מירי רחמים (41) נשואה לנדב ואמא לשתי בנות ועוד אחת בדרך. מתאמת התקנות בחברת בינת תקשורת. "אני עובדת שם כבר 14 שנים. התחלתי בתור נציגת מוקד ועברתי כמה תפקידים. התפקיד משלב המון תפעול עם נגיעות טכניות בתחום המולטימדיה, מאוד מעניין, עולם גברי. אני מתנדבת בבנק החברתי מזה 5.5 שנים. זו עמותה שמספקת מזון לתינוקות רעבים, מאתרת משפחות קשות יום ומספקת להן מזון עד גיל שנה, כשלוש פחיות תמ"ל בחודש מכל סוג, בכל רחבי הארץ. אני עוסקת באיסוף תרומות ובחלוקה למשפחות בראשל"צ. נדב הצטרף אחרי כמה שנים. כשילדתי את זוהר הבכורה שלי, קיבלתי פחיות מטרנה במתנה, לא הייתי צריכה את זה ומצד שני כאב לי לזרוק, ואחת האימהות שפגשתי אמרה לי שיש מקום שנקרא הבנק החברתי. דמיינתי שיש תינוקות שאין להם אוכל, פתאום זה נגע בי ואמרתי שאין מצב שלא אהיה חלק מהם.
"עברו כמה חודשים ולאט לאט התחלתי לאסוף תמ"ל מאימהות אחרות, והבית שלנו הפך לסוג של מחסן משני לאיסוף תמ"ל בראשון לציון, ומשם זה עבר למחסן בחולון. היינו מפרסמים בפורומים של קבוצות בפייסבוק, והקדשנו יום אחד לאיסוף תמ"ל בכל העיר. היינו מביאים את אמא של נדב כבייביסיטר והיינו ממש עוברים מנקודה לנקודה אצל אימהות שהשאירו לנו תמ"ל מחוץ לדלת. זה היה נורא מרגש לראות את התגובות והנתינה. אחרי שנה זה תפס יותר תאוצה, הכירו אותי בשכונה ובעיר. מאז אנחנו כבר 4 שנים מחלקים למשפחות בראשון לציון אחת לחודש ומלווים אותן לאורך שנה-שנה וחצי, ואז הקשר מתהדק, ולפעמים נעשה אישי. יש תרומות, לצערי לא מספיק. במלחמה הצטרפו משפחות של מפונים, חלקם הגיעו לראשל"צ. היו סיפורים לא פשוטים".
נדב רחמים (40) מהנדס שירות בחברת אגנטק, יבואנים של ציוד למעבדות בתחום הכימיה. "התחילו להגיע לפה חבילות של מטרנות, כמו מחסן, רציתי לעזור לה לפנות את זה, כי הפריע לי בעין שזה תקוע בבית, ולאט לאט נכנסתי לזה. אני בעיקר סוחב, מסיע וכאלה. כל החוכמה זה לנהל את זה ולסדר את הרשימות ולדבר עם כל האנשים, שזה מה שמירי עושה".
נישואים: מירי: "הכרנו באינטרנט בפייסבוק, תמיד אנחנו לא זוכרים באיזו שנה זה היה, לפני עשר שנים בערך". נדב: "התכתבנו וישר היא מצאה חן בעיניי. הייתה אפליקצית היכרויות בפייסבוק, נראה לי שהיא כבר לא קיימת". מירי: "לא התכתבנו בכלל, לי ממש לא היה כוח להתחיל להתכתב, ונתתי לו את הטלפון והמשכנו משם. נראה לי שאחרי כמה חודשים עברנו לגור ביחד, אני גרתי ברמת גן והוא בראשון לציון ועברנו לדירת קרקע כיפית ביהוד, זה היה מאוד נחמד, ואז בסוף השנה התחתנו". נדב: "לפני פסח". מירי: "היינו די בוגרים".
