האם קרה לכם שהתעוררתם אחרי לילה רווי אלכוהול ולא היה לכם מושג מי הבחורה ששוכבת לצדכם במיטה בעירום חלקי? ובכן, תתעדכנו: לפי האנס ארז אפרתי, אפשר גם להתעורר עם האנג אובר בלי שיהיה לכם מושג מי הנאנסת ששוכבת מתחתיכם בתוך שלולית בוץ עם פנסים בעיניים וסימנים כחולים בכל הגוף. ככה זה כשמשתכרים, אתם יודעים, קורה שעוקבים אחרי בחורה בלילה, מפרקים אותה במכות וגוררים אותה בחניקה לגדות הירקון כדי לרצוח את נפשה.
"הייתי מוצף מינית ומאוד שיכור", אמר האנס לנסלי ברדה בראיון ל"עובדה", וחוץ מזה אבא שלו התאבד כשהיה בן שמונה "וכל החיים הייתי צריך להיות חזק עד שנשברתי", סיכם כשעיניו הכחולות מושפלות בהכנעה, עורו הבהיר מסנוור את המסך, וברקע מהדהדת שאלה שעלתה כבר לפני שש שנים, כשהורשע בניסיון לאונס אלים במיוחד: "האם מה שקרה לארז אפרתי יכול לקרות לכל אחד?"
או במילים אחרות: האם גם חנון אשכנזי יכול להיות מפלצת? מסתבר שכן, תארו לעצמכם. באמת לא ייאמן.
* * *
עד עכשיו לא הבנתי מה בפרופיל של אפרתי הופך אותו ל"אנטי-אנס"; האם עברו הצבאי בדובדבן? עבודתו כמאבטח הרמטכ"ל? אולי העובדה שניהל זוגיות יציבה עם גברת המכונה במקומותינו "נורמטיבית"?
והרי ההיסטוריה מלאה ברוצחים ואנסים שהגיעו מרקע יציב וממשפחה טובה - המונח "בני טובים" הפך לבדיחה כבר מזמן - על כן לפסטיבל ההשתוממות הזה יש רק הסבר אחד: גזענות. שחנון מחשבים אירופאי יגרור בחורה לשיחים? אם זה "קרה" לו, אומרים הגזענים, "זה יכול לקרות לכל אחד".
אז בואו באמת נתעכב רגע על הניסוח האומלל הזה: לארז אפרתי לא "קרה" שום דבר, הוא לא נקלע למציאות כלשהי בעל כורחו, הוא זה שיצר אותה. אם כבר משהו קרה פה, זה לבחורה שתקף, לא לו.
גם השאלה "האם כל אחד יכול להפוך לתוקף", מוזרה בעיניי: בן אדם לא "הופך" למפלצת, סליחה. מדובר באכזריות שהייתה שם כל הזמן, ועכשיו יצאה החוצה.
מודה: יש לי בעיה עם הגישה שלפיה כל הגברים הם אנסים בפוטנציה. הפסיכולוג שליווה את אפרתי מסביר ש"לא סתם המונח הנכון הוא 'מסוכנות נמוכה' ולא 'מסוכנות אפס', כי בהינתן הנסיבות, כל אחד הוא בעל פוטנציאל לפגוע"; אז מה אתה אומר בעצם, שכל הגברים מסתובבים בעולם עם כלי נשק טעון שיכול להיות מכוון נגדי בכל רגע? לא מקובל עליי: המחשבה שכל גבר יכול לאנוס היא בלתי נסבלת וגם שגויה - עובדה שרוב הגברים לא אונסים.
אני מעדיפה להיצמד לדבריו של ד"ר רוברט אפשטיין, הפסיכולוג הראשי של השב"ס, שאמר שבאנשים כמו אפרתי יש מופרעות שהם בחרו להסתיר, במודע או שלא. ומה שעצוב, שאפרתי חי בהכחשה מטורפת גם עכשיו: הוא לא קולט שהוא אנס; את האונס הוא מכנה "עבירה", "פגיעה", על עצמו הוא אומר - "אני לא כזה, אני לא עבריין, לא אדם רע, רק התנהגתי כמו קוף". לא ידעתי שקופים אונסים.
