לפני כמה שנים, כששרון גבריאלוב התחילה לפתח את ההצגה החדשה שלה "קקטוס", לא היה ליוצרת התיאטרון שום מושג שתהפוך בדרך למקימה-שותפה של פסטיבל תיאטרון שנתי לילדים על הספקטרום האוטיסטי, ותיסע לכל רחבי העולם להרצות ולתת השראה לאחרים שמעוניינים להנגיש את קסם התיאטרון לקהל המיוחד הזה. עכשיו, עם צאת ההצגה החדשה, היא רואה את החוט הקושר את שתי היוזמות יחד.
גבריאלוב, תושבת גבעתיים ואם לשניים, עמלה בימים אלה עם השותפה שלה, היזמית ומקימת קבוצת "מאמאזון" אור אלתרמן ברנע, על פסטיבל מקומות שמורים השלישי, שיתקיים באוגוסט 2020. בקרוב היא תתחיל לעבוד גם על הצגה נוספת, הצגה חושית לילדים על הספקטרום ושאר שונויות קוגנטיביות. כאמור, גם ההצגה המקסימה והיצירתית שלה "קקטוס", שמציגה כרגע, עוסקת בשונות, וספציפית - במציאת המקום שלך בעולם כשאתה קקטוס בערוגת פרחים.
ספרי קצת על ההצגה החדשה.
"הרעיון של 'קקטוס' נולד כשהייתי בהריון. ההצגה מספרת על קקטוס שצמח בגינה הלא נכונה, מוקף פרחים מרהיבים ובעלת גינה קצת מטורללת. עם הזמן הבנתי שלהיות קקטוס יכול להיות גם סטייט אוף מיינד וגם משהו יותר קונקרטי, כמו מגבלה פיזית או קוגנטיבית. בשני המקרים יש את המאבק התמידי מול ההסתכלות של החברה עלייך ואיך את בוחרת להשתלב. גם לסלול דרך חדשה זה שילוב. אחרים גם ילכו בה".
איך התגלגלת לפסטיבל מקומות שמורים?
"במשך שנים אני מופיעה בגני ילדים וגם מפעילה סאונד להצגה של בעלי, 'אפצ'י'. אנחנו מופיעים המון בגני תקשורת וחינוך מיוחד, ואלה תמיד היו ההצגות שהיה לי הכי מעניין בהן בגלל התגובות של הילדים. תמיד משך אותי לחקור יותר את ההשפעה שיש לתיאטרון על ילדים עם יכולות קוגנטיביות שונות משל ילדים 'רגילים' . אני נוסעת כמה פעמים בשנה לפסטיבלים של הצגות ילדים בעולם, וכך התוודעתי לתחום הזה שנקרא Relaxed performances, וזה העיף לי את המוח. לחברה שלי, אור, יש ילד על הספקטרום, והייתי משתפת אותה מדי פעם בכתבות ולינקים בנושא. פעם אחת שלחתי לה לינק על פסטיבל בניו יורק שהוקדש רק להצגות כאלה, שלימים קראנו להן 'הצגות רגישות'. כתבתי לה: איזה מגניב זה היה אם היינו יכולות לנסוע לזה. למחרת היא התקשרה אליי בהתלהבות והציעה שניסע, וגם שנעשה פסטיבל כזה בארץ. אמרתי לה שאין לי אפילו ויזה לארה"ב, אבל יאללה. מאז אני מפחדת לשלוח לה לינקים.
"באותו פסטיבל אפשר היה ללמוד את התחום, וכל אחת מאיתנו התקבלה למסלול לימודי - היא למסלול ההפקה ואני למסלול של האמנים. חזרנו לארץ ואחרי שלושה חודשים חגגנו את פסטיבל מקומות שמורים הראשון, שהיה הצלחה מסחררת. מאז הוצפנו בפניות, והעבודה התרחבה לשיתופי פעולה עם פסטיבלים אחרים להצגות ילדים, עיריות, מוסדות תרבות ועוד. אנחנו עדיין ממשיכות לחקור ולדייק, ועכשיו זה כבר מיזם שמקבל התעניינות מחמיאה מקולגות מחו"ל, ואנחנו מוזמנות להרצות עליו בעולם. מאחר ו'קקטוס' נולד עוד לפני 'מקומות שמורים', בהתחלה לא היה קשר. אבל עם הזמן לא יכולתי שלא לחבר כל מיני נקודות מהסיפור של הקקטוס לעבודה על מקומות שמורים".
"ילדים עם צרכים מיוחדים מודרים מאירועי תרבות בעל כורחם"
למה ילדים על הספקטרום זקוקים לתיאטרון? וילדים בכלל?
"אני מאמינה שכל אדם באשר הוא זקוק לתיאטרון, ולתרבות בכלל. שם הנפש מוצאת את מקומה, זה הקסם של תרבות, היא של כולם באמת, לעומת ספורט או פוליטיקה. ילדים על הספקטרום, וילדים בעלי צרכים מיוחדים בכלל מודרים מאירועי תרבות בעל כורחם בגלל חוסר סובלנות והכלה של הסביבה שלנו. בנוסף, יש אלמנטים שעבורינו הם יומיומיים, כמו כמות קהל גדולה, סאונדים שונים, החשכה באולם ועוד הרבה דברים שעלולים להקשות עליהם, ולכן אנחנו רוצות לתת להם את החוויה שהכי מתאימה להם, תוך התחשבות בצרכיהם. כל זאת, בלי להתפשר על התוכן האמנותי. תיאטרון היא הדרך הכי קדומה להעביר סיפור, וכשמשלבים בזה משחק חי ואיכותי ושפה אמנותית, נוצר קסם. לילדים קטנים הקסם הזה יכול להוות השראה והשפעה על המון דברים בחייהם, ואת הקסם הזה, אנחנו המבוגרים גם צריכים. לכן בעיניי, כל הצגת ילדים טובה מתאימה גם למבוגרים".
מה את מנסה לתת לילדים בעזרת היצירה שלך ומה חשוב לך שיקבלו הילדים מהצד השני, כאמא?
״חשוב לי לתת לילדים הקשבה ואיזו קריצה קטנה שאומרת: אני רק איתכם לבד עכשיו, בואו נהנה. מסרים חינוכיים מעולם לא עניינו אותי במיוחד, ובעיניי לחוויה הכוללת של צפייה בהצגה יש הרבה יותר חשיבות, והיא צריכה להתחיל ברגע שהם מגיעים להצגה שלי. בסופו של דבר, מה שמעניין אותי הוא איך הילד הרגיש אחרי הצפייה בהצגה, ולא מה הוא הבין מהסיפור. תחושות הן מה שאנחנו לוקחים מהחוויות שלנו. כשאנחנו מתבגרים אנחנו מפתחים גם יכולת להסיק מהן מסקנות, אבל לילדים אין את זה. כשילד נהנה הוא רוצה עוד פעם".
מה התכניות לעתיד?
"להמשיך אותו הדבר אבל יותר בגדול. הייתי רוצה שכל העולם יבין שלא מספיק לדבר על הנגשה אלא להפוך אותה לדבר יומיומי ושגרתי. שכל תיאטרון בארץ וכל היוצרים ישבצו במאגר ההצגות שלהם גם הצגות רגישות, שכל מתנ״ס ישלב פעם בשבוע שעת סיפור או הצגה מותאמת, ושאף הורה לא ירגיש מקופח".
בהצגה קקטוס אפשר לצפות ב-14.12 ב-11:00 בתיאטרון הקרון ירושלים וב-24.12 ב-17:00 בתיאטרון הפרינג' באר שבע