מה קורה כששני כוכבי ילדים ענקיים נפגשים על במה אחת? את זה תוכלו לראות בחנוכה בהצגה "אופס, הילדים התכווצו" בכיכובם של ציפי שביט, יובל המבולבל, מיכל הקטנה, שולה חן ועוד. בינתיים, תוכלו להציץ לשיחה שצותתנו לה מאחורי הקלעים של החזרות להצגה, בה הם חושפים מה הם חושבים על דור הסנאפצ'ט, למה ציפי מתגעגעת ואיך יובל העיר ילד מתרדמת.
יובל: למה את מתגעגעת בממלכת הילדים של שנות ה-70-80?
ציפי: "לשום דבר! אני לא בנאדם נוסטלגי, שמתגעגע. ההווה שלי מצוין: הוא מלא בילדים, נכדים ותוכניות, ואני מקווה שגם העתיד שלי יהיה נהדר. עכשיו אני עובדת על מחזה מסקרן ונוגע ללב איתך ועם מיכלי הקטנה, אני נרגשת ואומרת תודה לאלוהים, שנתן לי פסק זמן מעולם המבוגרים, ושאפשר לי להתרגש ולא עשה אותי קהה או מפורקת או דז'ה וו".
יובל: כל מחמאה שלך מעבירה לי חשמל בגוף. אני גדלתי עלייך, כל מה שאני יוצר זה חלק ממה שקיבלתי ממך.
ציפי: "זו סגירת מעגל מלבבת. בכל פעם שאני פוגשת אותך (ובימים אלה אנחנו נפגשים לא מעט לחזרות) אתה אומר שגדלת עליי וזה משמח אותי. הילדים שגדלו עליי, הם היום מורים, שלא לדבר על סבים וסבתות שמביאים את הנכדים, ובעיניי זה פשוט נס".
יובל: אפרופו נסים, אני חושב שזה מה שהילדים ירגישו בזמן המופע כי ברגע שאנחנו נתכווץ על הבמה, הילדים גם הם ירגישו שהם מתכווצים, והתפאורה תהפוך להיות ענקית. אני מחכה לראות את התגובה שלהם. את חושבת שמשהו השתנה בעולם של כוכבי הילדים?
ציפי: "שום דבר לא השתנה בעולם של כוכבי הילדים. הדור היום כל כך מהיר, ויש לו הרבה אמצעים דיגיטליים: יו טיוב, צ'טים וסנאפצ'ט, וטוויטר וגוגל ומה לא? אבל אין ילד שלא משתגע על שוקולד, ואין ילד שלא רוצה להיות גדול ושלא צריך אהבה. כששרים את 'הילד הכי קטן בכיתה' אין ילד שלא מתרגש, ואין אימא שאין לה דמעה קטנה בקצה העין"
יובל: אני מסכים איתך. מה שהצחיק פעם, מצחיק גם היום. יש היום פירוטכניקה וטכנולוגיה, אבל הלב והסיפור נשאר. אני זוכר שבתור ילד הייתי אוהב את התוכניות שלך סיפורים פה עם הינשוף, והפתיח של ציפטפוט. זה היה נאיבי, בשחור ולבן ועדיין הייתי מהופנט מול המסך
ציפי: "יובלי, זה בגלל שהיה רק ערוץ אחד ולא היה שום דבר אחר לראות. אף אחד בארץ לא ידע לעשות אנימציה, ולכן את האנימציה של התוכנית עשינו בהולנד. וילדים לא הבינו איך זה יכול להיות. השבוע ראיתי עם הנכדים שלי את הסרט 'אי.טי', והוא מנצח את כל הסרטים עם כל האפקטים כי כשיש סיפור טוב או משהו מצחיק זה עובד".
יובל: את מבלה הרבה עם הנכדים?
ציפי: "אני עושה בשבילם הכול, סרטים, ג'ימבורי, שותה איתם קטשופ, וקופצת איתם במתנפחים עד שכל הטחורים שלי נושרים. היום אני מבינה שהייתי צריכה לעשות קודם את הנכדים ורק אחר כך את הילדים".
יובל: וכשאת עם נכדים בדמות הסבתא, עם איזו דמות אנשים מסביב מזהים אותך בדרך כלל?
