קצת התלבטתי למי בעצם לאחל שנה טובה; האם לחייך לאלה שנגעו בי, שריגשו, שנטעו תקווה בלבי וברק בשיערי? או להאיר פנים דווקא לכל האטומים וגסי הרוח כדי שיתרכך לבם? דילמה. בסופו של דבר הבנתי שממש לא מתחשק לי למסור ד"שים לאנסטסיה מיכאלי או למירי רגב; מעדיפה להתחיל את השנה בטוב. אז הנה היא - נבחרת הכוכבים שלי.
לשרה נתניהו: שתהיי חביבת הקהל
יכולתם לאהוב את שרה נתניהו. פמיניסטיות עצבניות; יכולתן להעריץ אותה על הדומיננטיות והעוצמה הנשית, על כך שהיא אינה מסתפקת בשזירת סידורי פרחים לארוחת הערב אלא משמיעה קול, מנסה לצקת תוכן לתפקיד אשת ראש הממשלה.
פעילי המטה לשחרור גלעד שליט; יכולתם להעריך אותה על תרומתה, ולו בשל העובדה שביבי הכריז שהעסקה נחתמה גם בזכותה. כתבים מדיניים; יכולתם לומר שהגזמתם כשהתייצבתם אוטומטית לצד ליליאן פרץ, העוזרת לשעבר. כי הנה, השבוע משכה פרץ את תביעתה נגד נתניהו לאחר שהבינה מהשופטת עפרה ורבנר שאין לה שום סיכוי לנצח בתיק. כן, אחרי כל הסיפורים, ההשמצות והשערים הלועגים בעיתונים – תביעת הענק העסיסית מסתיימת בפשרה עלובה.
יכולתם לאהוב את שרה נתניהו, אבל אתם שונאים אותה. כי היא לא טורחת לחייך כשהיא רואה מצלמות. כי היא מתראיינת גרוע. כי היא לא עושה הצגות דיפלומטיות ליד עיתונאים ולא מתחנחנת לעובדי משרד ראש הממשלה. אז אני, בגלל כל אלה, דווקא אוהבת אותה מאוד.
לבן כספית: שנה של טורים אופטימיים
כשהצעתי לבן כספית חברות בפייסבוק - כתבתי לו שמי יודע, אולי יום אחד עוד נהיה צמד: ראש ממשלה ודוברת. שזה קצת כמו להציע לשניצר לעשות יחד קולנוע, אבל אני אומרת - בן אדם שמנתח סרטים של אחרים בכישרון כה רב, למה שלא יתחיל לביים קצת בעצמו?
יש אנשים שמחפשים את התחזית השבועית במדור האסטרולוגיה; אני מוצאת אותה בטור של בן כספית במוסף השבת של "מעריב". מדי שישי בצהריים אני מסניפה אותו, ומיד יודעת האם השבוע אהיה שמשית או מעוננת, בעד רפי גינת או בצד של משה לדור, עם מופז או עם ציפי. כתיבתו זורמת ובהירה לי כל כך, שאני סולחת לו אפילו על הצלפותיו התכופות בביבי ושרה.
כך, מד הלחץ שלי עולה או יורד בהתאם לפרשנותו: הוא אומר שמלחמה עם איראן נראית באופק כי ביבי אובססיבי וברק דואג לכיסא שלו? אני מסננת טלפונים, מבריזה אפילו מהמבצעים בקניון, חולמת שפצצה איראנית הורסת לי את הפן.
לדעתו ביבי לא יעז לתקוף לבד, אובמה לחוץ על קולות הקהילה היהודית והנה ברק יורד מהעץ? אני נחמדה אפילו למתרימים בדלת, בואו נכין עוגיות שוקולד-צ'יפס, ילדים, ואחר כך נקפוץ לשופינג-צעצועים ונספר לאבא שאיבדנו את החשבונית.
אכן, בן כספית הפך לאיש ששולט על ימיי ולילותיי, לחלוטין וללא כל תחרות. אז אנא ממך, בן, קצת יותר טורים משמחים בשנה הקרובה, בסדר? אני יודעת שאתה יכול.
