מיכאל אנדה הוא אחד מסופרי הילדים המשפיעים והנחשבים בעולם. באירופה מעמדו רם במיוחד, ומאז שהחלו להופיע בשנות השישים, ספריו מצליחים להסעיר ולהקסים דורות של ילדים. אנדה אמנם נפטר כבר לפני 25 שנים, אבל יצירתו חיה - ואפילו מתחדשת.
לכבוד התרגום החדש לעברית של הקלאסיקה "מומו", תפסנו לשיחה את הסופרת תמר הוכשטטר, עורכת ספרות הנוער בהוצאת כנרת זמורה דביר. הוכשטטר מאמינה שאין מתאים מאנדה על מנת לתת לילדים, במיוחד בימים אלה, צ'אנס לברוח קצת מהמציאות הלוחצת ומהקירות הלבנים של הבית.
מיהו מיכאל אנדה עבורך?
"כשהייתי בכיתה ב', אורית המחנכת שלנו פתחה כל יום בקריאה של רבע שעה מתוך הספר 'ג'ים ונהג הקטר' מאת מיכאל אנדה. עכשיו כשאני מרימה את מבטי אני רואה את הספר האהוב הזה על המדף בבית שלי ואני יכולה בקלות להיזכר בנוחיה, האי הקטנטן, בגברת תותבת הדרקונית המרשעת ובטור טור כמובן, הענק למראית עין. דרך הספר הזה למדתי מה כוחו של סיפור טוב. עובדה שזה הדבר היחיד שאני זוכרת מתוכנית הלימודים של כיתה ב'.
"איתו גם הכרתי את סדרת מרגנית, וידעתי, כבר אז, כילדה, שכל הספרים עם הפרח הלבן צופנים בתוכם הרפתקאות מענגות. בהמשך קראתי את מומו והתאהבתי וכמובן גם את הסיפור שאינו נגמר. אבל יותר מכולם אני אוהבת, ומושפעת כסופרת, מג'ים ונהג הקטר".
מה נתן אנדה לעולם הילדים?
"מיכאל אנדה לא היה רק סופר שיודע לספר סיפור. בספריו הוא גם הוגה ופילוסוף. הוא דן עם ילדים בנושאים גדולים כמו הקושי לעשות את הדבר הנכון, הקשבה, גזענות, משמעות הזמן, הקושי לגלות מה באמת אתה רוצה וצריך ועוד. כשאני פורטת אותם כך זאת עלולה להראות רשימה דידקטית, בדומה לנושאים השנתיים של משרד החינוך, אבל הגדולה של אנדה היא שהוא שוזר אותם בספריו באופן טבעי ונגיש ויותר מכל, לא על חשבון העלילה המותחת והדמויות הבלתי נשכחות. הילדים שיקראו את ספריו יבלעו לתוך העלילה ובתום הקריאה אולי יחושו שנפגשו ביצירה עמוקה שמשאירה אותם עם שאלות ומחשבות. כמבוגרת, ובוודאי כעורכת וסופרת, אני מביטה בהשתאות ביכולת הזאת שלו".
איך היתה העבודה על "מומו"?
"גיליתי שלערוך תרגום כשאת לא יודעת לקרוא את שפת המקור (גרמנית) זה כמו לגשש את דרכך בחשכה ולגלות שאת פתאום שומעת ומריחה יותר טוב. למזלי המתרגמת הנבונה, חנה לבנת, היתה שם כדי להדריך אותי. היא היתה מהצד של החתן - אנדה והגרמנית, ואני מהצד של הכלה - העברית וילדי ישראל, וביחד אני חושבת שהצלחנו להביא את אנדה לעברית של היום בלי לוותר על קסם המקור.
"לערוך תרגום של קלסיקה אהובה מילדותך זה גם מלחיץ וגם מענג. קצת כמו לאכול מנה ממש טעימה ויקרה במסעדה - את נהנית אבל גם לא יכולה שלא להצטער תוך כדי שזה תכף נגמר. התפלאתי גם לגלות שמומו היא גיבורה ייחודית מאוד - אסופית שלא רוצה דבר, שקטה, נחבאת אל הכלים כמעט ובכל זאת היא העוגן של חבורת המבוגרים והילדים בקרבם היא חיה. היא יוצאת למשימה עצומה כשהיא יחפה ורק צבה ישישה מלווה אותה. כל כך שונה מכל הילדים המוחצנים, הלוחמים, המצחיקים שמככבים בהרפתקאות של היום".
למה דווקא עכשיו כדאי לקרוא את אנדה, ועל איזה ספר את ממליצה?
"מומו הוא ספר מושלם לעת הזאת. הוא מספר על עולם שבו אדונים אפורים גורמים למבוגרים למהר כל הזמן, כביכול מתוך חסכנות אחראית של זמן. אך בפועל אותם מבוגרים מאבדים את שמחת החיים, את היכולת ליצור דברים במלאכת כפיים איטית ונבונה, הם מוותרים על מפגשים אנושיים ועל משחקי דמיון ללא כל מטרה.
"רבים לפני אמרו שהקורונה מאלצת אותנו לעצור בכוח - לעצור את העבודה, את זיהום האוויר, את הצרכנות, את ההתרוצצות המטורפת בדרכים על הקרקע ובשמיים. היא מאלצת אותנו להתמודד עם המשפחה שלנו, עם הילדים. אנדה התריע על כך כבר בשנות השבעים של המאה הקודמת.
"הקורונה היא לא אלגוריה, האדונים האפורים כן. ולכן, יותר מאי פעם, אני ממליצה לשבת עם הילדים ולפתוח את הספר המופלא הזה. בכל פעם שהטלפון שלי מצייץ ובו עוד פעילות חינוכית לעשות עם הילדים אני לא יכולה שלא להיזכר בשורות הבאות מתוך הספר: 'מובן שלא הרשו להם שם לחשוב על רעיונות למשחקים משלהם. המשחקים הוכתבו להם על ידי המשגיחים ואלה היו רק משחקים שבאמצעותם יכלו ללמוד משהו מועיל. תוך כדי כך הם שכחו כמובן דברים אחרים, כמו לשמוח, להתלהב ולחלום'".
איך הקריאה יכולה לעזור לילדים בימי קורונה?
"בקריאה יש חופש מוחלט, חופש לצאת מגבולות פיזיים, חופש לגלות מקום אחר, רגשות ומחשבות אחרים. לפעמים אני מרגישה שאנחנו הקוראים חולקים איזה סוד, ומקווה שעוד ילדים ומבוגרים יגלו את הסוד הזה.
כמו שכותב אנדה בסיפור שאינו נגמר: 'מי שלא ישב מעודו עם ספר במשך כל שעות אחר הצהריים, עם אוזניים יוקדות ושיער פרועף וקרא וקרא, ושכח שסביבו קיים עולם שלם, ולא שם לב לכך שנעשה רעב או שהוא קופא מקור [...] מי שלא הזיל מעודו דמעות מרות, בגלוי או בסתר, מפני שהסתיים סיפור נפלא, והוא נאלץ להיפרד מדמויות שאיתן חווה הרפתקאות רבות כל כך [...] מי שלא מכיר את כל אלה מתוך ניסיונו האישי, ובכן יש לשער שלא יוכל להבין'".