נ' בשנות ה-30 לחייו, נשוי ואבא לשלושה ילדים, משרת במילואים מאז שהחלה המלחמה, ומספר על השינויים שנוצרו בבית, בזמן שלא היה שם. "אשתי הייתה הרבה זמן לבד בבית, שלושה וחצי חודשים בלעדיי ועם כל הקושי, הצליחה לסגל לעצמה שגרה של חיים, שאני לא נמצא בה בעיקר בהתנהלות מול הילדים, וברגע שאני חוזר אני פתאום מפריע ושובר את השגרה הזו, אם נניח אני מחליט להיות יותר קשוח עם הילדים או יותר נחרץ לגבי זמן מסכים, היא אומרת 'מה אתה מתערב אתה לא היית כאן, ואתה לא יודע איך זה מתנהל עכשיו, יש לי הסכם איתם שאתה לא חלק ממנו ואתה לא יכול לבוא ולשנות פתאום את ההסכם הזה'. אלו דברים שנפלטו תוך כדי שהייתי באפטר בבית ובטוח שזה יעלה שוב לאחר שאחזור.
"הדבר השני שקרה אם עד עכשיו הילדים היו בעיקר שלי, יש חלוקת מטלות בבית והילדים הם בעיקר הילדים של אבא, רק אני לוקח לגינה ונועל נעליים, ומרדים את הקטנה לישון, ומחליף חיתולים וכל זה לא היה להם בזמן הזה, עכשיו פתאום יש להם גם את אימא. מצד אחד זה טוב כי זו חלוקה יותר שוויונית ומאפשרת לי קצת חופש ונופש, ומצד שני היה לי טוב שהילדים העדיפו אותי ובחרו בי, זה קצת מבאס פתאום שאני בא להרדים את הקטנה, ובשל זה שפיתחה מנגנון נגד נטישה היא בוכה ובורחת ממני כי היא לא רוצה שאני ארדים אותה כדי שלא תיקשר אליי ואז אני אנטוש אותה שוב".
הפער בין האינטנסיביות של המילואים לשקט ולבית יכול לרסק
עידן (33) בזוגיות ארוכה עם ארבל (השמות בדויים, הפרטים שמורים במערכת) ושניהם מגדלים מספר בעלי חיים בבית. עידן גויס בשמיני באוקטובר, הוא משרת במילואים ליד הגבול וחוזר הביתה לאפטר בין פעם לשבוע לפעם בשבועיים. "בהתחלה המרחק מאוד קרב בינינו גם ברמה הפיזית, בתשוקה, וגם ברמה הרגשית, מצד שני היו הרבה מתחים וויכוחים על שטויות. היכולת של שנינו להכיל קצת ירדה בתקופה הזו. שנינו היינו עייפים, גם פיזית, וגם נפשית, אני מניח שאלו דברים שלא עושים טוב לזוגיות. ארבל הייתה צריכה לחפות עליי, ובסוף כל התחזוקה של הבית, ניקיונות, כביסות... הכול נפל עליה. אני מניח שלחזור בערב לבית שאין בו עוד בנאדם כשיש אזעקות ויירוטים, זו סיטואציה שלא נעים להיות בה לבד".
לפני למעלה משבועיים, עידן סיים את המילואים וחזר הביתה. "היום יש שיפור הדרגתי. אנחנו מאוד קרובים ומשתפים ורגישים אחד לשנייה, אבל פתאום אני יכול להיות מאוד עצבני וחסר אנרגיות, והיא צריכה לספוג את זה. היא יודעת שזה לא עליה ואני גם משתדל לא להוציא את זה עליה".
עידן מספר שהפער בין המילואים שבהם אין לו בשום מצב רגע אחד לבד, לעומת הבית שבו הוא יכול להישאב לשקט וללבד, הוא פער שקשה לו להכיל. "יש בזה משהו שיכול קצת לרסק. במשך חודשיים וחצי אני לא נמצא שנייה לבד, לא כשאני הולך לישון ולא כשאני בשירותים, מקסימום אפשר להתחבא מאחורי דיונה ולדבר בטלפון, זה יכול לשגע, ומצד שני כשאני מגיע הביתה והיא קמה לעבודה ואני נשאר לבד, זה פתאום מאוד לבד. כמה שהלבד הזה היה חסר לי, פתאום אני לא יודע מה לעשות עם זה".
