לפני כחודשיים, גלית דן, בת קיבוץ ניר עוז, אמא יחידנית לנויה (13) ולתמר (9) עברה להתגורר בקיבוץ כיסופים עם בן זוגה. ביום שישי אירחה את אימה, כרמלה, ואת אחותה, הדס, לארוחת ערב. נויה שקשורה מאוד לסבתה, החליטה לישון באותו ערב אצלה וחזרה איתה לקיבוץ ניר עוז.
"בשש בבוקר התחיל מטח מטורף של רקטות, אנחנו רגילים למטחים, ונכנסנו לחדר המוגן, אבל במקביל שמענו גם יריות. לאט לאט הבנו שמתחולל קרב יריות בתוך הקיבוץ. הייתה אש מטורפת", מספרת גלית, "סגרנו את הדלת של הממ"ד, גיליתי שיש לנו אביזר שנועל את הדלת בצורה שאי אפשר לפתוח אותה מבחוץ".
לדברי גלית, כשמחבל או מספר מחבלים נכנסו לביתם, וגילו שהם לא יכולים לפתוח את דלת הממ"ד, הם החלו לפתוח באש לכל עבר. "כשהגיעו חיילים לנסות לעזור לנו, והתקרבו לבית, המחבלים ירו בהם מהחלון של הסלון".
במקביל לטירוף שמתחולל בבית בכיסופים, גלית מקבלת עדכון מאמה, שנכנסו מחבלים לביתה שבקיבוץ ניר עוז. "היא אמרה לי שהיא נועלת את הדלת של הממ"ד אבל לא הבינה בעצם שהדלת לא נעולה. בקיבוץ ניר עוז אי אפשר לנעול את הממ"דים. הממ"ד נועד למיגון מפני קסאמים ולא מפני אנשים שחודרים לבית. היא שלחה לי הודעה: 'יש פה אנשים והם שוברים ובוזזים לי את הבית', ונויה הבת שלי שלחה לי הודעה: "אימא יש פה רעש נוראי, אני מפחדת".
בשלב מסוים נותק החשמל בכיסופים ולא הייתה קליטה, לגלית לא הייתה אפשרות לדעת מה מתחולל בבית אמה. "המשכתי להתחבא בממ"ד עם בן זוגי ובתי תמר מהבוקר ועד שלוש בלילה, בלי אוכל, מים ושירותים. בשלוש לפנות בוקר דפקו בדלת ואמרו לנו: 'צה"ל כאן, תפתחו'."
"מצפה שהאו"ם ייכנס לסיפור"
גלית מעידה על עצמה שהיא אינה דתיה, אבל היא אדם מאמין. בכל אותו הזמן היא התפללה. "אני נושאת תפילות כמו שבחיים שלי לא חשבתי שאני אעשה. זה מה שהיה בכוחי לעשות, להתפלל את תפילת השלווה, לשמור על השלווה ולהיות בשביל הילדה השנייה, וזה מה שאני עושה גם עכשיו, למצוא רגעים ללפנק אותה ולצחוק איתה".
כשגלית ומשפחתה יצאו מהממ"ד היא גילתה שאימא שלה לא קיבלה את ההודעות שלה, כשבדקו את הבית גילו שהוא ריק, נויה וכרמלה נחטפו. "דיברתי עם אחותי הדס קלדרון, שנמצאת בקיבוץ ניר עוז, ואז התגלה לי שגם האחיין והאחיינית שלי והגרוש של הדס נחטפו".
כרמלה ונויה ככל הנראה נמצאות בשבי של החמאס בעזה. נכון להיום, אף גורם מוסמך לא פנה לגלית או להדס בעניין. "המשימה כרגע היא להציל את הילדה שלי ואת אימא שלי ואת האחיינים שלי. תצילו את הילדים שלנו. הממשלה לא עושה כלום".
גלית מספרת שנויה המאובחנת על הרצף בתפקוד גבוה, התחילה לאחרונה ללמוד במסגרת שמתאימה לה והייתה מאושרת. "היא ילדה חזקה ואמיצה. אני מודה לאל על זה שהלכה לחוג סיירות ויודעת להסתדר בשטח, אימא שלי כרמלה היא אישה חזקה ואמיצה והייתה נשואה לאבא שהיה אחראי על הביטחון של הקיבוץ, לוחם שלום שתמיד אמר שצריך לעשות שלום, וגם אני חושבת ככה, צריך לעשות שלום ולא מלחמה. כשאני שומעת אותם אומרים בתקשורת שצריך להיכנס בהם אני אומרת שזה לא הפתרון. אבל בינתיים יש אירוע שצריך לטפל בו בדחיפות, אירוע שבו נשים צעירות, אנשים מבוגרים, ילדים, נמצאים בשבי, ואני מצפה שהאו"ם ייכנס לסיפור, שהצלב האדום יילך לראות מה שלומם, שכל מי שיכול לפעול, יפעל, בינתיים המשפחה שלי פועלת בכול הכוח".
לאחר שפונו מהקיבוץ ברכב ממוגן, תחת אש, שוהה כרגע גלית, בתה ובן זוגה במלון בים המלח שאליו התפנה כל הקיבוץ. "מה שעשו בניר עוז מזעזע, המונים נכנסו, בזזו ושרפו את הקיבוץ, הרגו וחטפו אנשים. הם ידעו מה הם עושים הם צבא מיומן, אנחנו לא מתעסקים פה עם טרוריסט דמיקולו שקפץ עם סכין, המטחים היו מאוד מכוונים, הם ארבו לחיילים וכשהגיעה חבורה של חיילים והתארגנה לפעולה מחוץ לבית המחבל פשוט ריסס אותם במטח של יריות".
איך תמר מתמודדת עם מה שקרה למשפחתה?
"היא שומרת עליי, מצחיקה אותי ואומרת לי שהן בסדר, היא מרגישה שהן בסדר".