לגילה קצב: שנה של זקיפות קומה
גונדי זה טעים? מאוד הייתי רוצה לנסות. לפני כארבעה חודשים חלמתי שגילה קצב מזמינה אותי לביתה ומספרת לי הכל, אבל אז ראיתי ב- Ynet את התמונות שהודלפו מחתונת בנה, והבנתי שכעיתונאית אין לי הרבה סיכויים לסחוט ממנה ארוחת ערב.
אם יש מישהי שיכולה להתחרות בשרה נתניהו על סיקור תקשורתי מעורר בחילה, זו בלי ספק גילה קצב; צילומי בני המשפחה מאותה חתונה - שפורסמו בניגוד לרצון המשפחה לצד כיתובים מרושעים - צבטו את לבי חזק ועמוק. מי שהורשע בבית המשפט מרצה עונש מאסר, אבל במה חטאו בני ביתו?
אם החיים היו אופרת סבון, הייתי אומרת שגילה קצב היא מן סטפני פורסטר חזקה ואדמונית; גזע איתן שעליו נשענת כל המשפחה, גם אם מהצד יש שרואים בה ענף שברירי. היא האישה שנשארה עם בעלה על אף ההפגנות מתחת לחלון ביתה שקראו לה להתגרש ממנו; היא זו שהתייצבה לצדו ברוב הדיונים בבית המשפט למרות שעיתונאים הקניטו אותה על תמימותה; והיא זו שנשארת לחכות לו אחרי שנשלח לכלא, בודדה בבית הגדול.
איזה מזל שאת צנועה כל כך, גילה. רק מי שלא סונוורה ממנעמי השלטון - מסוגלת להישלף כך מחליפת אשת הנשיא ועדיין להישאר שפויה. שתהיה לך שנה טובה; זקפי קומתך, הרימי אפך, ושכולם יקפצו.
לרביב דרוקר: שירבו תחקיריך כרימון
להבין שרביב דרוקר ירד למחתרת זה כמו לפגוש דוברמן בלי שיניים; מצד אחד אפשר לנשום לרווחה כי הוא לא יכול לעשות כלום גם אם ממש נעצבן, מצד שני - פודלים יש לנו מספיק.
כן, דרוקר די הוריד פרופיל לאחרונה. אפשר להבין אותו; בסופו של דבר, לא נעים להיות האיש שבגללו עוד ייסגר פה ערוץ טלוויזיה. אלא שאם לא תהיה כאן עיתונות חוקרת ואמיצה - למה בעצם צריך יותר מערוץ מסחרי אחד? בשביל שעשועונים וריאליטי, אולי גם זה יותר מדי. אני מאוד מקווה שבשנה הקרובה ביבי ישים את "ביביטורס" מאחוריו ויתעשת. ערוץ 10 צריך לקום על הרגליים, אבל באמת.
בתור מי שכבר שנים מתפרנסת מעיתונות הפנאי, אני מסתכלת על כתבים כמו רביב דרוקר ביראת קודש ממש. עיתונות זה קודם כל תחקירים נוקבים, ורק אחר כך הגיגים והפקות אופנה. דרוקר הוא חלון הראווה, אני החצר האחורית; אם הוא ייעלם, גם לי אין זכות קיום.
ליאיר לפיד: שתהיה לראש ולא לזנב
אז כמה שווה יאיר לפיד? הייתי אומרת שזה לא עניינכם, אבל השבוע פורסמה ב"פורבס" רשימת הפוליטיקאים העשירים בארץ עם לפיד על השער, והתברר שהתשובה היא 22 מיליון שקל. מיד טרחו בריוני הפייסבוק לעשות share: "הנה הכסף!". אבל סתומים, כשלפיד שאל איפה הכסף הוא התכוון למיסים שאתם משלמים, לא למשכורות שלו.
