אין עם מי לדבר

תשמעו סיפור: יום אחד, בעת ג'וגינג בלתי נמרץ בעליל במקום מגוריי, הבחנתי בבחור אתלט במיוחד רץ מולי. אני אומרת "אתלט במיוחד" כי לא יאה שאגיד משהו אחר, אתם יודעים, בכל זאת אישה נשואה. הבחור הזה לכד את עיניי גם בזכות הלוק והגובה, אבל בעיקר בשל צורת הריצה: מן ניתור שחצני מעצבן כזה של חתיכים-מודעים-לעצמם.
כמובן שלא התעמקתי יותר מדי: ברגע שהגיע למרחק קילומטר ממני, מיד עברתי למצב צבירה קפוא בנוהל - כלומר מבט תקוע אי שם, שלוק מים, לא שומעת-לא רואה-לא אכפת לי. אני, יש לי פאסון.

וככה המשכתי להיתקל בו מרחוק מדי פעם, עד שבאחד הערבים קלטתי אותו פתאום ממש קרוב - כנראה שהייתי כה מרוכזת בדורית ראובני באוזניות, שלא שמתי לב לבחור שרץ לידי עם גופיה, מכנסיים קצרים ופרוטזה. דורית ואני כמעט עפנו לשיח ליד מרוב תדהמה: פרוטזה? מה קשור פרוטזה עכשיו? 
קשה לי להסביר מה בדיוק הרגשתי ברגע שהחתיך השחצן הפך מולי לפייטר עם קבלות, בואו נגיד שקצת רציתי למות.

ולמה אני מספרת לכם את זה? ראשית, כי זה קרה ממש לא מזמן ובא לי. שנית, כי בשבוע כזה שבו דעות קדומות שוברות שיאים חדשים של בורות וטמטום, נראה לי מתאים להציע לכם - יאיר גרבוז וחגי הוברמן - להתקרב קצת ולהכיר את האנשים שאתם כה מתנשאים מעליהם, מה אתם אומרים?

* * *

לא, אני ממש בשוק מהנאום של יאיר גרבוז, "המר"ן של השמאל", כפי שמכנים אותו בברנז'ה. שגרבוז ישאל "איך השתלטו עלינו מנשקי הקמעות ועובדי האלילים והמשתחווים והמשתטחים על קברי קדושים והמטרידים מינית והמושחתים ורוצח רבין וצורחי מוות לערבים?" באמת הכללה מפתיעה, הרי רק לפני שנה הוא כלל לא אמר בראיון ל"הארץ" שהוא שמח שיש לנו נשיא "גם ימני וגם אנושי", כמה מוזר שהוא חתיכת גזען שמתנשא על אנשי ימין ושומרי מסורת.

והעיתונאי הדתי חגי הוברמן, כתב ערוץ 7, שכתב על אלמנת צוק איתן מיכל קסטן קידר: "הרגה את בעלה ובוכה שהיא אלמנה"; שאיש ימין משיחי יהיה רגיש יותר לאדמות מאשר לבני אדם? שוקינג! הרי אריה יואלי, עורך אתר "סרוגים", לא האשים רק לפני כמה חודשים את תושבי קיבוץ נחל עוז - ששכלו את דניאל טרגרמן בן הארבע - ש"מגיע להם כי 99 אחוז מהם תמכו בהתנתקות".

כך שבאמת, זה היה שבוע מפתיע מאוד, ממש שוק אחרי שוק, אני כל כך המומה שבא לי להזדכות על אונה אחת או שתיים רק כדי לא לקלוט יותר כל מיני קשקושים של פסיכופטים אטומים שהשנאה עיוורה את עיניהם והקשיחה את לבם.

קראתי שמירי רגב הזמינה את גרבוז להצטרף לוואן שלה למסע בין התנחלויות, ואני חייבת להגיד שגרבוז לכשעצמו מזיז לי את הביצית. בסדר, אז בילדותי הערצתי אותו בקטנה כי ברמת גן הוא היה סלב ותמיד כשהייתי מגיעה לשייט בסירת פדאלים בפארק הלאומי התרגשתי קצת כשהייתי רואה אותו מעשן מול הברבורים עם חיים באר – עוד סלב מהז'אנר המתוחכם האהוב עליי. אבל מאז זרמו קצת מים בנהר, ואין לי שום סימפטיה לגרבוז, שזקנתו מביישת את נעוריו.
בנסיבות אחרות לא הייתי טורחת כלל להתייחס אליו או להוברמן; האם אני אמורה להזדעזע ולהתחלחל בכל פעם שמישהו פולט אוויר חם לכיווני? מעדיפה לסתום את האף ולפתוח חלון, תודה.
הבעיה היא שהשניים מייצגים יותר מדי אנשים - תראו את ההמון שהריע לגרבוז בכיכר, תראו את החיזוקים שקיבל הוברמן בפייסבוק. מזה אסור להתעלם.

