שותפות גורל: בשבעה באוקטובר גורלן וחייהן של משפחות רבות השתנו מן הקצה אל הקצה, ביתר שאת בקרב מאות משפחות, גברים ונשים, שיקיריהן נרצחו בפסטיבל NOVA שנערך על יד קיבוץ רעים. שתיים מהן הן המגישה והפובליציסטית מעיין אדם וכתבת התחבורה של ערוץ 13, חן זנדר. אחיותיהן מפל ונועה היו בין הנרצחים הרבים במסיבה - ואמש (ד'), השתיים שוחחו במשדר "יחד ננצח" עם חיים לוינסון ויאיר שרקי, שאחיו נרצח בפיגוע דריסה ב-2015, על שכול, התמודדות, ניסיון לחזור לשגרה וכאב אישי ומשפחתי שלא יחלים לעולם.
שתיכן איבדתן אחיות במסיבה האיומה כל כך ברעים. חן, שבת לעבודה.
"שבתי די מהר. בתקופה האחרונה כששואלים אותי איך אני מתמודדת, אז אני עונה שאני בורחת לעבודה. הבריחה זו התמודדות בשבילי כי אני לא באמת בורחת לשום מקום. בכל אייטם, כתבה או שידור אני חיה עם זה ומרגישה אותה לידי. אני מרגישה שאני נוברת באסון האישי שלי ומתמודדת בדרך שלי".
עשית כתבה על השירות הצבאי של אחותך עם אנשים ששירתו איתה.
"בסוף אין לי דרך להתחמק מזה. כשאני עושה כתבות על אנשים שניצלו מהמסיבה אני רואה את זה מול העיניים. אני רואה את הגורל ההפוך מגורלה של נועה. כשאני פוגשת משפחות שכולות, אני רואה את ההורים שלי, את עצמי שם. בכל מקום אנחנו מוצאים איך הסיפור שלנו נכנס וזו הדרך שלי להתמודד. בסוף אני חוזרת עם זה הביתה ומתעוררת עם זה בבוקר, ויש פעמים שזה יוצא מול המסך והציבור רואה איך העולמות שלנו מתנגשים".
מעיין, גם את חזרת למשהו שאפשר להגדיר אותו כשגרה מסוימת.
"אני מאוד מזדהה עם הדברים שאמרה חן. בהתחלה יש תחושה שאת בורחת, ואז את מבינה שככה החיים שלך ייראו מעכשיו. אעבוד עם החור הזה בלב, וכל דבר שאעשה ייצבע בצבע שלה. אני לא יודעת כמה מהצופים בבית יודעים שגם אתה יאיר אח שכול. בימים הראשונים באת אליי ואמרת לי: 'את לא רואה את זה עכשיו, גם לא תאמיני לזה, אבל יהיו לך חיים מאושרים. תמיד יהיה כאב, אבל יהיה גם אושר. מישהו אמר את זה לי ואני מעביר את זה לך'".
בסמוך לשיחה עם אדם וזנדר פורסם במשדר כי עסקת החטופים עלולה להתעכב . "מעצם היותך אח שכול שאלת אם הודיעו למשפחות החטופים לפני שפורסם על עיכוב בעסקה או שאתה זה שמודיע להם עכשיו על המסך. ראיתי כמה זה צבט לך כי אתה מבין אותם", אמרה אדם לשרקי.
חן, במיוחד עכשיו חשוב לחזור על המסר שלמרות האבל והקושי, יהיו שמחות בחיים, יהיו ילדים חדשים, יהיה טעם. הדבר הזה הולך איתנו, אבל יהיו הרבה שמחות. גם אני התמודדתי עם החזרה לשגרה ופעם חבר אמר לי שהמשפחה שלי לא נראית שכולה. אין נוסחה אחת למשפחה שכולה.
