זו השנה ה-29 בה מתקיים פסטיבל חיפה להצגות ילדים, ובכל שנה הולך האירוע ומתמקצע. כיום מדובר בפסטיבל בינלאומי, המשלב בין הצגות מקור משובחות למופעי חוץ, שקבוצות תיאטרון בינלאומיות מכל קצווי תבל מתדפקות על שעריו על מנת לקחת בו חלק. השנה פקדנו את האירוע כמשפחה, אם, אב, תאומות בנות עשר וילד בן חמש, וגילינו לתדהמתנו אירוע שמתרחש בשיאו של חול המועד, ולמרות זאת כולו תרבותיות ונועם, שלא רק מציע משהו לבני כל גיל, אלא ממש גורם לילד הפנימי שבכל אחד לעשות ריקוד שמחה אל מול השפע, ההשקעה והמחשבה על דור העתיד.
לפני ההצגה שפתחה באופן רשמי את הפסטיבל, עיבוד חדש וצבעוני ל"לילה השנים עשר" של שייקספיר של קבוצת "החיפאית", דיברה מנכ"לית תיאטרון חיפה, ניצה בן צבי, על השליחות הזו - על משמעות האומנות בחיי ילדינו, ועל כך שזו אחריותנו להעניק להם אותה ולשמור עליה חיה וקיימת, וכך בדיוק עושה הפסטיבל הזה, שדואג גם להנגשה של הצגות לחירשים, לדוברי ערבית ולילדים על הספקטרום האוטיסטי. די להביט לאחור בזמן כל אחת מההצגות ולראות את פני הילדים וההורים שטופים באורות הבמה על מנת להבין את עוצמת החוויה.
הכניסה לתוך מתחם הפסטיבל המאובטח, הכולל גם את הגן הצמוד אליו, היא כמו כניסה למין וודסטוק ילדותי: צבע, מוזיקה, קהל מגוון, בכל פינה נגלה מופע בינלאומי אחר: פה צמד ציפורי ענק מתהלכות בין האנשים, שם צועדת היפופוטמית בגודל טבעי ומשפריצה דמעות על הקהל, במקום אחר מופע קרקס אקסטרימי, ובין לבין מופעי פנטומימה, בועות סבון וקסם. כל העת לוקחת הרוח החיפאית חתיכות סוכר מתוק לטיול באוויר וממחישה את היופי הפשוט והנדיר שנוצר באירוע הזה.
ראינו רק שלוש הצגות מתוך כל אלה שהתמודדו בתחרות הרשמית של האירוע, שלושתן נפלאות ומרעננות, שונות מהמצאי הרגיל של הצגות הילדים, מלאות בחדוות יצירה וכבוד לילדים וגם להורים:
ההצגה "המסע לאי המוזר לפפה" היתה זו שהוציאה מכולנו את שאגות הצחוק וקריאות ההתפעלות הרמות ביותר: ילד שהוא פליט מלחמה יוצא למסע על מנת למצוא כמה תשובות לשאלות קשות. הוא מגיע לאי ובו שליט שיש לו תשובה והסבר להכל, ולכל דבר בו יש הגיון פנימי ומהות. המסע, שהוא גם מצחיק, גם מרגש וגם חכם, מזכיר לנו שיותר מהתשובות, חשוב לעצור ולשאול שאלות. הקאסט נפלא, עם ברק בעיניים, הכתיבה מושחזת ומלאת המצאות והשירים לא יוצאים מהראש. ההורים שבקהל נהנו לא פחות מהילדים.
_i.jpg "פסטיבל הצגות הילדים חיפה (צילום: יחסי ציבור)")
ההצגה "ספר השיאים של פוז", על פי ספרו של דויד גרוסמן, מספר את את סיפורו של הארנב פוז שמעוניין לשבור שיא על מנת להיות הכי טוב במשהו. מי שפחות מעוניין שפוז ישבור שיא הוא, כך מתברר, אחיו הגדול, עמי. שוב מדובר במיוזיקל, עם שירים מוצלחים ועיבודים קוליים מצוינים, והשחקן הראשי, בן יוספוביץ׳, המוכר בעיקר מהסדרה "על הספקטרום", מרגש ומתוק גם כאן.
"פומי הטפיר שאיש לא מכיר" היא הצגה לקהל מעט צעיר יותר, אבל גם היא מלאת המצאות וברק, ומגוללת את סיפורו של טפיר שמבין שמעולם לא נכתב אף ספר על בני עמו הטפירים, ויוצא לשנות את פני ההיסטוריה ולקבל ייצוג. פומי מדביק באומץ ובנחישות שלו חיות רבות ביער, ועל הדרך גם את הקהל. ההצגה מקדמת גם את אהבת הספר ואת אהבת הטבע. ההצגה מלאת הלב הזו גם היא מתהדרת בצוות שחקנים מחוייב ורב נסיון, וגם בשירים קליטים. בן החמש התאהב בטפיר, ושירי ההצגה ליוו אותנו כל הדרך הביתה.
אי אפשר להספיק הכל, ובזמן שהיינו באירוע דווח לי על הנאה רבה מהצגה נוספת, של תיאטרון השעה, שהוצגה באירוע: עיבוד חדש לספרו של ז׳ול וורן "מסביב לעולם ב-80 יום", שהופך את הסיפור הקלאסי לדרמה משפחתית מרגשת. עדויות נרגשות הגיעו גם ממכרים שזכו לצפות בהצגה "האיש והתיבה", שזכתה בפרס ההצגה הטובה ביותר בפסטיבל, הצגת יחיד של האמן אורנן ברייר. למזלנו של כולנו, בזכות הפסטיבל הזה רוב הסיכויים הם שנוכל לתפוס את ההצגה הזו בעוד אכסניות, וכך גם את יתר ההצגות, ובמובן מסויים גם הצגות איכות רבות שיגיעו בעקבותיהן. בשנה הבאה יחגוג הפסטיבל המופלא את שנתו השלושים, ומהמשפחה שלי לשלכם אני ממליצה בחום לנעוץ איזו תזכורת בטלפון לחודש מרץ של השנה הבאה, כך שתספיקו להזמין כרטיסים מראש. הם נוטים להתחסל מהר, ועכשיו ברור לי למה.