לא שאני רוצה לריב או משהו, אבל רני רהב הוא נציג הקפיטליזם החזירי, לקקן של טייקונים, והתנהלותו היא תמצית יחסי ההון-שלטון והשחיתות במדינה. כמו כן, העיגולדים שלו מזכירים לי את שבי מפרפר נחמד, ועם הסטייל שלו באירועים הוא נראה כאוליגרך נובורישי. גם התספורת שלו מעצבנת נורא. בשיער, אני מתכוונת. ואוסף האמנות שלו - מכוער! לדעתי הוא מזוייף בכלל.
זהו, כעת אעלה את הטקסט לפייסבוק שלי ואמתין לשיחת טלפון מיחצן העל. אם הבנתי נכון, לא אמורות לעבור חמש דקות מרגע העלאת הפוסט ועד לשיחת הטלפון המפתיעה.
אתה מבין, רני, פשוט שמעתי שאתה עושה יחסי ציבור לעיתונאיות במחיר מבצע של פוסט עצבני בפייסבוק; זה לא משהו שאני יכולה לפספס. אני מודה שחשבתי ששכר הטרחה שלך יקר הרבה יותר, אבל פוסט? עצבני? בזה אני יכולה לעמוד.
דרוש פאסון
יסלח לי אלוהי העיתונות העברית; עד לפני שלושה ימים לא היה לי מושג מי זאת שרון שפורר. יכול להיות שגם לה אין מושג מי אני וזה בסדר גמור, אבל עכשיו, בזכות רהב, אני יודעת שהיא עיתונאית מסוכנת מדה מרקר שמפתה את כולם לענות על שאלותיה במתק שפתיים ובחיוך כובש.
אבל סליחה, רני, החיוך שלי לא כובש? אני לא מפתה אנשים לענות על שאלותיי? הנה עצבנתי אותך גם; התואיל לטפל בי באותה מסירות?
כדי לזרז תהליכים וגם כי הניסוחים שלך לוקים בחסר לעתים, הכנתי בעצמי הודעה לעיתונות; אנא העבר אותה בהקדם ל- 15,000 המכותבים ברשימת הדיוור שלך. זה הולך ככה;
"אורית נבון מאתר מאקו היא עיתונאית מסוכנת, במיוחד בימים שבהם היא מקצצת בפחמימות. אורית נבון מפתה אנשים לענות על שאלותיה במתק שפתיים, בחיוך כובש ובשיער מלא ברק. כמו כן, מדובר בעלמה חוצפנית שמחטטת בחייהם של מרואיינים וגונבת מהם את סודותיהם במניפולטיביות. ובחיוך כובש ובשיער מלא ברק".
אוקיי, יש לנו את זה. קדימה, רני, לך על זה בכל הכוח!
ועכשיו, תקציר הפרקים הקודמים: לפני כחצי שנה, בשיא המשבר של אי.די.בי, העלתה הגברת שפורר על הוול שלה פוסט נגד נוחי דנקנר ורני רהב. מאחר שרהב כידוע לא סובל מעודף פאסון או קלאסה – הוא התקשר אליה לדרוש שתעיף את הפוסט מיד.
שפורר כמובן סירבה, ורני בתגובה איים עליה שישמיץ אותה בכל מדיה אפשרית, או אם לצטט: "לך יש מקום אחד לדבר עליי, לי יש מקום לדבר עלייך בכל ערוצי הטלוויזיה של מדינת ישראל, את תחטפי ממני טיל רעל".
השבוע היא פרסמה את ההקלטה במסגרת כתבת פרופיל שהכינה עליו. לטענתה זו לא הפעם הראשונה שהוא מאיים עליה, ולכן החליטה להקליט את השיחה. רהב בתגובה התחרפן כמו שרק הוא יודע, ופצח בקמפיין אגרסיבי למען יידעו כולם מי היא שרון שפורר.
חייבים להודות שיש כאן איזו נקודת אור: רציתם שיירד לעם? אז הנה; מתברר שרהב לא מייחצן רק אלי הון וחברות ענק, אלא גם עיתונאיות שכירות עם כרטיס תן ביס. נסכם, אם כן, שלעצבן את רני רהב זה האקט הכי משתלם שיש, וששפורר צריכה להעביר לו אחוזים משכרה על הפינה הכלכלית שוודאי תגיש מיד בערוץ הקרוב לביתה.
