"לפני 20 שנה, ב-31 באוקטובר 2004, הופיעה מודעה קצרה בעמוד הראשון של הניו יורק טיימס, ליד הכותרות הראשיות. היה כתוב בה: "אהבה מודרנית: אנחנו מציגים את הטור השבועי החדש שלנו על אהבה ויחסים" - כך התחיל הסיפור של דניאל ג'ונס עם המדור Modern Love, ומדי שבוע זרים גמורים נחשפו וסיפורו על החלקים הכי אינטימיים ביחסים שלהם, בין אם רומנטיים, משפחתיים או אפלטוניים לחלוטין. מיליונים קראו את זה.
הטור השבועי Modern Love הוא כבר מזמן מוסד מבוסס של הניו יורק טיימס. את הטור כתבו כותבים מתחלפים במהלך השנים, אבל הוא נערך במשך 20 השנים שהוא קיים על ידי אותו עורך, ג'ונס, שמספר שכבר קרא 200 אלף סיפורי אהבה מכל הסוגים. לרגל 20 שנה לטור הוא החליט לשתף עם הקוראים הנאמנים כמה מהשיעורים שהוא למד על יחסים במהלך כל השנים האלה, ומהם הדברים שהכי עזרו לו עם האהבה הפרטית שלו.
לדברי ג'ונס בן ה-61 הוא לא חלם שהוא יערוך את הטור במשך 20 שנה, ומספר שהמותג Modern Love רק גדל עם השנים, וכלל פודקאסט, ספרים, הופעות, תוכניות טלוויזיה ועוד. "פרסמתי מאות סיפורים על פרידות, גירושים, אונליין דייטינג, ואף פעם לא חשבתי איך זה ישפיע עליי", הוא אומר. היום הוא פרוד מזה שלוש שנים, לאחר 12 שנות נישואין, ויש לו שני ילדים גדולים. "מיליוני קוראים מצאו עזרה בסיפורים שלנו, עכשיו הסיפורים האלה עוזרים לי". אלה התובנות שהשפיעו עליו ביותר:
אהבה היא כמו כדורסל: מערכות יחסים מעלות קונפליקטים שיכולים להוביל לאינטימיות או להתרחקות והתנתקות, לחיבור או לקרע. הכל תלוי איך אנחנו מנהלים אותן. האופן שבו אנחנו יודעים להתמודד עם קונפליקט הוא כנראה הדבר היחיד הכי חשוב לאינדיקציה של ההתאמה בין בני זוג. ג'ונס כותב שמעולם לא היה לו נוח עם קונפליקטים, אבל שהוא מנסה להתגבר על זה, ומזכיר את אחד הטורים מ-2013 שהשפיע עליו: תומאס, האדם שכתב את הטור, האמין שמערכת יחסים רומנטית תהיה המפלט שלו מקונפליקט, לא המקור שלהם. הוא והארוסה שלו ניסו למצוא שלווה זו עם זה, וכל דבר שלא היה שלו וידידותי הרגיש להם מאיים. הארוסה החליטה להיפרד שלושה שבועות לפני החתונה. הוא הצליח לצמוח מהשבר הענק הזה, וכשפגש בסופו של דבר את אשתו, הוא כבר סיים את ההתמחות ברפואת ילדים והפך לדוקטור, וגם לאדם בוגר ושלם יותר. "האהבה שלנו התפתחה אחרת מאיך שחוויתי עד כה – לא כמו כד קריסטל עדין ויפה אלא יותר כמו כדורסל, מערכת יחסים שנועדה לכידרורים, למשחקים טובים ולפעמים קשוחים שהחיים שלנו ביחד מזמנים", כתב תומאס. "יש לנו ריבים, ועוד איך, אבל הם לא מאיימים על הבסיס שלנו – הם מחזקים אותו".
הסקרנות שלנו יותר מושכת מההישגים: הטור הכי פופולארי בכל הזמנים – 36 שאלות שמובילות לאהבה – נקרא על ידי למעלה מ-75 מיליון בני אדם, מספר ג'ונס, וטוען שאין שום דבר שהוא ייתן לעולם שיוכל ליצור השפעה כל כך חיובית כמו הכתבה הקצרה הזו. הוא מקווה שהקוראים סופגים בסופו של דבר את האמת הפשוטה – שלהיות סקרנים לגבי אנשים שאנחנו פוגשים זה הרבה יותר מפתה ומושך מאשר לדבר על הדברים שהשגנו. התלונה הכי שכיחה שהוא שומע לגבי דייטים ראשונים גרועים, הוא אומר, היא לגבי אנשים שמזמזמים על עצמם ולא שואלים שאלות. הוא מציע לוותר על הקידום העצמי ולבחור בסקרנות בריאה וכנה לגבי מי שנמצא מולנו.
