מדינת ישראל נכנסה ליום השישי של מלחמת ״חרבות ברזל״, ועדיין, ימים ארוכים לתוך המצב הביטחוני המורכב - עשרות בני משפחה מודאגים עדיין לא יודעים מה עלה בגורל יקיריהן. גם משפחתה של שיר ג׳ורג׳י, בת 22 מראשון לציון, נאלצו להקים חמ״ל עצמאי בניסיון לאתר כל פיסת מידע על בתם, שהייתה במסיבה ברעים ומאז נעלמו עקבותיה.
״שיר נסעה בשישי בערב עם שתי חברות למסיבה״, מספרת חברתה, לידור. ״אנחנו קמנו פה מהאזעקות ולא ידענו עדיין שיש מחבלים. ראינו שיש טילים, שמענו את הצבע האדום ושמענו שהיא במסיבה. היא יצרה קשר עם אבא שלה בשבע וחצי ואמרה לנו שהיא במיגונית, ואחרי שהיא לא ענתה להודעות ששלחתי לה אני החלטתי להתקשר״.
״היא ענתה לי ב-08:40 ואמרה לי שהיא מתחבאת, שהיא בסדר ושלא אדאג לה. היא אמרה לי שהיא אוהבת אותי בתחילת השיחה ובסוף השיחה, שזה היה מלחיץ מאוד. היא נשמעה בהלם. הקול שלה היה אפטי לחלוטין, טראומתי, וזהו. חוץ מהשיחה הזו, אין לנו כלום״.
במשך שישה ימים מנסים בני המשפחה והחברים של שיר לבנות תמונה שתוביל אותם אליה. ״אנחנו ניזונים רק מתמונות וסרטונים, מדברים שיש בטלגרם וברשתות החברתיות. אנחנו מנסים להשיג כל מידע, וכל מה שיש כרגע זה יוזמות אזרחיות. זו פשוט בושה שהגורמים הביטחוניים לא יזמו משהו ולא הרימו את הכפפה. אני כל היום עם אפל וסלקום בטלפון בניסיון להשיג איכון, אבל אנחנו נתקלים בהמון מחסומים, גם מצד המשטרה, שלא מאפשרים לנו לדעת מה היה המיקום האחרון שלה״.
אתמול (ד׳) הם קיבלו תמונה ראשונה של שיר. בתמונה ניתן לראות אותה יושבת על הרצפה במבנה לא מזוהה, יחד עם עוד עשרות רבות של צעירים. לתמונה נוסף סרטון מאותו המקום, אבל לדבריה של לידור זה מעט מדי מאוחר מדי. ״התמונה הזו פשוט צצה ברשתות, ככה קיבלנו אותה. העליתי כמה פוסטים ותמונות שלה לפני, פרסמנו שהמשטרה לא עוזרת לנו באיכון הטלפון ושאנחנו מחפשים פרטים. רואים אותה בהלם, מבועתת. השפתיים שלה כחולות, היא לוחשת ומסתכלת לשמיים, וברקע שומעים מחבלים. רואה את השוטרים עומדים ולא עושים כלום״.
בחקירה עצמאית ניסו בני המשפחה והחברים לפענח איפה צולמה התמונה, והם הגיעו למסקנה שמדובר במיגונית של החפ״ק במסיבה. ״יש לנו מיקום שלו, אבל עכשיו זה לא נותן לנו כלום. יש משם המון נעדרים. חלק שרדו, חלק נרצחו, וחלק לא יודעים מה עלה בגורלם״.
בינתיים מתפללים הקרובים של שיר לחדשות טובות, ומשתגעים מאוזלת היד של הממשלה בנוגע לטיפול במשפחות הנעדרים. ״ההורים ממש לא מתפקדים״, מספרת לידור. הם שבורים, מרוסקים. אין כלום רשמי. כל מה שאנחנו נאחזים בו זה לא אומת בשום מקום. אנחנו ניזונים מהמדיה. במצב כזה המינימום שאפשר לעשות זה לספק מידע רשמי. משהו להיאחז בו, ציר זמן, להתחיל לחפש. לא עבר יום ולא יומיים, אמור להיות כבר מידע יותר קונקרטי. בכל לילה כשהחושך מגיע אנחנו מתאכזבים מחדש. בשבת כל כך פחדתי שיחשיך כי דאגתי שלא יוכלו לחפש אותה, אבל היום אנחנו כל כך חסרי אונים, שהלילה לא מפחיד יותר. כבר היה לילה ועוד ללילה ועוד לילה, ועכשיו אנחנו רק מפחדים לקום בבוקר. בשבת חיכיתי לקום בשביל חדשות טובות, עכשיו אני מפחדת ללכת לישון״.
״זה מחדל. אנחנו מבינים שזה המצב, אבל ההתנהלות אחרי, זה מה שמשפיע. אין לנו מה לעשות בנוגע למה שקרה, אבל הדרך התנהלות ומה שבוחרים לעשות עכשיו, זה מה שיכול היה לקבוע עתיד אחר לכל מי שהיה במסיבה, ופשוט לא עשו את זה. זה נורא להגיד, אבל אנחנו כל כך מתפללים שהיא חטופה. זה הזוי, אבל אנחנו רק רוצים לדעת שהיא בחיים״.