אחרי סנדלי הגלדיאטור, השפתיים האדומות והסקיני ג'ינס – הנה עוד טרנד היסטרי שלא הולך לעזוב אותנו בקרוב - לטנף על שרה נתניהו. בינינו, מישהו חשב שהקאמבק של ביבי יעבור לה בשקט?
לכן, מדי סופשבוע ולפעמים גם באמצעו, אנחנו מקבלים לאחרונה פיסות צהבהבות של רוע טהור במסווה של תחקיר עיתונאי נוקב, באדיבות קורבנות אופנה שמשחקים אותה כתבים מדיניים.
על הפרק: שרה נדחפת לכל מקום. שרה שתלטנית. שרה מנווטת, מתערבת, מחליטה. שרה משפיעה על ראש הממשלה, מנהלת את חייו ולכן גם את חיינו, שרה צריכה להנמיך פרופיל לאלתר אחרת יהיה פה אסון לאומי.
שתהיה, נגיד, כמו עליזה - אמנית רגישה, מיוסרת ומעוררת אמפתיה שמשתייכת לצד השני של המפה הפוליטית, ככה שיהיה ברור שאין לה כל השפעה על השקפת עולמו של בעלה.
או הכי טוב – שתהיה כמו נאווה, שותקת ונאה. ושותקת. הו, נאווה ברק, איך שאנחנו אהבנו לאהוב אותה. מקשטת את זרועו של בעלה בשקט ממלכתי, עומדת בראש עמותה או שתיים ובשאר הזמן עסוקה בבחירת מפיות וסכו"ם מוזהב לאירוח. רגע של כנות: עם כל הקידמה ומעגלי הנשים וציפי לבני לראשות הממשלה, אנחנו עדיין מעדיפים אותן מזן מסוים מאוד.
שרה מחליטה האם נתקוף את איראן?
ומה קיבלנו? שוב את שרה נתניהו - אשתו של, שלא מוכנה להיות רק אשתו של, ואכן משלמת על זה בשוטף פלוס סימה קדמון.
היא לא מוותרת על העבודה שלה כפסיכולוגית, לא מוחקת את אישיותה לטובת הג'וב רם המעלה של בן זוגה, ובכלל - החטא העיקרי שלה, שהיא לא מוכנה לסתום את הפה.
ולמה שתסתום? ראש הממשלה הלא מוקף ביועצים בשכר, מה הבעיה עם אישה חכמה שמייעצת לו בחינם? ואם האישה הזו היא אשתו – כיף לו, כיף להם, הלוואי עליכם שותפות כזאת.
וצריך להגיד למי שהתבלבל קצת: שרה לא מחליטה מתי ואיך נתקוף את איראן. או שוקלת בינה לבין עצמה מה בא לה לתת לסוריה תמורת שלום. פרופורציות, כן? בעולם מתוקן, הגברת הייתה סופגת אש מקסימום מרכילאים שמעניקים לה ציונים על בגדיה, לא מכתבים מדיניים כאילו רציניים, שמשום מה לא מצליחים להתייחס אליה בצורה עניינית ומלכלכים עליה חופשי.
למה מלכלכים? כי זה צהוב, זה מעניין, זה מוכר עיתונים, ולמי אכפת שהעיתונים האלה מסריחים פי אלף מהדגים שאותם יעטפו מחר בבוקר, או שהם מסוכנים מאוד - כי הם מסיתים את הציבור להסתכל על זוגיות נורמלית כעל מערכת יחסים מוזרה ולא לגיטימית שמחבלת בניהול המדינה – לא פחות.
ואותי מעניין מה היה קורה לו ציפי לבני הייתה ראש ממשלה. בהנחה שכמו שרה, גם בעלה נפתלי הוא איש חכם ודעתן ומעורב בחייה – האם מישהו היה מעז לומר שהוא משפיע עליה באופן מוגזם? שהוא נותן לה עצות אחיתופל שמחבלות בתפקודה? מתערבת אתכם שלא. חותמת שלא.
תסתכלו על הפפראצי של הצמד לבני במדורי הרכילות, מסתודד ומשתזף על חוף הים, תקראו את הכיתובים המפרגנים.
עכשיו תחשבו על ביבי ושרה באותו לוקיישן בדיוק, כשהיא עם משקפי שמש ומגבת חוף לוחשת משהו על אוזנו של בעלה. בסיטואציה כזאת, גם שפתיים אדומות וסנדלי גלדיאטור לא יעזרו לה; מה לחשה לו ובאיזה עניין? מה ענה לה? האם אבו מאזן צריך להתחיל לדאוג? ואובמה? ומאיפה התקציב למשקפיים של דיור, שוב קופת המדינה מממנת את אורח החיים הראוותני!
מה הבעיה עם החברות של שרה?
זה לא רק שוביניזם שקוף ומרגיז, יש פה גם אסקפיזם טהור. אחרי הכל, כתבה שמכריזה ברוב פאתוס על כך שאת היועצת שלה - שרה מכירה כבר שנים, גורמת לנו לשכוח לרגע את הבעיות המטרידות באמת. כי מי זה אחמדינג'אד לעומת היועצת של שרה נתניהו ש-שימו לב-הכירה את שרה עוד מהימים ששתיהן היו דיילות! באל-על!
כמעט מתחשק להרים את העיניים לראש העמוד ולוודא שהקרדיט אכן שמור לכתבת מדינית מכובדת ולא לרכילאית מקומונים נואשת.
לסדר עבודה לחברים מוכשרים, כן. אני בחיים לא הייתי עושה את זה. אתם בחיים לא הייתם עושים את זה. פשוט לא ייאמן איך בלשכת נתניהו, במקום לפרסם מודעת דרושים בלוח ידיעות, מגייסים איזו גברת עם תואר שני שצברה קילומטראז' של אמינות עם שרה.
ובעיקר אני רוצה לשאול את המנהל הממוצע: האם אשתך יודעת מה עובר עליך בעבודה? האם אתה מתייעץ איתה פה ושם מה להגיד ולמי, כי דעתה, למשל, מעניינת אותך? פותחת אותך לכיווני מחשבה חדשים? תגידו לי שזה לא המצב ואני אגיד לכם, שכירים בבזק בינלאומי כראשי ממשלות – הקשר שלכם קצת נדפק איפשהו בדרך.
מי שחושב שאישה שמעורבת בחייו המקצועיים של בעלה זה סקופ להתפלש בו – לגמרי שכח מה זה זוגיות אמיתית. תסתכלו על ביבי ושרה, אולי יהיה לכם נעים להיזכר.