זו המלחמה השקופה של הגברים
"המלחמה שלנו הגברים עוד לא התחילה", כותב יונתן קליין בפייסבוק, יועץ זוגי, "באפטר האחרון, חבר מספר, החיבוק לאישה ולילדים היה המרגש והחזק ביותר שהכיר, הגעגוע עשה את שלו. אבל שום דבר לא הכין אותו למה שקרה כמה דקות בלבד אחרי: הם יצאו לנסיעה ושניים מהילדים התחילו לריב, צעקות ובכי כמו שילדים יודעים. והחבר, ניסה להרגיע, המצב רק החמיר והוא מספר לי איך עצר את המכונית בעצבים ויצא החוצה. הם הגיעו הביתה והוא נכנס לחדר וסגר את הדלת, אשתו לא הבינה מה קורה, או מה קרה לאיש שלה. היא נכנסה בזהירות ושאלה מה קורה. הוא לא מסוגל לשמוע בכי וריבים, מן סף רגשי חדש או כושר ילדים שקרס ב-3 חודשי מלחמה. כששני הילדים דיברו איתו יחד, הוא פשוט חדל אותם בצעקה שהבהילה אותם. בערב הוא ישב עם האישה, היא כל כך חיכתה למישהו שיקשיב לכל הלבד שהיה לה, המשימות והדברים שנפלו עליה, הקושי הרגשי והפחד ממה שיקרה לאיש שלה, והוא? יושב מולה מנותק. מנסה להקשיב, נותן לה יד ומנסה אבל הראש עדיין במוד אחר לגמרי, מן דריכות הישרדותית שלא מאפשרת לו להקשיב".
לדברי קליין, המפגש הראשוני והלא מוצלח הזה הוא מנת חלקם של עשרות אלפי לוחמים, וחוויית הכישלון עלולה להיות פתח להידרדרות לא פשוטה, או תחילתו של מהלך ריפוי זוגי. "אנחנו בפני משבר גדול, שקשור לבית שלנו ולזוגיות. רוב האנשים לא יחזרו לאותה זוגיות שהייתה".
המלחמה והמרחק שנכפה על עשרות אלפי זוגות מציפים דברים שהיו מתחת לפני השטח אך בשגרה למדו לחיות איתם, כמו פערים בזוגיות או בחינוך הילדים. "בתקופת המלחמה, האישה לא הייתה צריכה להתמודד עם הפערים וגידלה את הילדים איך שהיא רוצה, הגבר פתאום חוזר והמרקם המשפחתי יצטרך לעבור טרנספורמציה כי זה יצוף מאוד חזק. התוצאה יכולה להיות מצד אחד התעוררות להתחדשות זוגית, יצירה של חיים חדשים – בייבי בום, ומצד שני הרבה יחוו משבר זוגי גדול, שעם הכלים הנכונים יכול להביא ללידה זוגית חדשה ובהיעדרם לפרידה".
מצד אחד, החזרה הביתה לאחר שהות ארוכה גרמה להרבה געגוע ומשיכה מחודשת במערכת היחסים הזוגית והמינית. "שמעתי על אנשים שהמשיכה ביניהם מאוד גדלה והמיניות השתפרה, גם התפקוד המיני כשגבר חוזר עם נשק ומדים ותחושת משמעות גדולה זה ממש יכול ליצור תחושת עוצמה שהשפיעה על האון והתפקוד המיני וסייעה לו להחזיק לאורך זמן. מהצד השני נשים שהיו כל כך בחשש שיקרה משהו לגבר שלהן, לא היו עם ביקורת או כעס ופשוט שמחו שהוא חוזר הביתה, וגם אם דברים לא יוצאים טוב ידעו שהכוונה טובה והיו בהודיה גדולה על עצם הזוגיות ועל מה שיש ביניהם".