"זה הפחד הכי גדול שלי באופן אישי. אחד הדברים שהכי שוברים אותי זה לחשוב איך המשפחה שלי תיראה מעכשיו. יהיו עוד שמחות, אבל כשמשהו כזה גדול נשבר אני תוהה איך ההורים שלי יתגברו. אנחנו רואים משפחות שמתרסקות ושוקעות, ואני לא יודעת איך נשרוד את זה. אני מקווה שנצליח להישאר חזקים ומאושרים, גם בשבילה. עכשיו זה קשה לראות את זה".
מעיין ביקשה להתייחס גם היא להתמודדות המשפחתית. "זה לא דיכוטומי בין משפחות שבורות או משוקמות. בתוך המשפחה אני רואה שאנחנו מתנהגים אחרת ויכולים להיות ביקורתיים אחד כלפי ההתמודדות של השני. משפחות לא זהות במבנה שלהן. כל מערכות היחסים שאני מנהלת הן לא מה שהיו כי אני לא דומה לשום דבר שהייתי פעם. אני יכולה לבוא למסך לשעתיים, להתאפר ולתת את ההצגה. אבל, אני חוזרת הביתה והחיים האמיתיים מתחילים. אנשים שמדברים על חוזק ועוצמה צריכים לזכור שקודם כל זו הישרדות, אני חיה ורוצה להמשיך לחיות. בנוסף, אני מתקשה להתמודד עם הרחמים שאני מקבלת כי אני מרגישה שלי לא קרה כלום. אני אגשים את החלומות שלי, יהיו לי עוד ילדים, זו מפל שהחיים שלה נקטעו ועליה צריך לרחם. בסוף, אני עושה הצגה לפעמים, וכשאני חוזרת הביתה אני יכולה להיות אמיתית".
בין שתי האחיות השכולות התנהלה שיחה כואבת ומרגשת על ההתמודדות. "מה מחזק אותך?", שאלה עיתונאית ערוץ 13 ואדם השיבה, "יש את הדברים הברורים כמו הילדה, בן הזוג, משהו מצחיק שאני רואה כמו אדיר מילר או 'ארץ נהדרת', אבל באמת אני עדיין לא מצאתי את הדבר הזה שיכול להרגיע את הכאב, שום דבר לא עובד, כשהכאב בא אז הוא בא. ככל שעובר הזמן המרווחים גדלים אבל הוא יותר עמוק, מבינים שזה סופי. בהתחלה הרגשתי שזה יכול להשתנות ושאוכל לתקן את זה".
"אני מרגישה שאני לא לגמרי מעכלת, וזה גם מפחיד אותי. בסוף אנחנו חודש וחצי לתוך זה ואני תוהה אם היא אולי נסעה לטיול מאוד ארוך, אם אנחנו עדיין ביחד ועטופים, כולנו ביחד ואני תוהה אם זה סופי, היא לא תהיה איתנו יותר?", הוסיפה זנדר.
כתב חדשות 12, שאחיו נרצח בערב יום השואה ב-2015 בפיגוע דריסה, התייחס לכאב שלא מרפה לעולם. "אין את הרגע שתגידי 'עיכלתי', בלילות הם באים, אין את הרגע שתגידי שהפרק הזה מאחורייך. אבל, יהיו ילדות עם השמות שלהן", אמר. "אומרים על הזמן שהוא מרחיק אבל זו גם תכונה איומה. אין לי שיחה אחרונה או פגישה אחרונה". העיתונאית הסכימה עם דבריו ואמרה: "כעת יש לנו את הפגישה האחרונה או את הסמס האחרון. מצד אחד זה עוזר אבל גם מעלה שאלות על אם היינו מספיק יחד".
גם אדם שיתפה: "ערב קודם מפל הציעה לבוא ואמרתי לה שלא כדאי. זה סימן בעבורי כמה אני משקיעה בעבודה במקום בדברים מהותיים. קעקעתי בעבר קעקוע של דופק על היד כדי להזכיר לי כל הזמן שאני חיה עכשיו וצריך לעשות זאת עד הסוף. חן, יש משהו בשותפות הגורל הזו בינינו יחד עם עוד רבים. אני מקווה שזה לא יהיה לחינם".