אני לא רוצה לכתוב את הטור הזה. לא רוצה להמשיך לשבת פה מול המחשב, משותקת, בלי יכולת לחבר ולו משפט מזורגג אחד. באמת שרציתי לחסוך מכם הקדמה בנוסח "כבר שעה וחצי אני בוהה בשתיקה בקובץ הריק", אבל מה לעשות שכבר שעה וחצי אני בוהה בשתיקה בקובץ הריק?
חבל שנכנסתי לאינטרנט אתמול. חבל שנתקלתי באייטם על הגינקולוג שלי לשעבר, במדור פלילים. במשך תקופה לא קצרה, ד"ר דב דיקר היה בשבילי סוג של אלוהים. פלילים. אלוהים. לא יודעת, לי זה לא מתחרז.
כמעט לא הצלחתי לארגן את המילים בסדר הנכון, כשקראתי ש"ד"ר דב דיקר חשוד באבחון שגוי של מטופלות ובביצוע ניתוחים מיותרים ומסוכנים בצוואר הרחם". רפרפתי על הידיעה כמו שעוברים על מתכון שאין חשק להכין; כמו שקוראים, להבדיל, תיאור אונס מפורט מדי. ככל שהתרבו הפרטים, כך הצטמק רצוני לדעת.
את המשפט שהכניס אותי להלם סופי, אני זוכרת עכשיו בעל פה: "'הוא היה יכול להפוך אותי לעקרה', התלוננה אחת המטופלות". זה היה בדיוק אותו הלם שנחת עליי אז, לפני ארבע שנים, כשד"ר דיקר הורשע בזיוף מחקר גדול, ונשלח לשמונה חודשי מאסר.
אני לא רוצה לכתוב את הטור הזה. אבל. אני חייבת.
פציינטיות, טקבקו נא
ברשותכם, אקליד לאט. בזהירות, בייאוש, לצלילי אדל. איך כותבים על איש שנטע בך תקווה, ובאותה נשימה כמעט חירב את עולמך? מה אומרים על רופא שאת האיכויות שלו אף בית משפט לא יוכל לקחת, אבל התנהלותו המקצועית כואבת כמו סטירת לחי מצלצלת?
זיכרונות כה טובים וכה מרים יש לי מד"ר דב דיקר. ובכן, אתחיל מהטובים. ככה, מהקל אל הכבד; בסדר כרונולוגי, בעצם. אם במציאות המכה פתאומית ושורפת, לפחות כאן ארכך אותה מעט.
ד"ר דב דיקר הוא הרופא הכי אנושי שפגשתי בחיי. ג'נטלמן בחלוק לבן עם עיניים טובות ולב טהור. כן. טהור. ככה אני חושבת גם היום. ד"ר דיקר הוא סבלני, נעים וזמין תמיד. יש לו תשובה לכל שאלה, וכריזמה בשביל עשרים גברים. הוא גם דומה לרידג' מ"היפים והאמיצים". לא שזה משנה.
לד"ר דיקר יש ידי זהב. קולו שקט וסמכותי, וכשהוא מסביר לך דבר מה - את לא יכולה שלא להבין. ד"ר דיקר נתן לי תקווה בימים קשים. הוא אמר לי ש"יהיה לך ילד", ובאמת, בסוף היה לי ילד.
ד"ר דיקר התבלבל בחישוב התאריכים, והמליץ לי להמשיך בטיפול פוריות בזמן שכבר נכנסתי להריון. זוהי עובדה. אם לא הייתי מגלה שאני בהריון – לגמרי במקרה, אגב - הייתי מזריקה לעצמי הורמונים בהוראתו, פוגעת בעובר ונאלצת לעבור הפלה. "רפואה היא לא מדע מדויק", הוא טוען עכשיו להגנתו. ובכן. לפעמים היא דווקא כן.
בהמשך, הוא הציע לי לעבור אצלו ניתוח פולשני כלשהו. כן, גם לי. וגם אני, כמו אחת המתלוננות, ניצלתי בזכות חוות דעת נוספת שביקשתי מרופא אחר. "את לא צריכה שום ניתוח", קבע בנחרצות המומחה שאיתו התייעצתי. מזל שהקשבתי לו.