היו נוכחים עם אלה שאתם אוהבים: ג'ונס מספר שכשבנו בן ה-26 היה ילד הוא היה מקריא לו סיפור מדי לילה. השניים היו מתכרבלים בכורסה גדולה, והוא היה מקריא לבנו הקטן את אותם הספרים שוב ושוב ושוב עד שהבן כבר למד לספר אותם מהזיכרון ביחד עם אביו, אף שלא ידע עדיין לקרוא. "הלוואי שיכולתי לחזור לאותם זמנים", אומר ג'ונס, ונזכר שהפרדוקס של הורים לילדים קטנים הוא שההורות מאוד מלחיצה ולחוצה אבל גם מלאת אושר והנאה, ולפעמים הורים צריכים לדחוף את עצמם להירגע לתוך הרגעים הקסומים האלה.
באחד הטורים שהתפרסמו כותב בשם כריס סיפר על רוטינה דומה עם בנו הקטן מדי ערב. השניים גם שיתפו לגבי הרגע הטוב והגרוע ביותר של היום שלהם. ערב אחד, כשהוא מוטרד מהררי המשימות והדאגות, כריס הבחין שמשהו חסר ואמר לבנו שהם שכחו לספר על הרגע הטוב והרע. "מה היה הרגע הכי טוב שלך היום?", הוא שאל את בנו, זה השיב "הרגע הזה". ג'ונס מספר שדמעות זלגו מעיניו כשהוא קרא את הטור הזה לראשונה, ושהוא לעולם לא ישכח את השיעור: תהיו ברגע. תפסיקו לחשוב על העתיד או העבר, על מה שאולי יקרה או לא, ותניחו את הטלפון שלכם. אם ילד שמכורבל אתכם שואל מה החלק הכי טוב ביום שלכם, תגידו "הרגע הזה".
תכתבו טוב, תאהבו טוב: עם השנים ג'ונס למד לזהות את התכונות של כתיבה אישית טובה - כנות, נדיבות, ראש פתוח, סקרנות, הומור וענווה. כל אלה, הוא אומר, הן גם התכונות של מי שאתם רוצים שתהיה לכם מערכת יחסים איתם. לטענתו, אפשר להבחין גם בתכונות שמייצרות כתיבה גרועה - חוסר כנות, הסתרה או הימנעות, האשמות, קטנוניות, ביטול האחר ואגואיזם. כל אלה, הוא מסביר, הן לא תכונות שאתם רוצים בפרטנר או בפרטנרית שלכם. זה לא אומר שלכותבים טובים יש בהכרח מערכות יחסים טובות, ושכותבים רעים הם פרטנרים גרועים. זה כן אומר שאנחנו צריכים לשאוף להיות כנים, נדיבות, בעלי ראש פתוח, סקרנים, מצחיקים, צנועים וענווים - גם בכתיבה וגם באהבה.
תמיד תובילו עם אמפתיה: הנה משהו שג'ונס מאמין שקל יותר להגיד וקשה יותר ליישם. הוא נזכר בטור שנכתב על ידי חייל קנדי לשעבר בשם בן, שעסק בנושא של בגידות, ובמקרה הפרטי שלו כאשר גילה שאשתו מנהלת רומן. לאחר שנפרדו בן חיפש עזרה, ומצא את עצמו בחדר ההמתנה של הפסיכולוגית, בטוויסט גורל מוזר, עם אשתו של המאהב של אשתו לשעבר. למרבה ההלם, גם לה היה תור לאותה מטפלת סביב אותו זמן ואותה סיבה – בגידת בן הזוג. היה לה בן פעוט, ובן בילה איתם והתקרב לפעוט, אבל נותר כעוס, מריר ופגוע בעקבות הרומן והבגידה של אשתו. יום אחד הוא פגש במאהב של אשתו לשעבר בסופר, אדם שהוא שנא בכל ליבו וסבל מסיוטים בגללו. אבל לא קרה שום דבר. המאהב רק שאל אם הוא רוצה לשתות בירה ולדבר על מה שקרה, ובן ביטל ודחה אותו. אבל כשהוא כתב את הטור הוא אמר "לא יכולתי לזמן כעס אמיתי. הוא רק היה אבא עייף של ילד קטן, הוא אפילו לא היה לא נחמד". בחודשים לאחר מכן, כשהוא חשב על המאהב של האקסית שלו בתור אבא לילד חמוד, עזר לו מאוד להתמודד עם הכעס. "החזקתי את ילד הזה, הרגשתי את משקל גופו, ובסופו של דבר למדתי שזה קשה לשנוא אדם כשלאדם הזה יש חלק בהבאה של משהו טוב לעולם".
