"עידן הוא הילד הבכור שלי, הוא האהבה הכי גדולה בלב שלי, הבאתי אותו בגיל 24 וככל שגדל היחסים בינינו נהיו מאוד חבריים ואמיתיים, מאוד כיף לי להיות ולבלות איתו", אומרת יעל אלכסנדר. היא מספרת שעידן ניחן ביכולת גבוהה להסתגל לשינויים. "חיינו במרילנד כשהיה קטן ובכל שנה עברנו בית, ועידן הסתגל בכל פעם בצורה מופלאה לסיטואציה חדשה ואנשים חדשים".
בכיתה י"ב עידן הודיע להוריו שהוא מצטרף לתוכנית גרעין "צבר" שבמסגרתה יעלה לישראל וישרת בצבא. במרבית המקרים משתתפי התוכנית מתגייסים לשירות קרבי. "הוא וויתר על הצופים בטנפליי, כדי להיות בתוכנית גרעין צבר ועלה לישראל באוגוסט שעבר עם החבר'ה מניו יורק, הוא קיבל משפחה מאמצת נפלאה מקיבוץ חצור שהיו שם בשבילו, והיה מגיע לסירוגין להוריי שגרים בתל אביב ולאחים שלי. כילד שגדל בארה"ב הוא יכול היה ללכת לקולג', כמו כל החבורה שלו אבל הוא בחר להתגייס ולהגן על המדינה במקום, אנחנו התפוצצנו מגאווה ועידן ידע שהוא לא לבד כי כל המשפחה שלי עטפה אותו".
בסוכות יעל הגיעה לישראל כדי לבלות עם עידן, ביום שישי דיברו בשיחת וידאו בה ציין שהוא עולה לשמירה בבוקר. ב-7 לאוקטובר כשהתעוררה לקול האזעקות, החלה יעל להסתמס עם עידן. "הוא כתב לי: 'אנחנו אוכלים טילים אבל אל תדאגי אנחנו מוגנים'. אחר כך הוא צלצל ונשמע מאוד לחוץ. זה לא אופייני לו כי הוא תמיד קול, עידן אמר לי ש'זה כמו מלחמה' והוא רואה דברים נוראים. אני זוכרת שישבתי על המיטה, נשמתי ואמרתי לו 'תשמור על עצמך, תהיה מוגן, תתחבא'. כמו כולם לא הבנתי מה קורה. אמרתי לו שאני אוהבת אותו ושיתקשר וידבר איתי, אני פה. אני כל הזמן אוכלת את עצמי שניתקתי את השיחה. בשתיים עשרה הייתה כבר הודעה עם פס אחד בלבד".
בדיעבד התברר ליעל כי לאחר ששוחח איתה, הגיעו 20 מחבלים וחטפו אותו מהעמדה שבה הוצב. "אלו היו ששת הימים הכי ארוכים שהיו לי בחיים, לא ידעתי אם אני חיה או מתה. אנחנו יודעים שעידן נכנס לעזה כשהוא הולך, לא פגוע או פצוע, יש בי אמונה שממשיכים לשמור אותו בצורה כזו והוא מחכה בסבלנות עד שיגיע השחרור. חשוב לי שיידע שאנחנו לא מפסיקים להילחם עליו וכל כך אוהבים אותו".
בשנים האחרונות, משפחת אלכסנדר מתגוררת בטנפליי שבניו ג'רזי, אחד המרכזים היהודיים הגדולים בארה"ב. ביום שבת ערכה הקהילה יחד עם עמותת בראשית אירוע התרמה למען משפחות החטופים בו גויסו עשרות אלפי שקלים לטובת המשפחות. בין השאר התקיימה מכירה פומבית של חולצות שנתרמו ממכבי ת"א, מכבי חיפה, הפועל ת"א ונבחרת ישראל. בין היתר נמכרו גם חולצות משחק חתומות כאשר חולצת המשחק החתומה של ערן זהבי נמכרה במחיר הגבוה ביותר. ״לא מצאתי את המילים לתאר ולסכם כזה אירוע עוצמתי ומרגש שבזכות הקהילה המדהימה שבה אנחנו גרים עלה על כל הציפיות, היה לי קשה להירדם מההתרגשות הגדולה", אומר עידו סולומון, חבר הקהילה שיזם את האירוע. יעל מספרת שהיא מרגישה עטופה על ידי הקהילה היהודית בעיר: "כל יום מזרימים לפה כל טוב: ארוחות, פרחים, עוגות לשבת, אני לא צריכה לעשות קניות או לבשל, מרגישה מאוד מחובקת וזה לא נפסק, רק מתעצם".
מתפללת שהלב של המנהיגים יהיה במקום הנכון ויחזירו אותם הביתה
לאחר שחלק מהחטופים שוחררו בפעימות הראשונות, יעל מספרת כי הם נאחזו בתקווה שהפעימות יימשכו וגם החיילים והחיילות ישוחררו בהמשך. מאז עברו למעלה מ-50 יום, ובינתיים הם עדיין בעזה. "אני שמחה בשביל כל מי שהשתחרר אבל מה עם הילדים שלנו? אנחנו לא חיים, כל שנייה מהחיים שלנו היא סביב זה. אני פוחדת מהחושך, לא יכולה לישון או לאכול, הפסקתי כל דבר נורמלי שבנאדם אמור לעשות, אני לא יכולה לראות משהו יפה כי אני חושבת על זה שהבן שלי תקוע במקום חשוך ואפל".
לטענת יעל, התנהלות הממשלה בעניין החטופים בעייתית, בלשון המעטה, ומי שמשלם את המחיר הם החטופים והמשפחות שלהם. "מה שעושים עכשיו זה פשע נגד האנושות, והם לא יכולים להתנער מזה, יש כאן אזרחים ישראלים שנמצאים בתת תנאים והם גורמים להם להישאר שם כי הם לא מזדרזים בפעולות, אם זה היה אחד מהילדים שלהם, הם היו משאירים אותם מעל ל-100 יום בשבי החמאס? אלו הילדים של כולם. למה הם לא מעלים הילוך? ואיך הם נתנו לעסקה ההיא להתמסמס? אני מתפללת שהלב שלהם יהיה במקום הנכון ושיחזירו אותם הביתה, לא משנה מהם התנאים, בשאר הדברים נטפל אחר כך.
"אנחנו מפסידים מה7 באוקטובר, אין ולא יהיה ניצחון ללא החזרת החטופים הביתה. אנחנו לא אנשים פוליטיים אבל הבן שלי עזב חיים טובים ונשאב בעל כורחו למערבולת של פוליטיקה, הוא רצה להגן על המדינה והמדינה הפקירה אותו כבר פעם שנייה אחרי שהעסקה נפלה. אני מתפללת שיהיה חזק ושהלב של המנהיגים יתרכך ויבינו את הכאב והגיהינום שאנחנו עוברים ויקדמו כבר את העסקה. החלום הכי גדול שלי שיתקשרו אליי ויגידו לי לעלות על מטוס כי עידן חוזר הביתה".