הבה נחרים את המשק הישראלי. או שלא
טוב שהתנצל, ורק חבל שזה קרה אחרי 48 שעות שבמהלכן הסביר תחת כל עץ רענן למה לדעתו הוא כה צודק. חבל גם שרהב הוא לא היחצן הראשון ולא האחרון שמאבד את עשתונותיו בעתות מצוקה. בואו נודה: אנחנו העיתונאים נתקלים פה ושם ביחצנים שלא מהססים לאיים או סתם לפתוח ג'ורה ולהטביע אותך בשלל תסכולים. לפעמים זה מפחיד ממש, לפעמים זה סתם עוד יום גרוע במשרד, ולפעמים - כשמדובר ביחצן צבעוני ופאתטי במיוחד - הוא הופך לדמות ב"ארץ נהדרת", וגם אותך מפנקים באיזה פאנץ'.
בגלל זה כה מצחיק אותי חרם הצרכנים על החברות שמייחצן רהב; כמוהו יש עוד רבים כל כך, אם נתחיל להחרים חברות רק בגלל ניהול דורסני או יחצנות מלוכלכת - לא נוכל לקנות בארץ הזאת מזלג, תאמינו לי.
כמו כן, איך מחרימים את אודי אנג'ל, אולפני הרצליה ובית חולים תל השומר? מדובר ביוזמה מופרכת מן היסוד.
דבר שני, איך להגיד בעדינות, המוטיבציה של מקימי קבוצות המחאה וכותבי הפוסטים נגד רהב - נגועה בלא מעט אינטרסים אישיים. חרם צרכני על חברות שמפקיעות מחירים אני בהחלט יכולה להבין, אבל להחרים חברות כי היחצן שלהן איים על כתבת? שהם אפילו לא מכירים?
לא יודעת, אני מסתכלת על כל האקטיביסטים שסופרים דקות מסך במהדורות החדשות, ולא מאמינה להם לשנייה. בכלל, נדמה שאקטיביזם בפייסבוק זה הריאליטי החדש: במקום ללכת לאח הגדול - מקימים קבוצת מחאה רועשת; גם מגיעים לטלוויזיה, גם שומרים על תדמית מתוחכמת. למה להיות ליהיא גרינר אם אפשר סתיו שפיר?
אבל להחרים את המשק הישראלי זו מטרה מפוקפקת למדי; אנא חשבו על דרכים אחרות להגיע לכותרות.
הסנדלר שהולך יחף? לא בדיוק
אסיים בזיכרון ילדות קטן: לפני שנים, רני רהב גר מול הוריי בשכונת תל גנים ברמת גן. אני זוכרת אנשים מעונבים יוצאים ממכוניות יפות, ואת השכנים מרכלים שאתמול בערב יצחק ולאה רבין בכבודם ובעצמם נכנסו למעלית. חשבתי אז: איך הוא עושה את זה? איך עושים חברים חשובים, לעזאזל? עד היום אני לא יודעת.
מאז רק הסתכלתי מהצד בקנאה עליו ועל שכמותו; על כל אלה שניחנו בכישרונות ליקוק ומינגלינג עם שועי עולם, בזמן שאני, טיפשה שכמותי, תחזקתי חברויות נטולות אינטרסים על בסיס חיבה בלבד.
אבל אליה וקוץ בה; מסתבר שכשאתה מקדיש את רוב זמנך למושכים בחוטים, אתה עלול לשכוח איך לתקשר עם אנשים רגילים. זו בדיוק הבעיה של רני רהב, וזו התשובה שלי לכל אלה שאומרים שהוא הסנדלר שהולך יחף; לא, הוא הסנדלר שמרוב טיפול בנעלי סטילטו, שכח איך מתנהגים עם סניקרס.
בגלל זה הוא מאיים על עיתונאים ונוזף בבלוגרים ומתקוטט ללא הרף עם צייצנים בטוויטר והופך את עצמו לקריקטורה; המומחה מספר אחת לתקשורת בינאישית עם טייקונים חושב שכולם עובדים אצלו - אבל הוא בעיקר, פשוט מאוד - זקוק לקורס בסיסי ביחסי אנוש.