הן מחרימות נעלי עקב, מרסקות נהגי מוניות נחמדים מדי ועושות לייק לתמונה של ברבי לבושה בג'ינס בויפרנד. כמה חבל שלפקאצות הללו אין מושג מה זה פמיניזם; אורית נבון מציעה להן לנוח
"לאורית נבון הלא נבונה בכלל, שלום רב. קודם כל, רציתי להגיד לך שאת לא מצחיקה במיוחד וגם כותבת לא משהו", מסבירה לי בפייסבוק מישהי מצחיקה במיוחד שכותבת משהו משהו. "בדרך כלל אני מתעלמת מדעותייך החשוכות אבל הפעם עברת את הגבול, וכפמיניסטית מוצהרת אני לא יכולה לשתוק. עלייך להתנצל על כך שעודדת גברים להטריד ולאנוס נשים! אני מאחלת לך שאף גבר לא יחפיץ אותך לעולם, לא חשוב מה תלבשי".
עודדתי גברים להטריד ולאנוס נשים, אם כן. כי כתבתי שמי שמסתובבת ברחוב חצי עירומה, צריכה לקחת בחשבון תגובות סקסיסטיות. אז מה דעתכם על זה: אני גם חושבת שמי שנוסע בשכונת מאה שערים בשבת – אמור לצפות למטר אבנים; האם זה אומר שלגיטימי בעיניי לזרוק אבנים? לא. זה רק אומר שאני בחורה הגיונית שמחוברת למציאות. תנסי את זה לפעמים, פמיניסטית מוצהרת. ואגב, למה לאחל לי שאף גבר לא יחפיץ אותי לעולם? קצת אני מרשה.
אחוות נשים, מישהי?
איך הפכתי מגנט לפמיניסטיות – רק אלוהים יודעת; בזמן האחרון אני מקבלת מהן ד"שים עצבניים מדי שבוע כמעט; פה בגלל כתבת וידאו שבה נראיתי על עקבים גבוהים מדי לטעמן, שם בגלל מדריך לאבות שנראה להן שוביניסטי - מי שמטפחת רף עצבים נמוך כאג'נדה, תמיד תמצא סיבות להתנפל. אבל בשבוע האחרון הן פינקו אותי בתשומת לב רבה במיוחד. גיבורות העל מטעם עצמן שלחו לי הודעות פרטיות, שרבטו נזיפות על הוול שלי והזמינו אותי לדיוני "אורית נבון שוב מטיפה לשנאת נשים". כך, כשהן מצטופפות תחת הלינק של אותו טור, התחרו ביניהן הבנות מי עושה קולות של פמיניסטית יותר חזק, יותר מהר, יותר טיפשי. אכן, דיונים פמיניסטיים אינם מקומות לחפש בהם אחוות נשים.
בתמונה: החפצה | צילום:
דיילי מייל
בהתחלה לא הבנתי איך זה שדווקא אלה שכה נלחמות ב"החפצה", כועסות כשאני מציעה לנשים להתלבש לפני שהן יוצאות מהבית. אחר כך קלטתי: יותר משהן בעד נשים, הפמיניסטיות הפיקטיביות הללו שונאות גברים; לכן כל טקסט שנראה להן סלחני מדי כלפי המין הגברי – מיד הן מסמנות כשוביניסטי.
הכי התייאשתי ממשתתפת שכתבה מניפסט שלם שבו כינתה אותי: "הוא". השורה התחתונה שלה הייתה ש"הכותב הוא שוביניסט מרושע ומסוכן", וכשמישהי תיקנה אותה שמדובר דווקא בכותבת, הסמיקה לוחמת הצדק: "מודה שלא הייתה לי סבלנות לקרוא". צודקת, למה להתעצבן מכל כך הרבה מילים, אם אפשר רק מהשלוש שבכותרת?
פקאצות הפייסבוק הללו משתייכות לזן הטוקבקיסטים הסתום והעילג ביותר; בנסיבות אחרות לא הייתי מבזבזת עליהן ולו שנייה אחת. הבעיה היא, שהן לא מזיקות רק לעצמן אלא לכולנו. הן מרדדות את השיח הנשי ומובילות אותו למחוזות אינפנטיליים כל כך, עד שמישהו עוד עלול לחשוב שכל העוולות שמהן סובלות נשים נפתרו זה מכבר, וכעת כל שנותר הוא להעלות פוסטים זועמים כמו "למה 'הלו קיטי' לובשת רק ורוד", ו"כל הסיבות להחרים נעלי עקב".