* * *
תזכורת: לפי כתב האישום, אפרתי עקב אחרי צעירה באזור נמל תל אביב, התנפל עליה במכות רצח עד שכמעט איבדה את ההכרה, ביצע בה מעשה סדום וניסה לאנוס אותה. מאבטח שעבר במקרה במקום – "המלאך שלי", כפי שמכנה אותו המתלוננת - ניסה לתפוס אותו, ואפרתי בתגובה קפץ למים והחל לשחות לכיוון הגשר, שם התחבא בניסיון לברוח מהשוטרים.
הצדקנות שהציג בראיון מגוכחת בעיקר בשל העובדה שמדובר בשקרן פתולוגי שניסה להתחמק מאחריות ככל האפשר: אחרי שנתפס שינה את גרסתו בלי סוף - "לא הייתי שם", "עברתי שם במקרה", "החברים שמו לי משהו במשקה", "חשבתי שהיא מחבלת". רק אחרי ארבעה חודשים החליט להודות, בעצת עורכי דינו שהבינו שאין ברירה: ראיות מוצקות מדי.
"אם היית כל כך שיכור כמו שאתה מתאר", שאלה ברדה, "למה אמרת למאבטח שעבר שם שהמתלוננת היא חברה שלך? איך יכולת לחשוב על תשובה כזו אם היית כה חסר שליטה?"
"אני לא זוכר שאמרתי דבר כזה, לא אמרתי את זה", ענה אפרתי בלי למצמץ.
"הבחורה טוענת שכן", השיבה ברדה, "היא אמרה שהיא זוכרת את עצמה צועקת בתגובה: 'לא, אני לא חברה שלו'". אפרתי קימט את מצחו: "אם זה מה שהיא אומרת אז זה אמת, אז זה נכון. בכל מה שהיא אומרת היא צודקת".
הו, כמה אבירי מצדך! אבל כשהיא הגיעה לוועדת השחרורים כדי למחות ולזעוק שלא יקצרו לך שליש, זה לא הזיז לך, פסיכופט צבוע ומוצף מינית שכמוך.
"מוצף מינית", הנה ביטוי שלא ייצא לי מהראש עוד הרבה זמן. אני רוצה לחזור כאן בפעם האלף על משהו שגברים מסוכנים מהז'אנר של אפרתי לא מבינים: אונס זה לא סקס, אונס זה אלימות. גבר יכול להיות "מוצף מינית" עד מחרתיים; אם הוא בן אדם, אין סיכוי שיאנוס. בכלל, הדבר הכי נורא שאנס יכול לעשות אחרי מעשה, זה להאשים את החרמנות שלו. מישהו עוד יכול לחשוב שאנסים הם פשוט גברים חרמנים במיוחד, שובבים בעלי און שכאלה שאופס, עברו את הגבול. האם כל גבר, אם רק יהיה חרמן מספיק, יהיה מסוגל לאנוס? כמו שאמרתי: לא מקובל.
וגם אלכוהול אינו תירוץ: נכון, האירוע האלים התרחש אחרי מסיבת הרווקים שלו כשהיה שיכור מאוד, אבל אני מכירה עוד כמה חתנים לעתיד שהשתכרו כהוגן, ואף אחד מהם לא אנס. אגב, אף פעם לא הבנתי את המנהג הגברי הזה, להציע נישואים ואז לשתות בשביל לשכוח את זה. מסורת טיפשית. בכל מקרה - בחרת לשתות? קח אחריות.
* * *
כמובן, בפרשה הזו יש עוד שאלות רבות שנותרו פתוחות: האם החברה צריכה לקבל אנסים שעונשם קוצר? שבסופו של דבר ריצו עונש כה לא פרופורציונלי לפגיעה האכזרית שביצעו? איך זה שארוסתו של אפרתי, ורד אלי, ילדה לו ילד במקום לנוס על נפשה; מי אתן, נשים שמקימות משפחה עם אנסים מורשעים? ובעיקר: איך אנחנו הנשים אמורות להרגיש בטוחות, כשאסירים משוחררים כמו אפרתי מסתובבים בינינו? מה יהיה בפעם הבאה שיאבד שליטה, עם או בלי אלכוהול?
"המלחמה הפנימית שלו בין הטוב לרע צריכה להטריד את כולנו", סיכמה ברדה את הכתבה, ואני אומרת: מה שצריך להטריד את כולנו זה העובדה שאפרתי השתחרר אחרי חמש וחצי שנים בלבד. מדובר בעבריין מין מסוכן שהיה אמור להירקב בכלא עוד זמן רב.