זה תמיד מצחיק לראות איך אנשים מתמרמרים על פוליטיקאים אמידים; מדינה היא עסק לכל דבר, האם באמת הייתם רוצים שינהלו אותה פושטי רגל שהפסידו את התחתונים?
ובאשר לאג'נדה שלפיד מנסה לקדם: כדתייה ליברלית מאסתי בכפייה ובהקצנה הדתית, כך שאני בהחלט שוקלת להצביע לו; זו תהיה המחאה הפרטית שלי. עד שאגיע לקלפי, אני מצדיעה לו על כך שבגיל 49 הוא עדיין שואף לשנות את העולם. אני צעירה בהרבה, וכבר מזמן הפסקתי לנסות.
לחנוך דאום: שהספר החדש יהפוך לרב מכר
אחרי הראיון שלי עם חנוך דאום, לא הייתה אחת שלא שאלה אותי: "נו, איך הוא? מצחיק ואמיתי כמו ב'מחוברים'?" התשובה היא כן, פי אלף, אבל לא רק בגלל זה אני רוצה ש"רב הנסתר", ספרו החדש של חנוך דאום, יהפוך לרב מכר מטורף.
כי הרב גרוס - גיבור הספר שיוצא מהארון בפומבי מול כל תלמידי הישיבה שבראשה הוא עומד - יכול לשנות את המציאות שלנו, פשוט ככה. אם רק ייכנס ללבותיהם של אנשי הכיפות הסרוגות, יוכל אולי לשמש דוגמה לכל איש ציבור דתי שמתלבט לגבי זהותו המינית. ואם בזכות הרב גרוס יקום סוף סוף רב בישראל ויודה שהוא הומו; ואם בזכות הרב גרוס נתחיל להכיר בקיומם של הומואים דתיים, לקבל אותם ולדבר על זה – הרווח יהיה כולו שלנו.
לאריק זאבי: ים של דמעות ונצחונות
אם גבר בוכה זה סקסי, מה תגידו על גבר שבוכה אחרי שהלך מכות עם איזה בריון גרמני? אריק זאבי תמיד היה הצ'ארמר הכי מפתה ורגיש בסביבה. כשסיים את האולימפיאדה האחרונה אחרי פחות מדקה וירד מהמזרון כשהוא ממרר בבכי – זו הייתה מבחינתי ארוטיקה להמונים.
עדיין לא ברור לאן מועדות פניו, אבל בזכותו למדנו שלא כל הסופים טובים. מצד שני, עם אמצע כזה אין תלונות.
לשירלי מ"היפה והחנון": שנה של כושר ודיבוב סרטים
למשך כמה שבועות, היינו טובי לב. גילינו כמה שירלי ארנוביץ מ"היפה והחנון" מתוקה ומקסימה, אימצנו אותה ללב הפריים טיים והחמאנו בלי סוף לפפראצי שלה בבגד ים. החיבוק הזה גרם לנו להרגיש נדיבים ונדירים, כי האמת היא שבמציאות, רוב הסיכויים שלא היינו מתעכבים עליה לשנייה; במשרד או במכולת, במעלית או במכון הכושר – היינו פשוט חולפים על פניה בלי לראות כמה היא חכמה ורגישה.
מפרק לפרק שאלו כולם: איך קרה שנערות הסיליקון הכה סתומות שסביבה בטוחות שהשמש זורחת להן מהעגילים, בעוד שדווקא היא פיתחה רגשי נחיתות? ובכן, זה קרה בגללנו. כי העולם נעשה שטוח מרגע לרגע, והחיצוניות היא כבר מזמן חזות הכל. ובכל זאת, הנה ראינו שקסם אישי לא קשור להיקף הירכיים, ושגם חנונית לפי הספר יכולה להביא רייטינג ולנצנץ בהשקות.
תמשיכי להזיע באימונים של מייקל, שירלי, ועם הקול המתוק הזה שלך - תתחילי לעשות כסף בדיבוב סרטים. שנה טובה ומתוקה לך. וגם לכם.