כן, נשים עוצמתיות ומעוררות השראה שכמוכן, ספרו לי עוד על פמיניזם. רק מה אתן עשיתן לאחרונה למען נשים, תזכירו לי? כלום אחד גדול, אני חוששת. כמה עצוב שבימינו, כל מי שעושה share לתמונה של ברבי לבושה בג'ינס בויפרנד - חושבת שהיא סימון דה בובואר.
נרקיסיזם או פמיניזם?
עכשיו ודאי תשאלו: "ומה את עשית למען הפמיניזם?" ובכן, אני מביעה את דעותיי בלי לחשב את מספר הלייקים שאקבל; כן, עצמאות מחשבתית זה פמיניסטי בעיניי. לעומת זאת, להעלות הגיגים שמלטפים את הקהל הנשי בול בפוני – זה ההפך מפמיניסטי, וזה בדיוק מה שעושות כל מיני אקטיביסטיות שמתות להיות הדפני ליף של מעגלי הנשים. הן מעלות פוסטים שלא תורמים דבר לשיפור המציאות, כמו "כך תנקנקי את הגרוש החלאה שלך" או "קבלו את הגבר שעיצבן אותי היום", והאכזריות שבהן מצרפות לפוסטים גם פרטים אישיים של זכר אומלל כלשהו שנקלע לסביבתן בטעות.
כך עשתה השבוע בחורה בשם ליאן רם; נהג מונית בן 70 אמר לה ברוב חוצפתו שיפה לה שיער פזור, והיא בתגובה פרסמה את שמו, תמונתו ומספר הטלפון שלו, והזמינה את כל חברות הפייסבוק שלה להתקשר אליו ולהאשים אותו בכך שהוא "מעודד את תרבות האונס". ואני מאשימה אותך, ליאן, שבגלל טיפוסים מפוקפקים כמוך, אנשים לא מתייחסים ברצינות לבחורות שנפגעו באמת. כן, לפעמים כשגבר אומר שיפה לך פזור, הוא פשוט מתכוון לזה שיפה לך פזור. את לא פמיניסטית ולא פעילה חברתית, גברת, את בריונית פייסבוק חסרת לב.
לחשוב שכל חיוך הוא הזמנה, שכל מחמאה היא פורפליי, שכל גבר שמתעכב על קיומך יותר משישים שניות בטח רוצה להשכיב אותך – זה נרקיסיזם, לא פמיניזם.
וכמה היא מרוויחה, למשל? | צילום:
אימג'בנק / Thinkstock
מתי תפסיקו לראות שחורות?
ובואו נדבר על פמיניזם, באמת; מתי נוכל סוף סוף להרוויח כמו גברים?; לשבת בראיונות עבודה בלי לשמוע: "אני רואה שאת בת 30, מתכננת ילד מתישהו?"; להתחתן ולהתגרש בלי טקסים משפילים ברבנות?; להתמודד בהיגיון עם אלימות במשפחה כך שלא האישה המוכה תורחק למקלט אלא הגבר המכה יורחק לכלא?; לזכות לנציגות מכובדת בכנסת – גם בכמות וגם באיכות?
כל כך הרבה דברים עוד יש לעשות, ודווקא היום הפך הפמיניזם לפוזה צעקנית וריקה מכל תוכן. רק תתהדרי בשני שמות משפחה ותקראי לבעלך "אישי" – והנה את פמיניסטית. מזל שכבר יש לנו זכות הצבעה, רישיון נהיגה ואפשרות לצעוד ברחוב בלי לקבל צביטות בתחת; עם ההתנהלות הפמיניסטית של ימינו - לא היינו משיגות דבר מכל אלה.
אם יום אחד יהיה כאן שוויון אמיתי, הוא לא יגיע בזכות פמיניסטיות הפייסבוק, זה בטוח. הן טכניות מדי, חסרות נשמה מדי, מרירות מקצועיות ורודפות פרסום; לא חומר אנושי מוצלח למהפכות. הן ימשיכו לצבוע את החדר של הילדה בכחול, לראות את העולם בשחור ולחשוב שכל אישה היא קורבן וכל גבר הוא מתעלל. אני מצדי אמשיך להאמין שבחיים יש גם הרבה גוונים אפורים, ושתמיד עדיף להסתכל על העולם דרך משקפיים ורודים. כן, זה לא הצבע החביב עליהן, אני יודעת. ואולי בעצם, זאת בדיוק הבעיה.
