"אני רוצה להגיע למצב שאני לא צריכה כלום, שאני זו שתעזור לאחרים"

אני ענבל יפת, בת 41, אני גרה עם בתי אליאן בת השנה, בדירה קטנה בבניין ישן בבת ים. עד ההיריון עם אליאן הייתי מעצבת שיער שהתפרנסה בכבוד בכוחות עצמה, אך עקב מצב רפואי שהתפתח במהלך ההיריון, נאלצתי להפסיק לעבוד ומצבי הכלכלי התדרדר. בקירות הבית שבו אני גרה מזה שלוש שנים יש סימני רטיבות ועובש בגלל נזילה של מי גשם. אני בקושי מצליחה לשלם את שכר הדירה ואת החשבונות.

אני אם חד הורית. את אליאן היא בחרתי להביא לעולם לבדי. יש לי עוד בת בגיל 20, שהיא נשואה כבר. הרגשתי לבד והרגשתי שאני עוד צעירה. אז היה לי עוד מקצוע, עבדתי והתפרנסתי מאוד יפה אז הרשיתי לעצמי. ברוך ה', זכיתי שהבאתי ולא היה חסר לי כלום. הייתי ספרית מצליחה במשך 20 שנה ועבדתי בסלון ברמת אביב.

היו לי את כל היכולות עד שאבחנו אותי עם סוכרת ההיריון. הייתי צריכה לעבור הזרקות של אינסולין. הייתה לי גם פריצת דיסק בגב ואז נאלצתי להפסיק לעבוד. כל הזמן סבלתי מכאבי תופת. משם המצב התדרדר גם מבחינת הבנקים וכל הדברים מסביב. כל ההכנסות שלי נפסקו. החסכונות הלכו ואזלו ונכנסנו למעגל העוני. אין לי עורף משפחתי ועזרה מאף אחד. עכשיו אני לא יכולה לצאת לעבוד כי אין מי שיטפל באליאן ואין לי כסף להכניס אותה למסגרת פרטית.

הגעתי למצב שבגלל ההיריון, הפסקתי לעבוד ווויתרתי על הכנסה. פניתי לרווחה כדי שיעזרו לי, אבל גם איתם אני במלחמות. אני מחכה לתשובה משם לגבי עזרה מבחינת הגן ומבחינת השמה. אני מאוד רוצה לחזור לעבוד אבל אני חייבת מסגרת לילדה, אני לבד, אין מי שיעזור לי, אין מי שיכול לשמור לי על הילדה. הבת הגדולה שלי נשואה ואין לה איך לעזור. יש לי אחות שגרה רחוק בצפון וגם היא לא יכולה לעזור לי. אני לבד לחלוטין. אני רוצה להגיע למצב שאני לא צריכה כלום, שאני זו שתעזור לאחרים כמו שהייתי עושה פעם, לפני שהתינוקת נולדה.

במהלך השנה האחרונה, התחלתי לקבל סיוע מהבנק החברתי למזון תינוקות, סיוע שמתאפשר בעקבות התמיכה של הקרן לידידות במיזם - הפועל לסיוע למשפחות נזקקות בישראל. הם עוזרים לי עם אוכל לילדה שלי. כשאליאן נולדה לא ידעתי איך אסתדר. אני לא יכולה להניק והייתי צריכה תחליפי חלב. הגעתי למצב של אין ברירה וחיפשתי עזרה. נכנסתי לאינטרנט והגעתי לכל מיני מקומות עד שמצאתי את הבנק החברתי למזון תינוקות. זו העזרה הכי טובה שקיבלתי מעולם. מספיק שצייצתי משהו קטן, ישר זה הגיע אליי. לא צריך להתחיל למלא מסמכים ולהתחיל לרוץ והכל. לא הייתי צריכה כל הזמן להוכיח את עצמי. אני רק מתקשרת, מספרת להם מה חסר, וישר מביאים לי בלי בעיות. זו הקלה ברמות שאני לא יכולה לתאר. מטרנה עולה היום 70 שקלים שאני לא יכולה להרשות לעצמי, אבל הילדה חייבת לאכול. בחודש אני צריכה לפחות עשר קופסאות כאלה, ועוד לא הזכרתי את ההוצאה על החיתולים שגם בזה אני נעזרת בקרן לידידות.