"אתה חוזר מאוחר כל לילה", משה סוף סוף משתף מה מפריע לו בזוגיות עם שימי. "סבבה. ואתה כל הזמן משפיל אותי ליד הילדים", שימי לא נשאר חייב. "רגע, שימי, תן למשה להמשיך לשתף", אני מנסה לעזור לשימי להקשיב ולהתחבר לכאב של משה. "טוב, אני אנסה, אבל שתדע שיש לי מלא דברים להגיד על מה שהוא אמר", שימי מתעקש להוסיף. "אני בטוח. עוד נשמע הכל", אני מנסה להרגיע את שימי כדי שיפנה מקום. "אז אני לבד עם הילדים כל ערב, ארוחות ערב, מקלחות, השכבות. וזה ממש ממש קשה לי שאתה...", משה מנסה שוב ונקטע. "שטויות, אתה יודע למה אני חוזר מאוחר? כי אני חייב לעבוד שעות נוספות, כי אתה מתעקש לצאת מוקדם מהעבודה כדי ללכת לקרוספיט שלך, אתה חושב שאני אוהב לחזור מאוחר? למה אתה חושב רק על עצמך?", שימי שוב מתפרץ. משה מתייאש ונסוג אחורה בכיסא.
אני מכיר את הדינמיקה הזו טוב. "חברים, אני יכול לשקף לכם מה אני רואה כאן?". שניהם מהנהנים. "אתם עמוק במה שנקרא תחרות הקורבנות, שבה כל פעם כשאחד מביא כאב, השני עושה לו אִיפּוֹן רגשי, כמו בג׳ודו, ומעפיל עליו עם עוד יותר כאב. מוכר?", שניהם מחייכים ומהנהנים. "ומי בדרך כלל מנצח בתחרות הקורבנות?". משה מסתכל על שימי, שבחצי חיוך מרים את היד: "אני".
כמטפלים זוגיים, אנחנו פוגשים לעתים קרובות זוגות בדינמיקה לא מודעת שלה אנחנו קוראים תחרות הקורבנות: מי יותר סובל בקשר?. התחרות ברורה - כמו עם שימי ומשה - כל פעם שאחד מהם משתף את כאבו, השני מיד מדגיש שהוא סובל יותר. תחרות זו היא חלק מהדינמיקת משולש הקורבנות - שבו בני הזוג נעים בין תפקידי הקורבן, המעניש והמושיע. לפעמים שני בני הזוג "מנצחים" בתחרות הקורבנות, אולם בדרך כלל אחד מבני הזוג מפסיד בתחרות שוב ושוב.
שלוש סיבות עיקריות מובילות לתחרות האומללה הזו:
אמונות יסוד מגבילות: אמונות יסוד נוקשות מובילות לדינמיקה סימביוטית ותגובתית בקשר: "רגשות הם נטל": אם אתם חווים רגשות כמעמסה, אז כמובן שלא תרצו לשמוע את הקושי שלהם - ולכן תמנעו או תחסמו; "הכאב שלך הוא אחריותי": אם יש לכם אמונה שאתם אחראים או אשמים בכאב של יקיריכם, אז כמובן שלא תרצו להכיל או לפגוש את הקושי שלהם, כי אז תרגישו רע - ולכן תמנעו מכך; "הכאב שלך או הכאב שלי": אם אתם פועלים מתוך תפיסה בינארית שבו אין מקום לכאב של שניכם, אז הכלה של הכאב של יקירכם שולל את הכאב שלכם - ולכן לא תרצו להכיל או לפגוש את הכאב שלהם.
חוסר לקיחת בעלות על הצל: אם אתם מתקשים לקחת אחריות על מה שקורה לכם, אז תתקשו להכיל את המשוב הבונה של יקירכם. לכן תמצאו את עצמכם משליכים על יקירכם את הפחדים והתסכולים שלכם עליהם מאשר לקחת עליהם אחריות.
פחד מלהיתפס כתוקפן: כשאתם לא מחוברים לתוקפנות הטבעית שלכם, גם לא תרצו לשמוע את הכאב של בני הזוג שלכם, שלעתים נגרם ממנו.
מה מקבל המנצח בתחרות הקורבנות?
שלושה "פרסים" אומללים מגיעים למנצח בתחרות הקורבנות.
