זה כבר שלוש שנים שאנחנו חיים עם הצליאק בביתנו בנחת ובשלום. הראשון שהפגיש אותנו עם הסיפור הזה הוא אוהד, אז ילד בן שלוש. שנתיים לאחר מכן, הצטרפה גם אחותו הקטנה אדווה, שהייתה בת שלוש גם כן. איך אומרים? פעמיים כי טוב, רק נטול גלוטן. ובאמת שלא רע לנו בבית. במקפיא קצת צפוף אמנם והכיס קצת מחורר אבל מהר מאוד הבנו שזה לא סיפור גדול, אם לא נעשה מזה סיפור גדול.
לשמחתנו יש תחליפים כמעט לכל דבר, בעיקר יקרים יותר, אבל לפחות הם קיימים ונמצאים בכל מקום כך שביומיום לא נחסך מהילדים דבר. אבל יש רגעים בחיים שהצליאק הזה מסתכל לנו עמוק בשחור של העיניים, חוכך בידיו ואומר לנו: "עכשיו נראה אתכם". זה קורה לרוב בנופשים: בבתי מלון. בצימרים. בחופשות. או אז האוכל נטול הגלוטן משחק אתנו מחבואים. לפעמים אנחנו מגלים אותו במנות מדודות וקטנות, ולפעמים הוא לא בנמצא. וכשכולם אוכלים פסטות וג'חנון בבופה של בוקר שבת, הצליאקים אוכלים פריכית אורז עם עגבניות מרוסקות וביצה קשה. מבאס? לגמרי.
בוויקנד האחרון במלון יו קורל ביץ' באילת נפל דבר: "הנופש הצליאקי הראשון בישראל". ערימות של אנשים נטולים במקום אחד שבאים לחוות משהו נורמטיבי לחלוטין: לזלול מהבופה כמו שאר האדם, לתפוח בכמה קילוגרמים ולהבטיח שממחר דיאטה. לגיטימי, לא?
היוזמה למהלך הזה הגיע מדן סולומון, מנכ"ל ארגון זכויות הצליאק ע"ר, שחלם לקיים אירוע כזה קרוב לשנתיים. ביחד עם ראשי הארגון, אלו בחנו מספר רשתות ובתי מלון ולבסוף בחרו במלון U קורל ביץ' אילת לערוך לראשונה סוף שבוע שכולו ללא גלוטן למשפחות הצליאק בישראל. האירוע כולו היה סגור לחברי הארגון שתומכים בפעילות הארגון במשך כל השנה.
לאכול, לרקוד, להתפלל לעוד כאלה
מה זה אומר? נתחיל בכל המסביב, כי צריך לתת לאוכל לשקוע מהוויקנד. במסגרת הנופש, התקיימו סדנאות אפייה ולחמים ללא גלוטן לילדים, יריד מכירת מוצרים ללא גלוטן והרצאות בנוגע להתנהלות יומיות עם צליאק של ילדים ומתבגרים ושיטות התמחור בסופרמרקט. כמו כן, כל האורחים קיבלו לחדרם מארז מפנק של מוצרים ללא גלוטן לקחת הביתה. כל הפעילויות הללו נתנו לקיבה קצת הפסקה, אבל באמת שבקטנה.
אז הילדים עפו על כל האטרקציות שמסביב כמובן (אפילו מהבריכה הסמי מחוממת אליה כמובן קפצו ראש בפברואר), ויש לנו תחושה שאנחנו יודעים מה חימם להם את הגוף ככה טוב טוב. זה הזמן לדבר על האוכל.
רגע, יש כאן משהו עם גלוטן?
דומה שמטבח בית המלון בראשותו של שף שלומי דגן (תודו ששם המשפחה מעט אירוני נוכח המצב) שם לעצמו מטרה: "אנחנו נגרום לצליאקים האלה לפתוח כפתור בסוף הארוחה". היה שם הכול ובשפע: לחמים, קישים, בורקסים, פסטות, שניצלים, בורקסים, פנקייקים ומגוון עשיר של דגני בוקר. הקינוחים היו משוגעים במיוחד בנראות, בשפע ובטעם: עוגות, סופלה שוקולד, עוגיות, גלידות. בכל מקום בבופה העשיר (כמו גם ברחבי המלון כולו) היה מפורט האם המנות נטולות גלוטן או מכילות גלוטן. משני הזנים היה בשפע.
בסוף, בצלחת – היה נדמה שהילדים האישיים שלי נדבקו להרגלים שכבר הושרשו חזק בגופם נטול הגלוטן: דגני בוקר, ביצה, גבינה, אורז, צ'יפס ופרגית. ובכל זאת, היה אושר גדול לדעת שהם יכולים לאכול הכול. "אין כאן פסטה ושניצל, רוצה פירה?" הוא משפט שלא נשמע בסופ"ש הזה למשל. החופש ללכת לבופה ולקחת כל מה שהם רוצים הוא מתנה גדולה עבור צליאקים שהרבה פעמים נתקלים ב"אין". קולות הגניחה מאושר שנשמעו מסביב הוכיחו שהיושבים לסעוד במקום מתענגים מההיצע.
ומה לגבי שאר ימות השנה? ובכן, המלון עצמו מציע ודואג לכל האלרגנים למיניהם גם בימים כתיקונם. מענה תמיד קיים, אך הוא כמובן לא יהיה עשיר ומגוון כפי שניתן בסופ"ש המיוחד הזה.
"הכול טוב ויפה ונטול", יאמרו כולם, "אבל המחיר לתענוג הזה ודאי היה כמו דירת 4 חדרים על הים. כי הלוא יודע כל צליאקי בישראל שעליו למשכן את ביתו לפני שיקנה את לחמו הנטול בסופר". ובכן, ההפתעה הנעימה בהחלט, עוד יותר משולחן הקינוחים המטורף, היא המחיר של הנופש הזה: 950 שקל ללילה לזוג - לאירוח הכול כלול. אם כי חשוב לציין באותיות הקטנות כי זהו מחיר השקה בלבד וייתכנו בו שינויים בעתיד. אבל לשם התחלה, הוא יותר מהוגן. וסליחה על הקלישאה, אבל לראות את הילדים שלכם נהנים חופשי במזנון - זה פרייסלס.
אז מה עכשיו? לדברי דן סולומון, מדובר ביריית הפתיחה ומאמין שנופש כזה יהפוך למסורת. "המטרה שלנו כרגע היא להעניק תו לבתי המלון באילת. להדריך את המטבחים לשימוש במצרכים ללא גלוטן ולהנגיש אותם לצליאקים. בתקווה שיו קורל ביץ' הוא בית המלון הראשון מבין רבים ברשת מלונות פתאל". שזה מגניב והכול, אבל אני מציעה שתתנו לנו איזה מרווח של חצי שנה שנוריד את כל מה שהוספנו, סבבה?
להצטרפות למאבק הצליאק