תקשיבי לי בר רפאלי, ותקשיבי לי טוב: נגמרו! המשחקים! אוקיי? מילא לנשנש טחינה במכנסונים, מילא לדגמן שפם ולהשתין בעמידה בשירותי הגברים – על זה עוד יכולתי לסלוח - אבל מה פשר הפרסומת החדשה שלך עם רד?
מודה, אני יכולה להבין את הפטיש לטאלנטים שעירים, גם לי היה פעם קראש על מוישה אופניק, אבל אני לא קפצתי איתו למיטה, הלו! קצת שליטה עצמית, בר, מה את מלמדת את הילדים שלנו פה, שסקס עם בובות זה בסדר? מה השלב הבא, להיכנס למיטה עם סוס נדנדה? גם לליברליות יש גבול, עם כל הכבוד.
טוב שהרשות השנייה הגבילה את שידור הפרסומת לאחרי עשר בלילה. טוב שמישהו שם הסביר ש"זה בגלל רמיזות מיניות מרובות". בר רפאלי תתלטף עם בובת פרווה רק אחרי שהילדים שלי יילכו לישון – איזה יופי, עכשיו אני רגועה.
לא מתאים לילדים, אבל
אין לתאר כמה אקשן הוסיפה השבוע בר רפאלי לאתרי האינטרנט;"איך בר נראית אחרי סקס?", תהו הכותרות באתרים, והזמינו אותי לצפות בסרטון וידאו מסתורי.
לרגע חשבתי ששוב קלטת לוהטת התגלגלה לידיים הלא נכונות – בחיי, כבר אין טיפת פרטיות במדינה הזאת – ככה אמרתי לעצמי ומיד הקלקתי על הסרטון כי בחיי, כבר אין טיפת פרטיות במדינה הזאת.
ובכן, בסרטון נראית בר כשהיא מככבת בפנטזיה של רד מ"רד בנד": שוטפת לו את האוטו בשורטס, משחקת איתו סטריפ-פוקר, וכמובן מתענגת במיטתו עם מייק אפ מושלם מתחת לתאורה מדויקת, פלוס תלתלים מעוצבים שמונחים על הכרית בסדר מופתי – כן, אין ספק שככה בדיוק היא נראית אחרי סקס.
האם התשדיר הזה מתאים לילדים? ברור שלא; בעיקר בגלל פסקול הגניחות המוגזם עד גיחוך, אגב.
אבל מכירים את זה שהמשטרה מפרסמת שהיא חוקרת איזה רוקיסט בחשד לאחזקת שני גרם קוק, או שעצרה שחקן לבדיקת ינשוף לילית, ואתם עצובים כי הכותרות האלה רק מחדדות עד כמה היא חסרת אונים מול הפשע האמיתי?
זו בדיוק התחושה שלי עכשיו: הרשות השנייה דוהרת על בר רפאלי כי זה קל, מייצר עניין, ועוזר לה לשמר את התדמית שלה כגוף יעיל ולוחם, אבל הקרב הקטן הזה רק מדגיש כמה אנחנו מפסידים במלחמה, כמה הכל מסביב רקוב ומקולקל. ואין אף מבוגר אחראי שינסה לתקן.
סליחה, מה השעה?
כשהייתי ילדונת תמימה, פחות או יותר, וראיתי "שושלת" עם אמא שלי - הייתה לה שיטה מקורית לשמור עליי: בכל פעם שהופיעה על המסך נשיקה עם לשון, היא הייתה שואלת אותי בתמיהה אמיתית: "אורית, מה השעה? תסתכלי רגע בשעון - מה השעה?!" ואני הייתי צריכה להסיט את המבט לכיוון שעון הקיר ולבדוק, בתקווה שבינתיים הסצנה תסתיים וסמי ג'ו שוב תשב במרפסת לבדה, עם כריות בכתפיים ומרטיני בגרון.
היום כשאני עוברת בסלון בזמן שגיא צופה בטלוויזיה – אני רואה נשיקות לוהטות בלי סוף – לא בערוץ למבוגרים אלא בערוץ הילדים; ולא בעשר בלילה אלא בשתיים בצהריים, כן, עדיין נשאר לי האינסטינקט הזה להציץ בשעון כשהעניינים מתחממים.
והסטנדאפיסטים בערוץ ניקלודיאון? מגדפים כמו באסטיונרים בשוק. ומה עם סדרות למבוגרים כמו "שמש", למשל, שהפכו לגיטימיות בערוצי הילדים – מישהו ברשות השנייה חושב שהמחשופים והפלרטוטים של עוגן הם תוכן הולם לילדים?
כבר לא מדברת על הפסטיגלים בחנוכה, עם כוכבות שלבושות כמלכות סאדו או לחילופין - מענטזות על הבמה בתחתוני ג'ינס. האבות צופים בהנאה, אבל הילדים, מה איתם? מי חושב עליהם? משנה לשנה זה נעשה יותר מביך, יותר פרובוקטיבי, יותר מחרמן-כאילו-במקרה. אבל בר רפאלי. מתחת לפוך עם בובה. הו, סכנה קיומית לילדינו, אין ספק.
והחפצת גברים - מתי?
אי אפשר לדבר על הפרסומת הזו בלי להתייחס לאלה שחושבים שהיא אינה ראויה באופן כללי - מבזה נשים, הופכת אותן לאובייקט מיני, מעודדת את תרבות האונס - אתם מכירים את הטיעונים.
לא יודעת, אותי היא דווקא מצחיקה; כשמוציאים את הילדים מהמשוואה, בעיניי זו פרסומת הומוריסטית שעושה את העבודה. רק מעניין שכשפוסלים תשדירים על סעיף רמיזות מיניות, זה תמיד בגלל הנשים בפרסומת; אני אומרת – רק כשיתחילו לצנזר פה תכנים גם בגלל החפצת גברים – יהיה כאן שיוויון.
עד שזה יקרה, אני רוצה להגיד לאנשי הרשות השנייה, למועצה הלאומית לשלום הילד ולשאר הגורמים שאמור להיות להם אכפת: בלי לחץ, אין לי הרבה ציפיות מכם - בהיעדר פיקוח ראוי אני סומכת בעיקר על עצמי.
ובכל זאת אני תוהה איך קרה שהבידור שהילדים שלנו צורכים בשנים האחרונות הפך לכה נחות וזול. תשמרו עליהם מפני פרסומות לא ראויות, אין בעיה, אבל מתי מישהו יפקח סוף סוף גם על מה שהם מקבלים בעולמות התוכן המיועדים להם? זה הרבה יותר דחוף.