94 ימים שאיציק גלרנטר בן ה-56 מוחזק בשבי חמאס בעזה. הוא נחטף מהמסיבה ברעים ועד לרגע זה אין למשפחתו אות חיים ממנו. בתו, ירדן, אמא לשתיים, נאבקת למען שחרורו, בזמן שבעלה נלחם בתוך הרצועה.
"אבא צעיר בגילו, במראהו, בראשו ובתפיסתו", תיארה, "הוא חי חיים קלילים וכן, מצא את עצמו במסיבה. הוא נסע יחד עם חברים לרקוד ולשמוע מוזיקה. כל מי שהיה עם אבא ברכב שנהג בו ביציאה מהמסיבה, כשברחו מהטילים, נרצח. אבא נחטף. הנקודה האחרונה שהרכב עמד בו הייתה לקראת הכניסה לקיבוץ מפלסים".
מאז 7 באוקטובר יש איזושהי עדות עליו?
"שום דבר. זה הופך את זה לעוד יותר קשה, לא לדעת איפה לשים את עצמך במחשבות שלך, ברגשות שלך, בתחושות שלך, בחוסר ודאות הזו. אנחנו יודעים מה גורל האנשים שהיו איתו ברכב. הצלחנו ליצור לנו את התמונה, את הדרך שהוא עבר מהרגע שהיו טילים במסיבה ועד לרגע האחרון, כשהרכב עמד מול הכניסה לקיבוץ מפלסים. חסר לנו סוף הסיפור".
איך שומרים על תקווה, גם שהוא בחיים וגם שיחזור?
"גם שהוא יחזור וגם שהבעל האהוב והיקר שלי, שנלחם בעזה, יחזור. שומרים על התקווה כי החיים דופקים בדלת - אני עם ילדות, בת שש ובת שנה וארבעה חודשים, וצריכה לקום כל בוקר ולתפקד".
מה אומרים לילדות?
"לקטנה חסר החום והחיבוק והיא מרגישה את אמא שלה. בין הגדולה לאבא שלי יש סיפור אהבה. זו הנכדה הראשונה שלו. הוא סבא שלוקח להצגות ולפארק, שעולה על המתקנים בגני השעשועים, שאוכל גלידה מסטיק בטעם ששניהם הכי אוהבים. הם ממש צמד. ביום שישי הקרוב היא תחגוג יום הולדת שש. אנחנו מדברים על זה איתה בשפה שמתאימה לה, עם הכלים של אנשי המקצוע. מדברים על הגעגוע לסבא, על הדאגה, וגם על זה שחשוב מאוד לשמור על שגרה, תקווה, אנרגיות טובות ומחשבות טובות לסבא".
איזו שיחה הייתה לך עם בעלך לפני שנסע לעזה? ביקשת שלא ייסע?
"לא היה סיכוי כזה, כי בעלי לא מילואימניק. הוא מפקד לוחם בסדיר. אנחנו מכירים את המציאות הזאת שהוא לא נמצא חלק גדול מהזמן בבית. זו דאגה אחרת, פחדים אחרים, קשיים אחרים: עם חוסר הזמינות, עם הפעילות, עם הדיסוננס המטורף הזה שבין החיים של החטופים לבין משימת הצבא להחזיר את הביטחון למדינה".
מי מדבר איתך? מי עוזר לך?
"יש אנשים מדהימים שעוזרים, גם אנשים מעמותות. המשפחה שלי ושל בעלי בתוך הדבר הזה. אני אחות בכורה לשלושה אחים שכל אחד מהם גם מתמודד עם זה".
בטירוף שאת נמצאת בו, יש רגע לנשום, לפגוש חברים?
"התברכתי ממש באנשים טובים מסביבי שדואגים לי: בחברות טובות, בגיסות שלי, במשפחה של בעלי, במשפחה שלי, במה שהם יכולים לתת בתוך הדבר הזה. ועדיין, התפקיד שלי כאמא בבית עכשיו הוא סופר קריטי. אני קודם בתפקיד הזה. הכוח של החיים חזק מהכל. גם בשבילם, אנחנו צריכים לשמור על עצמנו באנרגיה של חיים, של כוחות. אנחנו מחכים שיחזרו וההתמודדות עם מה שיהיה אחרי שהם יחזרו, גם זה יצריך מאיתנו כוחות".
את מרגישה שבממשלה מקשיבים לכם?
"אני מרגישה שמקשיבים לנו אבל עדיין, עברו 90 ומשהו יום ואבא שלי עדיין לא כאן. יש איזה פער".