בשבועות האחרונים אני חיה בסרט. רע. הלוקיישן: גן עירוני בפתח תקווה. תסריט ובימוי: ראש העיר ופקידיו הבכירים. השחקנים: 30 ילדים תמימים.
תוסיפו לזה ארון חשמל שפולט קרינה פי 7.5 מהמותר – מה קיבלתם? לא בדיוק קומדיה, הייתי אומרת.
אתם שולחים ילד לגן חובה, ולמה אתם מצפים, בעצם? לי למשל, היה חשוב עד לא מזמן שהגן יספק הכנה מעולה לכיתה א', פעילויות מעשירות ותפריט מזין. "ממרח שוקולד בארוחת עשר?", הזדעקתי פעם, "אני אלך לדבר עם הגננת!"
כמה נאיבית ומטומטמת הייתי. כרגע, לא מחורים בשיניים אני חוששת, ומהגן אני מצפה רק לדבר אחד: שלא יהיה מסרטן, אם אפשר. שמוחו של הילד שלי לא יטוגן שם יום יום, שעה שעה - זה הכל, לא צריכה יותר מזה.
הלו, יש מבוגר אחראי בסביבה?
העובדות נחשפו בחדשות 2: בדיקת קרינה שגרתית שנערכה לפני יותר משנה בגן הילדים ("תרשיש" בשכונת הדר גנים בעיר), העלתה ממצאים חמורים ביותר. רק שבמקום ליידע את ההורים ולטפל בבעיה באופן בהול, בחרו בעירייה להסתיר את האינפורמציה - או שמא לא להעיף בה מבט מלכתחילה - והילדים המשיכו להגיע למתחם הקרינה המסוכן מדי יום, חשופים ומופקרים.
התחילה שנת לימודים חדשה באותו מבנה, ונחשו מה? ממש במקרה גילינו את הממצאים הבלתי אפשריים. הזדעזענו, כעסנו, בכינו, ובעיקר - דרשנו פתרון מיידי. ובכן, בחלום; "ארון החשמל קרוב לפינת הקוביות? אז שהילדים לא ישחקו בקוביות", ענו לנו בעירייה, כי למה להיות יעילים והגונים, אם אפשר לא?
הפרטים רבים ומייגעים והסחבת מטריפה את הדעת; מסתבר שגוף מסורבל ואטום יכול להעביר אתכם שבעה מדורי גיהינום עד שתקבלו מענה, אם בכלל. "העניין יטופל בתוך כמה חודשים", הגיעה התשובה הסופית, ואנחנו הבנו: אנשי העירייה לא יצילו את הילדים שלנו מהבעיות שהם בעצמם יצרו. בשעת צרה, כמה עצוב, עיתונאי בכיר הוא הכתובת, לא ראש העיר.
והנה, רק התבקשו האחראים להגיב על המקרה לצורך כתבה במהדורת החדשות, והופה, אחרי שבועות של זלזול מעליב, תשובות סתומות וחוסר שיתוף פעולה מוחלט – מיד נשלחו לגן אנשי מקצוע שהתחילו לטפל בבעיה. תודה באמת. ואיפה הייתם עד עכשיו? כל כך מאכזב להבין שאפילו כעת - לא בריאותם של הילדים מעניינת אתכם, אלא התדמית.
האם יש סיכוי שבמקום לדקלם תירוצים מופרכים ברוב חשיבות, לפחות תתביישו בפינה ותודו במחדל? ככה רק כדי שנרגיש שיש כאן איזה מבוגר אחראי בסביבה?
תבדקו מה קורה בגן שלכם
תשאלו: נו, אז פוליטיקאים קטנים ואדישים נוטים לחמם את כורסת המנהלים רוב הזמן ולחזור לעניינים רק שתי שניות לפני בחירות - מה עוד חדש? לא חדש. פשוט זאת הפעם הראשונה שזה כל כך על חשבוני.
בקרוב הילדים יעברו בדיקות רפואיות לצורך גילוי רמת הקרינה בגוף; אנחנו עדיין מחכים להנחיות בעניין ממשרד הבריאות.
פרט לעובדה שאני מתה מפחד מההשלכות העתידיות של הסיפור המסריח הזה – קרינה כידוע גורמת לנזק מצטבר - כרגע אני גם מרגישה פראיירית מאוד; נראה שמיסים יודעים לדרוש ממני יופי, אבל בבוא העת, שקל אחד לא ישימו עליי.
ומצד שני, שמא תשופץ בדחיפות איזו כיכר במרכז העיר? או תישתל מדשאה סינתטית מול הקניון הגדול?
התדמית, התדמית. היא הכל, ואין כלום מלבדה.
הורים, עצה שלי? תהיו סקפטיים; אין לי ספק שזה לא הגן הבעייתי היחיד, בכירים אטומים שמתרשלים בתפקידם אינם מחזה כה נדיר. אל תסמכו על אף אחד; תחקרו, תשאלו, תבדקו היטב מה קורה מתחת לאף של הילדים שלכם.
מקווה בשבילכם שלא תופתעו לרעה, והכי מקווה - שיטפלו בכם ביושר ובכבוד. כאן בפתח תקווה, דפקו את האזרח הקטן. במקרה הזה, הוא רק בן חמש.
>>לבלוג של אורית נבון
לכל הטורים