ציפי: "בעיקר עם מישהי שאוהבת לדבר הרבה (מעניין באמת למה) ציפיטפוט היה ממש טייפקאסטינג, קוראים לי הג'ינג'ית עם הג'מבו. היו ילדים שבכו בגלל השיר, הם חשבו שבאמת השאירו אותי לבד בבית. כששמעתי את השיר "כולם הלכו לג'מבו" בפורטוגזית, התקשרתי לאמרגן שלי אז, פשנל, וכשאני עם גבס שהגיע לי עד השחלות, אמרתי לו שחייבים לנסוע ולהקליט את השיר. לא תיארתי לעצמי שהשיר יתפוס כזו תאוצה, עד היום אני שומעת עיבודים של זה בדיסקוטקים וזה נשמע כמו פלוץ אחד ארוך".
יובל: "אני מרגיש שלכתוב הצגה לציפי שביט זה כמו להגיש תרגיל למאסטר בקראטה. במחזה השתדלתי לשמור על הרוח שלך, עם משחקי המילים שאת הכי יודעת לעשות. מה שיפה אצלך זה שאת עושה מה שבא לך, מאלתרת על ימין ושמאל. כמו אשפית שיודעת לקחת את הטקסטים כמו מוצרים ולעשות מהם מטעמים לקהל. אני חושב שממש זכינו בך ובזכות לשחק לצידך".
ציפי: יובלי, אני ממש מוחמאת וכייף לי להיות חלק מזה, וחלק ממלכת הילדים. רוצה לספר לי מה הדבר הכי מטורף שקרה לך עם מעריצים?
יובל: "הזמינו אותי לבקר ילד שהיה בתרדמת. הגעתי לתל השומר לבקר אותו ולשיר לו. ברגע שיצאתי מהחדר, הוא התעורר מהתרדמת. כנראה שיש לי קול כזה, שמצליח להעיר ילדים מתרדמת".
ציפי: "הכי מרגש לבוא לילד ששוכב במיטה, ופתאום אתה נכנס לחדר וכל החדר נמלא באור, ולכמה דקות אתה לוקח ממנו את הכאב. הכוח שיש לנו לעשות עבורו את המחווה הזו, היא מתנה וברכה שאי אפשר לתאר אותה".
יובל: יש רגעים שאני אומר לעצמי, זה הדבר העיקרי שלשמו אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. להכניס קרן אור למציאות של הילדים וההורים. כשאומרים לי שילד לא חייך חודש, וכשבאתי לבקר אותו הוא חייך, אני מבין את הכוח הגדול. להוציא חיוך מילדים זו עבודת קודש. מה התגובה הכי מצחיקה שאת קיבלת ממעריצים?
ציפי: "אני נוסעת עם נהג מונית, והוא לא מפסיק להחמיא לי ולומר לי: 'את נראית נהדר לגילך', שאלתי אותו, בת כמה אני לפי דעתו, והוא השיב לי: 'את צריכה להיות בגיל של יפה ירקוני'".
ציפי: למה אתה מתחבר בתפקיד שאתם מגלם ב"אופס הילדים התכווצו"?
יובל: "אני מגלם ילד שרוצה להיות גדול. לכל ילד יש את המשאלה הזו, כי ילד נמצא בסביבה של מבוגרים ויש להם יכולות יותר גדולות. החלום שלו הוא להיות חזק, ושאף אחד לא יגיד לו מה לעשות".
ציפי: "ילדים חושבים שכשהם יהיו גדולים, כל הבעיות ייפתרו. אבל כשאנחנו גדולים, אנחנו מגלים עד כמה אנחנו מתגעגעים להיות קטנים ולהיות ילדים. להיות גדול זה לא רק מה מותר לך, ומה אתה מחליט, אלא לקחת אחריות, לעזור לאחרים ולוותר, ואת זה מגלים דרך ההרפתקאות שאנחנו חווים".
יובל: "מדהים ציפי, התפקיד שלך בהצגה ממשיך גם עכשיו כשאנחנו מדברים. בהצגה, את המורה הרוחנית שמנסה להסביר לנו שאנחנו נהיה גדולים כשנגדל, אבל בינתיים אנחנו צריכים ליהנות ממה שיש , כי הרגעים של הילדות לא יחזרו, בדיוק כמו הרגעים שלנו על הבמה, אני כבר מרגיש את החשמל שהולך להיות שם".
ציפי: "אני לא יכולה כבר לחכות".