אלה שני בת ה-15 מקיבוץ בארי שהתה באותו יום נורא בשבעה באוקטובר עם המשפחה במשך 11 שעות בממ"ד. אביה נרצח ובן דודה עמית נחטף ושוחרר בעסקה. בריאיון היום (ו') לגלית גוטמן ואלמוג בוקר במסגרת פרויקט הילדים של שבעה באוקטובר, אלה שיחזרה את האירועים הקשים מאותו יום, על המילים הקשות שהיא מקבלת דווקא מישראלים והעיסוק בהסברה מסביב לעולם.

"בשעות הבוקר כשההודעות על הדפיקות בדלת הפכו להודעות על פריצות, יריות, צעקות ומחבלים", אלה שיחזרה. "לצערי היינו מוכנים למצבים של חדירות, זה קרה בערך פעמיים בזמן שהייתי בקיבות אבל אלה היו חוליות קטנות שהבנו שהצבא השתלט עליהן מהר. פתאום בשבעה באוקטובר הייתה מתקפת ענק שלא נגמרה, ההודעות נמשכו ואיתן גם צרורות בלתי פוסקים של יריות, שעות על גבי שעות".

יש לך משפחה גדולה בקיבוץ, תקשרתם אחד עם השני ולהבין את עוצמת האירוע?
"נכון, רוב המשפחה שלי בקיבוץ חוץ מדודה שלי שגרה בתל אביב. מוקדם בבוקר הציתו לדוד שלי את הבית, הוא כתב לנו על זה והמשיך לעדכן אותנו כל עוד הוא נשם והיה בחיים. סביב השעה 12 וחצי בצהריים חטפו את בן דוד שלי, עמית שני, הוציאו אותו יחד עם אמא שלו ושתי אחיותיו מהבית וחטפו אותו יחד עם יוסי שרעבי ז"ל אופיר אנגל".

הוא כתב לכם? ידעתם בזמן אמת שהוא נחטף?
"הוא כתב בקבוצה של הנעורים של בארי 23 הודעות בדיוק, כל אחת יותר מבולגנת מהשנייה מחינת האותיות. הבנתי שהוא מקליד מאוד מהר ובדיעבד גיליתי שגם ניסה להחזיק את הדלת. בסופו של דבר הוא נחטף ואיבדנו איתם קשר. באותו זמן לא ידענו שהוא נחטף, פשוט נותק הקשר עם ארבעתם. בשעה שתיים בצוהריים בערך המחבלים נכנסו לבית של סבא וסבתא שלי, ירו בסבתא שלי דרך דלת הממ"ד והיא חטפה שני כדורים בכבד. סבא שלי חטף רסיס ברגל. בחמש אחר הצוהריים חולצתי יחד עם אמא שלי, אחי הקטן וחבר שלו שבא לישון אצלנו ערב לפני".

ולא ידעתם בזמן הזה על אבא?
"לא. כתבתי לו הודעות בשמונה וחצי בבוקר ולא ידעתי שהוא כבר לא היה איתנו. ב-10 באוקטובר נתתי בדיקת דנ"א ולמחרת בבוקר בת דודה שלי התקשרה לאמא שלי ועדכנה שהיא נקראה לזיהוי גופה. הלם. התפרקנו והתפללנו במשך שעה שזה לא הוא".

את יודעת להגיד מה קרה בשעות האלה עם אבא?
"אחרי שפנו אליי החיילים שמצאו את הגופה שלו יש לי תמונה קצת יותר מלאה. אני יודעת שההודעה האחרונה שהוא כתב הייתה בשעה 7 ו-11 דקות. הוא כתב יש נק"ל, כלומר שומע קולות ירי. הוא ניסה להתחבא בעליית הגג של הבית שלו, עלה לשם ונמצא ירוי. לאחר פינוי הגופה אני יודעת שפלג הגוף התחתון שלו נשרף".

מה קורה אצלכם בממ"ד בשעות הארוכות של הירי?
"היה לנו מנעול רב בריח שהתקנו למצב של חדירה, הוא יכול לעכב את המחבלים. לא החזקנו את הדלת אלא אם כן שמענו את המחבלים קרוב אליה. ישבנו בשקט, ניסינו לא להתהפך על המיטה ולעשות רעש. אחי הקטן וחבר שלו ישנו רוב היום, נתנו להם לצפות ב'בובספוג' בלי ווליום, הם היו בני שמונה שניהם".

הפאנליסטית מיכל צפיר סיפרה על הקשר המשפחתי בינה לבין אלה: "היא הבת של בת דודתי, הסבתא שהיא מספרת עליה היא אחות של אמא שלי. בשעה תשע כתבתי לשרון, אמא שלה: 'את בסדר?', היא ענתה לי: 'אנחנו רועדות מפחד, היו לנו דפיקות בדלת, קרבות ירי ומלא חברים וחברות שצועקים שיש להם מחבלים בבית. מיכל אני מתה מפחד. הצבא וכוח שלדג בדרך אבל לא קורה כלום, פחד אימים מעולם לא פחדתי ככה'", היא הקריאה מהטלפון והדמעות הציפו אותה. "אני נזכרת בכל הבוקר הזה, בהתחלה היא ענתה ובהמשך היא פחדה כי הבינה ששומעים אותה, היא אמרה שיש לה מטען, אני זוכרת שלכולם נגמרו הסוללות ושרון איכשהו תפקדה. אנחנו ישבנו בבית בחרדות ומה עבר עליהם".

"זה ביגר אותי, הוכיח שעולם לא וורוד וקיימת אכזריות מטורפת כלפינו בגלל הדת שלנו", שיתפה אלה. מאז אותה שבת היא משקיעה מאמצים רבים בהסברה ישראלית ברחבי העולם ומספרת את הסיפור שלה. "אני עושה את זה ממקום של להדהד את הסיפור של כולנו ולהשמיע את הקול שלנו כי זה לא הגיוני. באותו יום בממ"ד התיישבתי ליד אמא שלי על סף בכי ואמרתי לה: 'אמא אני לא רוצה למות היום', במילים האלה", סיפרה.

העיתונאי לירון זייד סיפר שפגש את אלה בהקרנת הסרט "ילדי שבעה באוקטובר" בו היא משתתפת, שם סיפרה על התגובות הקשות שהיא מקבלת מישראלים. "חברה סיפרה לי שילד אמר לה שמגיע לאנשי בארי מה שקרה להם, כי הם לא התפללו. שמעתי תגובות מאנשים אחרים שאמרו דברים כמו: 'חבל שלא שרפו את כל בארי', 'חבל שהיו ניצולים בכלל', ישראלים. קיבלתי תגובות זהות מפרו-פלסטינים שאמרו לי: 'חבל שלא היית בבית של אבא שלך בשבעה באוקטובר, אבא שלך בטח בגיהינום'".

כשאת מדברת על זה את מרגישה שאת מצליחה להוביל שינוי?
"אני חושבת שכן, בהתחלה ניסיתי להגיב לאנשים ולהתווכח, ברגע שאתה מגיע לאדם מול העיניים ואומר שהיית שם, מראה שאתה לא מספר, שאבא שלי הוא לא עוד אחד מ-1,200 נרצחים, ובן דוד שלי הוא לא עוד אחד מ-250 חטופים. זאת המשפחה שלי וזאת יכלה להיות המשפחה שלהם".