העריכו את היופי שבארעיות: באפליקציית היכרויות מסוימת יש שאלת התאמה בזו הלשון: האם היית בוחר או בוחרת לחיות לנצח לו היה אפשר. הרבה אנשים עונים כן, וג'ונס מספר שזה תמיד מפתיע אותו. האם הם שקלו מזה אומר לחיות לנצח? שום דבר שהוא חסר זמן או נצחי לא יכול להיות יקר ערך. אהבה וחיים הם דברים חולפים שבורחים לנו מהידיים, בגלל זה אנחנו נאחזים בהם כל כך חזק. הנקודה הזו היא משהו שאלישה, כותבת אחד הטורים, נגעה בו כששיתפה את הסיפור שלה. היא סיפרה על חנות פרחים בפורטלנד שבה עבדה, והגתה במשמעות של פרחים באירועים מיוחדים כמו חתונות ולוויות. היא הרהרה בכך שפרחים מאבדים את עלי הכותרת שלהם ומתכווצים כל כך מהר. מדוע אנחנו כל כך אוהבים פרחים, היא תהתה, למה לא משהו אחר שמחזיק מעמד? בשלב הזה, אלישה הסבירה על מה הסיפור שלה באמת – החבר שלה מהתיכון ואהבת נעוריה התאבד כשהיא הייתה בת 18. הוא השאיר אותה מאחור, נדרשת להבין בדיעבד מי הוא היה ומה היה להם ביחד. היא מצאה נחמה בהבנה שזה לא שפרחים (והאהבה) הם יפים וחולפים - הם יפים בגלל שהם חולפים. הכוונה היא שאנחנו חייבים לנצור אותם באותו רגע, יודעים שהם לא ישרדו. כפי שהיא ניסחה את זה, בעודה רואה מצע של עלי כותרת על הרצפה: "כמה מפתיעה ביופייה הארעיות יכולה להיות".
מערכות יחסים לא צריכות לשרוד כדי להיות טובות: אין איזה חוק שלפיו מערכות יחסים צריכות להתקיים זמן מסוים כדי להיחשב להצלחה, בדיוק כשם שמערכת יחסים שהסתיימה לא בהכרח נחשבת לכישלון. כל מערכת יחסים שיש לנו, בין אם ארוכה או קצרה, יכולה להיות טובה, חיונית, אפילו טרנספורמטיבית, ובעלת ערך שיישאר איתנו. בטור שכתבה למגזין אישה בשם מרים היא סיפרה על כמה קשה לה להתגבר על פרידה שחוותה. בן הזוג של עזב אותה בגלל סיבות שהיא לא הבינה, אף שהשניים דיברו על היחסים והפרידה במשך 12 שעות רצופות. היא חשבה שהם היו זוג ממש טוב ביחד, מערכת היחסים שלהם עוררה בה תשוקה לחפש עבודה שקשורה בטיפול בחיות. אחרי הפרידה, נפלה לידיה הזדמנות לעבוד בתחום, מה שעזר לה להתניע מחדש את חייה. רק שהיא עדיין לא התגברה על האקס. "עברה שנה מאז שנפרדנו", כתבה את מה שאמרה לפסיכולוגית שלה, "חשבתי שעבודת החלומות וספורט ירפאו אותי ואני עדיין חושבת עליו מדי יום. מה עוד אני יכולה לעשות כדי לשחרר ולהמשיך הלאה?". המטפלת רק אמרה שמרים שואלת את השאלה הלא נכונה. זה לא על לשחרר ולהמשיך הלאה, זה על לכבד את מה שהיה, והסבירה: פגשת אדם שהעיר אצלך משהו. הוצתה אצלך אש. העבודה היא להיות אסירת תודה, להיות בהודיה מדי יום על זה שמישהו עבר בדרכך והשאיר עלייך רושם כזה.