המנצח הוא הקורבן: בדינמיקת משולש הקורבנות, האהבה מתבטאת דרך רחמים וכאב. לכן המנצח - במקרה שלנו, שימי - זוכה לקבל את תשומת הלב (השלילית) בצורת רחמים, התנצלות, ריצוי, או אפילו כעס. שימי לא רגיל להכיל את הכאב של משה, כי הוא רגיל שמשה הוא האשם שצריך להתנצל ולהשתנות.
הנרטיב הזוגי נקבע על פי המנצח: הקורבן הגדול ביותר מכתיב את הנרטיב הזוגי "הרשמי". נרטיב זה ממקם את הזוכה מעל בן או בת זוגו בכל הנוגע לאשמה ואחריות למה שקרה. "אני עובד מאוחר, רק כי אתה יוצא מוקדם״ - החזרה הביתה המאוחרת של שימי היא באשמת משה. שימי יוצא חף מפשע, ושימי הוא שוב המאכזב.
המפסיד בתחרות מלוהק כתוקפן: מי שמגיע למקום השני בתחרות ילוהק כבן הזוג האגרסיבי. עכשיו עליו "לחזור בתשובה", לעלות לרגל, להתנצל ולפייס את הקורבן/המנצח. משה כבר הפנים והתרגל לליהוקו כבן הזוג הבעייתי בקשר. כך שימי יכול להימנע מלהתעמת עם עצמו ולקחת אחריות על ההתנהגויות שלו.
איך להשתחרר מתחרות הקורבנות?
"אתה יכול להיות צודק או שאתה יכול להיות נשוי. איזה אתה מעדיף?" (טרי ריל)
גם אם אתם 100% בטוחים שאתם צודקים - תחרות הקורבנות לעולם לא תעזור לזוגיות שלכם. הנה כמה צעדים שיעזרו לכם לצאת מהמרוץ הממכר.
רככו את המשקפיים: אם אתם מזהים שיש לכם אמונות יסוד מגבילות של או/או, או שרגשות הם נטל, אז תחילה רככו אותם כדי לאפשר לכם להיות פחות מתגוננים או סגורים במפגש עם יקיריכם.
חתכו את חבל הטבור: אחרי שריככתם את אמונות היסוד, בחרו להאמין שמה שבאמת חשוב בזוגיות זו החוויה האישית של כל אחד, ולא המציאות האובייקטיבית - כי האמת היא שסובייקטיביות היא האמת היחידה ביחסים.
קחו אחריות על החלק שלכם: הצעד הראשון הוא להתחבר לבעיות שלכם, כולל כל החלקים הפחות מוצלחים שלכם בקשר. ככל שתתיידדו עם הצל שלכם, כך תהיו פחות עסוקים בלהדוף אותו או להתחרות בכאב של יקירכם. סרטון זה יעזור לכם להתחיל לקחת אחריות על הצל.
תנו לכאב שלהם לנחות: המירו הגנתיות בסקרנות להכיר את בני הזוג שלכם. תנו לצריבה לעבור בגופכם בזמן שאתם מקשיבים לקושי שלהם ונסו לא להגיב, להתגונן או להתקיף. אם יתמזל מזלכם, אולי תגלו בעזרתה נקודה עיוורת חדשה או צל שעדיין לא הכרתם.
השתמשו במשחקיות: בפעם הבאה שאתם מזהים שאתם נכנסים לתחרות הקורבנות, נסו לשמן אותה במעט משחקיות - תפיסה רכה וגמישה של המצב. נסו להכריז על התחרות: "ועכשיו נתחיל את תחרות הקורבנות", והפסיקו לקחת את עצמכם ברצינות. השתמשו במשחקיות להיות יותר גמישים ושובבים. פסק זמן: כשקלטתם שאתם מופעלים מיקירכם ועושים אִיפּוֹן רגשי, עצרו. קחו אחריות ותבקשו פסק זמן. "אני קולט/ת שכל מילה שלך עכשיו מפעילה אותי, ואני עסוק/ה בלהראות לך כמה את/ה לא בסדר. אנחנו בתחרות הקורבנות. אז בוא/י נעצור, אני אתאוורר, וננסה שוב. בסדר?".
שימי ומשה הצליחו לרכך את תחרות הקורבנות, וזכו לחופש זוגי חדש שבו שניהם יכלו לשתף את הכאב שלהם, זה לצד זה. ואם הם הצליחו, גם אתם יכולים. צאו מתחרות הקורבנות, לעבר חופש זוגי אמיתי.