* * *

לא סתם נאמרו השבוע שמותיהם של הוברמן וגרבוז בנשימה אחת; שניהם הביכו את הציבור שאותו הם מייצגים כשלקחו את האג'נדה של המחנה שלהם צעד אחד יותר מדי; שניהם מסרבים להתנצל וטוענים שלא הובנו כראוי; והכי נורא – אצל שניהם לא מדובר בפליטת פה אלא בטקסט מושקע שנכתב בכובד ראש ושראו אותו, אני מניחה, כמה אנשים לפני שנפלט לאוויר בקול נפיחה רמה. אכן, הוברמן אינו "בריון מקלדת" כפי שמישהו כתב. גרבוז לא "פרובוקטור מנותק". הם מחוברים מאוד ולא כיוונו לשום פרובוקציה; שניהם מאמינים בכל לבם במה שאמרו, ועד עכשיו לא מבינים מה הבעיה.  

ובכן, נתחיל עם הגרבוזים: הגיע הזמן שאנשי שמאל שסבורים שחילונים הם תמצית הנאורות ודתיים הם שיא הפרימיטיביות, יתקדמו סוף סוף. נכון שטיבה של מסורת היא לשמר מנהגים עתיקים אבל היום, כשיש גוונים רבים כל כך באוכלוסיית הכיפות הסרוגות והשקופות, אין יותר מקום לסיווג הזה. יש מסורתיים סובלניים וליברלים כמוני, יש חילונים חשוכים ומיושנים כמו גרבוז, ובכלל – ערכיות ומוסר יהודי לא סותרים קידמה ורוחב אופקים, דווקא להפך. המזוזופוביה שבה לוקים גרבוז וחבריו מביכה גם בגלל שאמונה בסממנים יהודים היא לאו דווקא נחלתם של מסורתיים בלבד. דעו לכם, חילונים אדוקים, שרווקות שהן חילוניות גמורות נוהגות להשתטח על קברים הרבה יותר מעלמות דתיות שמתחתנות בגיל 18. כמו כן, אם אתם חושבים שבית כנסת הוא דבר כזה נורא, למה בטיולים אתם כה ששים להצטלם בתוך כנסיות ומסגדים? אין לכם בעיה עם דת באופן כללי, יש לכם בעיה עם הדת היהודית.
אני באמת מתקשה להבין יהודים שבזים ליהדותם באופן קיצוני שכזה; אנשים שמתנתקים מהשורשים שלהם תמיד ירגישו תלושים, לעולם לא יוכלו לצמוח באמת.

נעבור להוברמנים: רק לפני שבוע, אחרי שאנשי ברוך מרזל פגעו בחנין זועבי ובעוזרת שלה - טענתי שימנים משיחיים הם אסון לימין, והנה הגיע הוברמן והוכיח זאת שוב. במקום לדבר על כך שהנאומים בעצרת השמאל שוב נוסחו על דרך השלילה, במקום לשאול איזו דרך יש למחנה הציוני להציע, בחר הוברמן להשתלח קשות באלמנה ובכך הפך את כל הדיון על תוכן העצרת - לבלתי לגיטימי.
קראתי בעמוד הפייסבוק שלו המוני תגובות של אנשים שמנסים להסביר לו למה דבריו איומים כל כך, אבל הוא לא הבין: "מפסיקים להתנצל", הוא כתב, "אין לי על מה להתנצל, אני עומד מאחורי תוכן הדברים".
דבר על האדמות הגזולות עד מחרתיים, הוברמן, אם אין לך רגישות בסיסית לבני אדם, אין לך כלום. וגם אתה, גרבוז - לנאום על הומאניות וסובלנות אתה יודע, אבל מה זה שווה, אם אתה פוסל אנשים רבים כל כך רק משום שהם לא חושבים כמוך?
רגישות ותבונה, תבונה ורגישות - זה מה שחסר לשניכם. ותפתחו חלון, בחייאת. הרגתם אותי.

>> לכל הטורים של אורית נבון

• אורית נבון
• חגי הוברמן
• יאיר גרבוז
• מילה שלי