ילדים:
זוהר (5.5) מירי: "ילדה מאוד עצמאית, בוגרת, באופן כללי יש לנו חינוך מונטוסורי, מאוד דוגלים לתת לכל אחד את המרחב שלו, את העצמאות, לחתוך מגיל צעיר, לא כל הזמן להגיד 'תיזהר', לתת ביטחון לעשות הכל ביחד, להראות לילד שהוא יכול, שהוא מצליח, אז אנחנו מאוד על הילדים. הכל פה מאוד נגיש, שרפרפים, מראות נמוכות, צעצועים בסלון, שירגישו שזה הבית והעולם שלהן, אין פה הקפדה ואין פה בית מרקחת".
דור (3.5) מירי: "ילדה מהממת, לאחרונה עושה טנטרומים. הן מאוד שונות אחת מהשנייה. היא תקשורתית מאוד, רואים אותה, מאוד חריפה, עיניים כובשות שחורות גדולות. יש לה את הדרך שלה. מאוד פיזית, בוטחת בעצמה, אוהבת לנסות דברים חדשים, לב פתוח".
מגורים: מירי: "בשכונת קדמת ראשון בראשון לציון, בדירה משלנו בבניין. אנחנו גרים כאן מאז החתונה. נדב הוא אב הבית של הבניין. אוהב מאוד לעזור. יש פה לא מעט שכנים מבוגרים ואנחנו מקבלים לא מעט טלפונים ובקשות כמו: 'נדב לחצתי על הכפתור בשלט אולי תוכל לבוא רגע', הוא מחליף להם נורות, מתקן תקלות, מאוד עוזר פה".
מה אוכלים בבית? מירי: "אוכלים הכול למעט פירות ים, לא מטעמי כשרות, פשוט כי זה לא טעים לנו". נדב: "בשישי אוכלים בצהריים שניצל ופסטה". מירי: "זה הקבוע של שישי ונדב מכין עם רשת ג' ברקע. אחרי כביסות שהוא מפעיל, ואחרי שהוא שוטף את הבית. יש פה בחור פעיל. נדב מבשל בבית, אני יודעת גם אבל נדב עושה כמעט הכל בבית. אני אחראית על החינוך והערכים (צוחקת) הוא מכין ג'חנון דיאטטי בעצמו, ללא חמאה ומרגרינה, דל שומן, ומאוד אוהב להכין שניצלים, חלות, קציצות, דגים".
חלוקת התפקידים: מירי: "נדב אחראי על המטבח, הניקיון אבל לא על השירותים והמקלחת. הוא שוטף, סוגר מטבח כל ערב, מדיח, כביסות. אני מקפלת כשיוצא לי. אני אוהבת לתכנן תוכניות, כל יום יש לנו פעילות: הצגות, מוזיאון הילדים, פליידייטים. אני באדמיניסטרציה, סוגרת לו"ז חודשיים קדימה וככה אני פוגשת חברים ומשפחה ועושה כיף. קניות עושים לפעמים אונליין, לפעמים נדב ולפעמים אני".
תחביבים: מירי: "אנחנו מאוד משפחתיים ומאוד אוהבים לעשות דברים ביחד כמשפחה, ללכת לטייל בטבע עם המשפחה, ללכת לים, נורא חשוב לנו להיפגש עם חברים, וכל אחד בנפרד. נכון שהמשפחה הגרעינית חשובה, אבל לי ולנדב יש חברי ילדות מגיל צעיר שרצים איתנו וחשוב להשקיע בעולם הזה, ולזכור מי אנחנו בנפרד, לפעמים טסים לחו"ל בנפרד או לנופש בארץ עם חברים וחברות. שנינו בעיקר אנשים של אנשים, מאוד חשוב לנו ומעניין אותנו לשמוע מה אנשים חושבים, לשמוע דעות שונות של אנשים". נדב: "לקבל את האחר להבין למה הוא ככה ולא להיות כמוהם בהכרח".
