השבת השחורה תפסה את קהל ההורים בישראל במנח די טריקי. אנחנו, האחראים על הדורות הבאים, נתפסנו כשאנחנו מילולית עם התחתונים למטה, אחרי כמעט שנה של כאוס חברתי, בדמות הרפורמה המשפטית שגרמה למלחמת אזרחים ללא הכרזה רשמית.

עייפים, מיואשים ותשושים ממדינה ספוגה במחאות על סף דיקטטורה, התעוררנו ב 7 באוקטובר למציאות הכי רעה שהייתה במדינת ישראל אי פעם. השוק וההלם שאחזו בנו כאימפקט ראשוני, חלחלו לתוך הבית, לכל חלקה משפחתית טובה, והילדים כמו תמיד, הרגישו וחוו את כובד המכה.

תפקיד העל של ההורה מתחלק לשניים: הראשון והחשוב הוא שמירה על חיי הילד, הזנתו ובטחונו. זו אחריות שנטועה עמוק בבסיס הקיום שלנו כהורים, ובשבת השחורה היא הושמדה תוך שעה וחצי לאלתר, פשוט רוסקה עד יסוד. ראיתם פעם קופסא מלאה בדימוי עצמי שלוקחים ומוחקים אותה מהיסוד? בלי להשאיר אפילו לא שריד? כן. ראיתם לפני שנה בדיוק. זה היה מצבנו כהורים, כמובילים וכאחראים לדורות העתיד, כשפרצה מלחמת חרבות ברזל.

זה לא סתם שהוראות הבטיחות במטוס מורות להורה להניח את מסכת החמצן על פרצופו ורק אז לשים לילד. ההיגיון שעומד מאחורי ההוראה, שבדרך כלל הולכת ביחד עם הדיוטי פרי, הוא שכאשר הורה לא מתפקד, חבול, פצוע, לא נושם, הוא לא יכול להגן על הילד שלו. זה מה שקרה בשבת השחורה. חמצן לנשימה היה מוצר נדיר והמטוס צלל למטה בדרכו להתרסק על ההרים, כשאנחנו יושבים במושב שליד הילד.

כמו בשמיים גם אנחנו, האחראים, העברנו כולנו להילוך "טייס אוטומטי" והתחלנו לתפקד. קודם סיפקנו הזנה ותנאי חיים בטוחים ואז גלשנו לתוך העשייה וההתנדבות, שם בקושי רב ומתוך האחדות, הצמחנו דימוי עצמי חדש, כזה שיספיק להמשיך עוד כמה קילומטרים בודדים בדרך שעד היום טרם הסתיימה.

המוטיב השני בתפקידי העל של הורות טובה קשור לחינוך ונטיעת ערכים. דברור והסברה הם תפקידי מפתח מיום ההורות הראשון ועד לתמיד. עכשיו לך תסביר. לך תסביר שצה״ל הוא לא הצבא הטוב בעולם. לך תסביר כל כך הרבה טבח ודם, לך תסביר למה אתה כל הזמן בוכה, לך תסביר שפתאום החלטת לנעול את הדלת ומה זה בכלל אומר 251 חטופים כי אולי אתה בעצמך לא יודע. לך תסביר שאח של תמר נפל בקרב על בארי ושדוד של נועם נפל בקרב על אוגדת עזה. לך תסביר על אביגיל הקטנה ועל איפה נעלמו ההורים שלה. ומה זאת אומרת שיש מחילות מתחת לאדמה? אולי זו סדרה של צבי הנינג׳ה ואולי בכלל שרדר זה סינוואר. לך תסביר על אונס ועוד אחד, ומשפחות שלמות שנמחקו: אבא, אימא וכל הילדים וגם סבא וסבתא. ומה עם הג'ינג'ים? לך תסביר. 

ההורות שלנו עמדה השנה במבחן הגדול ביותר ומגיעה לנו שניה של נחת רוח אולי אפילו תפיחה על השכם. כי היינו מעולים. נדרשנו לתפקד תחת אש ובהפתעה גמורה. עשינו זאת פצועים, רמוסים ובעצבות גדולה מאוד, מבחן המציאות מראה שאנחנו כאן עייפים אבל חזקים יותר מקודם. ואולי, אולי השנה הזו לימדה אותנו שיעור רציני בלהיות הורים.