החזרה הביתה יכולה להיות חוויה מציפה עבור הלוחמים
קליין מספר שהוא פוגש אצל לוחמים רבים חששות לחזור הביתה משום שלאחר שהאישה למדה להסתדר בלעדיהם ולנהל את הבית בהיעדרם, הם חשים מיותרים. "התחושה הזו יכולה לאיים על הגבר, וזה עוד לפני מה שעבר עליו במלחמה. לפני כמה ימים פנה אליי לוחם שסיפר לי שהוא יצא לאפטר וישן לבד, לא עם אשתו, כי הרגיש שהיא לא רוצה שיתקרב אליה, הוא רק הגיע הביתה וחש מייד בדחייה ורתיעה ממנו, ולא ידע איך לגשת אליה. האישה נמצאת בבית ומחזיקה את הכול, וכשהגבר פתאום מגיע זה יכול לערער את המציאות שלה, כי היא לא יודעת אם היא יכולה לשמוט את הכול ולהעביר אליו או שהוא שיגיע עייף וגמור ואולי לא יתחשב בהתנהלות שהבית סיגל לעצמו, חייב להיות תיאום ציפיות כדי שהאפטר יהיה מוצלח, ולכן רצוי שתשאל אותו באיזה מצב הוא חוזר וכמה כוח יהיה לו לילדים? אם מתכננים בילוי ביחד אפשר לבדוק כמה זמן מקדישים לילדים ואולי למצוא להם סידור כדי שיהיה להם זמן אחד לשנייה".
קליין מסביר שהשהות הארוכה בשדה הקרב, היכן שישנם כללים ברורים ונוקשים של מטרות ומשימות, ולאחר מכן החזרה של לוחמים רבים "למציאות" על כל גווניה: חזרה לעבודה ולהררי משימות שיש לטפל בהן, ילדים שהתגעגעו ואישה שכמהה לפגוש אותו וגם להעביר לידיו חלק מהנטל שהיה מנת חלקה הבלעדית לתקופה ממושכת - יכולה להציף את הלוחמים. "הגברים יכולים לחזור הביתה עם עודף של הורמונים שנוצרים במלחמה: אדרנלין, קורטיזול וטסטוסטרון שמשנים את חווית המציאות שלנו, המקום ההישרדותי היה עסוק בלחימה, לאתר את האיום ולהגיב אליו, בעולם צבאי הפתרון הוא בכוח ובשכל ויש פחות ממד רגשי וצריכים לדעת שזה יכול לקחת זמן לתקשר את זה עם האישה ולחזור לתפקיד שלנו כאבא וכבן זוג. הם צריכים לייעד זמן לארגן את החיים מחדש ולחזור לראייה מרחבית שלוקחת אחריות על המציאות. כשגבר לא מכוון מגיע הביתה הוא כל הזמן מגיב לאישה ולילדים ואז התגובות צבאיות. חבר סיפר לי שעם כל האהבה והגעגוע הרב שיש להם כזוג, בכל ארבעת האפטרים שהוא יצא אליהם הם הגיעו לריבים קשים מאוד. בלי לפספס שום אפטר".
הגברים שנלחמו בחזית, קיבלו מהסביבה הכרה, הערכה ותמיכה שבאה לידי ביטוי בתרומות ובאוכל, כשהם חוזרים הביתה, ברוב המקרים אין מי שיחכה ויריע להם והם צריכים לפענח את הדרך חזרה. לגברים שחוזרים הביתה קליין מציע לחדד את הכוונה שאיתה הם נכנסים לביתם. "כשגבר נכנס הביתה הוא נכנס לעולם של האישה שלו, כאילו הוא נכנס לגוף שלה ואם נכנס ממקום מבולבל או ממקום עייף יכול להיות שיש לה כוחות לתמוך בו ולעזור לו, ויכול להיות שגם לא. נשים רבות שואלות את עצמן, האם אני אמורה להכיל אותו ולתמוך בו? לכן כשגבר נכנס הביתה אני מזמין אותו לשאול את עצמו עם איזו כוונה הוא נכנס מה הוא רוצה לגרום לה להרגיש, אם הוא רוצה לשמח ולהאיר אולי כדאי להתעכב ולבוא עם פרחים, אם האישה שלו מתמודדת עם עומס וילדים, אז אולי כדאי שלא יגיע הביתה רעב אלא יתרענן באיזה מקום בדרך".
קליין מוסיף שיש לא מעט תובנות חיוביות איתן חוזרים הלוחמים הביתה, ורצון לשינוי שיקרב אותם לאישה ולילדים. "פגשתי הרבה שרוצים להחזיר לאישה על כל מה שהיא החזיקה, לאפשר לה להרפות ולנוח, ולהקדיש לילדים תשומת לב. הרבה אמרו שפתאום ראו מה זה להיות נוכח במרחב ותקשורת עם אנשים ללא טלפון ורוצים להביא את זה הביתה".