ערך מרכזי בבית: מירי: "שכל אחד יכול לעשות מה שהוא רוצה ומאמין, זה מה שאנחנו מלמדים את הבנות שלנו, אנחנו לא דתיים וכן עושים קידוש, שומרים על מנהגים של חגים, אם הבנות רוצות לשים כיפה הן יכולות, ומלמדים אותן שכל אחד עם אמונתו ומה שמתאים לו ושצריך לכבד את זה, וגם לעזור, לעצור ברחוב ולראות אם מישהו צריך עזרה, להגיד שלום למישהו מבוגר, לראות את האחר ולא להיות מרוכז בעצמך".
מה בסל רגשות האשמה: מירי: "אנחנו באמת הורים מעולים, ברור שלפעמים מקבלים קריזה ומתעצבנים, אנחנו בני אדם אבל אין לנו, או לי לפחות, אשמה, מרגישה שאני אמא נהדרת לבנות שלי. גם כשאני משקיעה בעצמי אני מרגישה שחשוב לי שהן יראו את זה, שאני מבלה והולכת עם חברות, שאני צריכה לדאוג לעצמי שיהיה לי טוב ושאוכל לתת להן את הסבלנות שאני יכולה לתת".
כמה משתכרים: מירי: "אנחנו בשכר הבינוני. יש לנו 2 מכוניות, מרשים לעצמנו, מה שרוצים קונים".
לאן הולך הכסף: מירי ונדב: "לוולט. אנחנו לא הולכים לקניון לקנות בגדים, אוהבים להזמין אוכל, לשבת ביחד עם הבנות ולהתפנן".
זמן מסך: מירי: "כל יום חול בין ראשון לחמישי המסך כבוי, כשהן הולכות לישון הוא נדלק. בשישי אחרי הגן הן יכולות לראות טלוויזיה למשך ארבע שעות ואנחנו בינתיים שונצים, ובשבת אנחנו כמעט לא נמצאים בבית ואם בבית הן יכולות לראות שלוש שעות".
על מה רבים: נדב: "על סדר", מירי: "מתעצבן עליי שאני צריכה כבר לקפל את הכביסה כי היא עומדת שלושה ימים. נדב מאוד מבולגן, הוא מאוד פעיל בבית, אי אפשר לקחת את זה ממנו, אבל גם מאוד מבולגן. כשהוא טס לחו"ל הבית 'פלס'. הוא נכנס הביתה מוריד את המכנסיים, שם על השולחן, זה הבית. בסוף היום עובר עם שואב ושוטף אבל הוא ינקה מסביב ולא ירים". נדב: "היא פחות מבולגנת". מירי: "אני משתדלת להתעצבן על דברים מהותיים, לדוגמא אם הוא מציב תנאים לבנות ואומר להן 'אם לא תעשי ככה את תישארי אצל השכנה', ויש לנו אחלה שכנה, למה לעשות ממנה משהו שהוא לא טוב? והיא גם לא תישאר אצלה. הוא חסר סבלנות כשדור בטנטרומים שלה".
סופי שבוע: נדב: "שנ"צ של יום שישי" מירי: "עושים קידוש בערב כל שישי, הסביבה שלנו לא בקטע, תמיד צוחקים עלינו, אבל זה חשוב וכיף לנו, ויום למחרת בשבת בים או עם חברים או משהו עם המשפחה המורחבת או אטרקציה עם ערך מוסף".
זמן איכות זוגי: מירי: "יוצאים פעם בחודש למסעדה בתל אביב. לפעמים מצרפים חברים ולפעמים לבד. מביאים בייביסיטר".
זיכרון משפחתי נעים: מירי: "בסיני היינו כמה פעמים לבד ופעמיים עם הבנות, בפעם האחרונה שלושה ימים לפני פרוץ המלחמה. בסיני יש משהו מיוחד, כשאין תכנון ואת פשוט נמצאת ומשהו קורה במרחב הזה, פתאום אתה מתרגל לסביבה ואחרי כמה שעות מתחיל להרגיש בבית, ויש ים, והכול נורא פשוט וכיף. זו לא מנוחה עם ילדות מן הסתם, אבל מכירים אנשים כיפים וזה מיוחד, יש לזה קטע אחר".