אבל אני מכירה באופן אישי נשים שנותחו אצל ד"ר דיקר - על פי המלצתו בלבד, בלי להתייעץ ובלי לשאול שאלות. כי כשד"ר דיקר מסביר לך למה את צריכה להקשיב לו, קשה שלא לסמוך עליו. אותן פציינטיות ודאי יכתבו גם כאן, כמו בכל מקום אחר, טוקבקים מלטפים ותגובות פייסבוק בעדו. אני מכירה את המנטרות: "תופרים לו תיק"; "מקנאים בו על הצלחתו"; "פרופ' דיקר הציל את חיי".
מן הסתם כרופא הוא גם הציל חיים, אבל ההדחקה כה רבה, עד שאותן נשים ממשיכות לכנות אותו "פרופסור" למרות שהתואר נלקח ממנו לאחר שהורשע בזיוף ההוא. הן מרעיפות עליו שבחים, מאדירות את שמו ומוחאות לו כפיים בסיום כל פרסום שלילי.
אין לי אליהן כל טענה, רק אמפתיה בכמויות. אין אינטימי יותר, אישי יותר, חשוף יותר – מביקור אצל גינקולוג. מערכת היחסים בין אישה לרופא שלה - רגישה בכל כך הרבה רמות. איך אפשר לשאת שמץ של בגידה מצדו? המחשבה שגופך היה הפקר, שהפקדת את בריאותך בידיו של מי שהיה אדיש לשלומך - היא בלתי נתפסת. גם לי קשה לחשוב שאולי ראה בי תזרים מזומנים בלבד.
כל כך רציתי לראיין אותו
כעבור כמה שנים, כשראיתי אותו יושב על ספסל הנאשמים בחשד לזיוף ומרמה, לבי נקרע לחתיכות קטנות. בתמונות הוא נראה כה אומלל, ואני חשבתי שהעולם הזה הוא פשוט כפוי טובה באופן שאיני מסוגלת לסבול. "תראה איך הוא שבור", אמרתי לבעלי, ומשהו אצלי נשבר גם. כבר סלחתי לו על הטעות האיומה ההיא עם חישובי הביוץ; העיקר שזה נגמר בטוב, לא? עכשיו התפללתי לסוף טוב גם בשבילו.
אחרי שהאמת תצא לאור, חשבתי לעצמי, אערוך איתו ראיון ענק שיטהר את שמו. יחד נסביר לכולם את הקלות הבלתי נסבלת שבה ניתן להוריד רופא מצליח ביגון שאולה. ננתח איך קנאה מעבירה אנשים על דעתם, וכיצד אפשר לחסל מוניטין רב שנים של פרופסור מצטיין, רק משום שהעז להתבלט בכישוריו. כבר הכנתי בראשי את כל השאלות: איך הכל התחיל? מי האויבים שלך, ומתי הבנת שתופרים לך תיק?
אבל בסופו של דבר ד"ר דיקר הודה והורשע במעשי הזיוף, וכאמור נשלח למאסר. "חטאו הבסיסי היה חטא היוהרה", קבע אז בית המשפט, והאשים אותו בכך שזייף מחקר רפואי וחתימות של מטופלות, על מנת לזכות ביוקרה מקצועית בקרב עמיתיו. עכשיו הוא חשוד בניתוחים מיותרים בעבור בצע כסף, לכאורה.
אני לא חושבת לרגע שד"ר דיקר ביקש אי פעם להזיק למישהי בכוונה תחילה. אבל ההצלחה והכסף עיוורו את עיניו, והכמיהה לשבת על השפיץ של הפסגה – גברה על ההיגיון הבריא והשכל הישר.
ממש כואב לי פיזית לכתוב את זה, אבל בנות, תיזהרו. פשוט תיזהרו. מד"ר דיקר, ומרופאים בכלל. תגגלו, תבררו, תפקחו עיניים ותזקפו אוזניים; רופאים הם לא אורים ותומים. מותר להטיל ספק, וחובה לבקש חוות דעת נוספת. לעולם אל תעברו ניתוח על סמך המלצתו של רופא יחיד, ותבדקו תמיד כל דבר בשבע עיניים.
האלוהים שלי, מסתבר, היה בסך הכל בן אדם.
>> לטור הקודם: גם לי היה קשה להפוך לאמא