ילדים זאת שמחה, אבל לא פעם הדרך לשמחה המיוחלת רצופה בבעיות, קשיים ואתגרים רבים ומעייפים, שחלק גדול מהזוגות נאלצים להתמודד איתם עד שהם זוכים להחזיק את התינוק בזרועותיהם.
גם דרכם של בני הזוג מעיין שריקי, עובדת במשאבי אנוש בביטוח לאומי ובעלה אודי, קצין בקבע בתפקיד מהנדס חשמל, הייתה לא פשוטה מהרגע שבו החלו לנסות להיכנס להריון ב-2013. היום, כשהם הורים לשני זוגות תאומים – זוג בני 4 וזוג בני חודש – שאת שניהם הביאו בהליך פונדקאות, הם משתפים את הסיפור התלאות שלהם, שמסתיים בסוף טוב.
התחלתם לנסות להיכנס להריון. מתי הבנתם שיש בעיה?
אודי: "התחתנו ב-2011, וכשנתיים אחרי החתונה התחלנו לנסות להיכנס להריון. ידענו שיש למעיין בעיה רפואית, אבל חשבנו שנצליח להיכנס להריון טבעי למרות הבעיה. אחרי שניסינו כמה חודשים וראינו שזה לא קורה, התחלנו ללכת לרופאים וגילינו שהבעיה הרפואית של מעיין חמורה יותר ממה שחשבנו, ושהריון יהיה סכנת חיים עבורה. התחלנו לשקול אפשרויות הורות אחרות, בדקנו את נושא האימוץ, אבל הבנו שנצטרך לחכות לילד הרבה שנים, אבל מצד שני ידעתי שהליך פונדקאות הוא מאוד יקר".
מעיין: "הרגשנו מתוסכלים ומיואשים. בשלב הזה חשבנו שלעולם לא יהיו לנו ילדים, ולא נצליח להקים משפחה גדולה כמו שתמיד חלמנו. בהתחלה אודי התנגד להבאת ילד באמצעות פונדקאות או אימוץ, אבל אחרי כמה חודשים הוא הבין שהמטרה היא להביא ילד לעולם, ובסופו של דבר הסכים להתחיל הליך של פונדקאות".
איך התנהל הליך הפונדקאות הראשון?
אודי: "התחלנו את התהליך ב-2014. חיפשנו חברה שמלווה את התהליך בארץ, והחלטנו לעבור אותו עם עו"ד עינב אשכול. אחרי כמה חודשים של ציפייה פגשנו את הפונדקאית, והחלטנו לעבור איתה את התהליך. אחרי ההכרות עם הפונדקאית, היינו צריכים לעבור בירוקרטיה ובדיקות רפואיות במשך כמה חודשים, עד שקיבלנו את האישור ממשרד הבריאות להתחיל בהחזרת עוברים לפונדקאית.
"אחרי כמה ניסיונות ההיריון נקלט, ובמהלך כל ההיריון היה מאוד חשוב למעיין להיות נוכחת ומעורבת, והיא ליוותה את הפונדקאית בכל בדיקה ובדיקה. כשהיא הגיעה לתחילת חודש תשיעי, ב-23 בפברואר 2016 היא חשה צירים ומיד התקשרה למעיין".
מעיין: "קראתי מיד לאודי וטסנו לבית החולים כדי לא לפספס את הלידה. היא ילדה בניתוח קיסרי, וחיכינו ליד דלת חדר הניתוח. אי אפשר לתאר במילים את ההתרגשות שאחזה בנו כששמענו את קולות הבכי של התינוקות. ככה נולדו לנו התאומים, בן ובת, שובל ואופק, שהיום הם כמעט בני 4".
למה החלטתם להיכנס לעוד הליך פונדקאות אחרי שכבר נולדו לכם שני ילדים?
מעיין: "שנינו תמיד רצינו משפחה גדולה, וגם בתחילת הדרך עם הפונדקאית אחרי שידענו שיש לנו תאומים, ידענו שנרצה להמשיך להליך פונדקאות שני למרות הקשיים והעלויות הגבוהות. החלטנו להתחיל את התהליך השני כששובל ואופק היו בני שנתיים. באותה תקופה עלתה בכנסת הצעה לעדכון חוק הפונדקאות, ודיברו בין היתר על הגבלת האפשרות למשפחות עד שני ילדים ולא שלושה כפי שהיה מותר בחוק. למרות שכבר היה לנו אישור ממשרד הבריאות להתחלת התהליך, הבנו שאם החוק ישתנה לפני שנגיע לחתימה על הסכם, לא נוכל להמשיך אותו".
אודי: "מעיין לקחה יוזמה וגייסה את חברותיה שעוברות ועברו הליך פונדקאות, אימהות ופונדקאיות יחד, ובמכתב שכתבו הן הגיעו לכנסת והצליחו להשפיע ולדאוג שהחוק יישאר כפי שהוא. בזכות הנשים הנהדרות האלה יכולנו להמשיך את התהליך כפי שתכננו ולעבור אותו בארץ. גם הפעם פנינו לעינב, ואחרי כמה חודשים היא מצאה לנו פונדקאית, ומיד התחלנו את הבירוקרטיה והבדיקות. כעבור כמה חודשים נוספים קיבלנו אישור ממשרד הבריאות להתחיל בהליך של החזרת עוברים, והפעם לשמחתנו ההיריון נקלט כבר בניסיון השני".
מעיין: "בבדיקת האולטרסאונד הראשונה שביצענו נכחנו רק הפונדקאית ואני, ואודי נשאר ליד הדלת. הרופא בישר למרבה הפתעתנו ששוב מדובר בתאומים, וכשיצאנו וסיפרנו לאודי הוא היה בשוק. הפונדקאית הייתה מופתעת מאוד בעצמה, אבל בעיקר שמחה בשבילנו, כי היא ידעה כמה רצינו משפחה גדולה. היא בעצמה אימא לתאומים ומכירה את הקשיים מקרוב, אבל גם את הסיפוק והאהבה.
"ב-10 בדצמבר האחרון התחילו הצירים, ובאותו יום הרופאים החליטו לבצע ניתוח קיסרי. הפעם זכיתי להיות בחדר הניתוח עם הפונדקאית וראיתי את הלידה של התאומות שלנו, אגם ואלמוג. זה היה מרגש עד דמעות".
אילו אתגרים אתם חווים היום כהורים לשני זוגות תאומים?
מעיין: "להיות הורים לארבעה זה הגשמת חלום עבורנו, והעובדה שזה קרה דרך שני הליכי פונדקאות ולא יותר מזה הקלה עלינו מאוד, כי העלות של כל הליך היא כ-250 אלף שקל. ברור שיש גם קשיים, למשל כשארבעתם בוכים ביחד, זאת דילמה גדולה למי פונים קודם, וכמובן שגם הלילות ללא שינה קשים. אבל את כל הקשיים אנחנו מקבלים באהבה, ולשמחתנו מקבלים הרבה עזרה מהסבתות והדודות ומהמשפחות שלנו גרות קרוב".
"המסר שלנו לכל מי שנמצא במצב דומה הוא קודם כל לא להתייאש. אנחנו היינו מאוד מיואשים וחשבנו שלא נצליח להביא ילדים לעולם, אבל גם אם זה לא מתאפשר בדרך הטבעית, תמיד צריך לדעת שיש גם דרכים חלופיות. לא חשוב איך הילדים הגיעו לעולם, חשוב מי מגדל אותם".