, מסיבות ואירועים, הכול יחד. ניסינו להרים קהילת טרנס באשדוד. גם כשעברה לאור עקיבא נשארנו בקשר טוב, והיא באה לשמור על הכלבים שלי בתל אביב".
גם נהון מדגישה את המסירות והדאגה העמוקה של דניאל להוריה. "אבא שלה גר אצלה 3 שנים ברחובות, היא למדה סיעוד רפואי בין היתר בגלל שאבא שלה היה חולה לב והיא טיפלה בו כל הזמן מאז שהתגרש מאימה. בהמשך, אביה שכר לו ולה שתי דירות במלון דירות באשדוד. לפני כשנתיים, אימא שלה נסעה לסיני עם בן זוגה וחטפה שם אירוע מוחי, החזירו אותה באמבולנס לישראל ומאז דניאל העבירה אותה לביתה וטיפלה בה. בספטמבר לפני שנה עשיתי הפרשת חלה אצלי באשדוד ושם היא ביקשה בריאות עבור אימא שלה".
לפי דבריה, דניאל ביקשה באופן חריג מהמטפלת ההודית של אימה להישאר עוד יום אחד, כדי שתוכל לצאת למסיבה. "בגלל הטיפול באימה כמעט ולא יצאה מהבית, ודווקא בגלל זה החברים שכנעו אותה שתבוא למסיבה, היא קיבלה כרטיסים כי הייתה מוכרת בסצנת הטרנס. כשהחלה ההתקפה, היא הייתה בין הראשונות שהגיעו לצומת מפלסים, ושם במחסום המחבלים ירו בה, והיא מתה ברכב. שרון התחילה לרוץ וצילמה את עצמה תוך כדי עד ש-RPG השיג אותה והיא נהרגה".
כבר בבוקר אותו יום, נהון וחבריה של דניאל התקבצו יחד כדי לנסות ולאתר אותה. לאחר מספר ימים עודכנו שגופתה זוהתה. "עשינו לה אתר הנצחה ושלט, הזמנתי מדבקות עם התמונה שלה, כל חודש אני עושה משהו לזכרה, כל עוד מזכירים אותה, דניאל חיה", מוסיפה נהון.