PLAY פסטיגל
סוס מנצח לא מחליפים והפסטיגל, כמדי שנה, דוהר על השטנץ הידוע והמוצלח: ערימות של כוכבי נוער מחוטבים ויפים עם טריליון כשרונות בגוף אחד, שירים קליטים ומקפיצים (וכן, יפים בהחלט) וכוכב על אחד. השנה זה היה המאסטרו שלא השאיר עין יבשה.
ולאותיות הקטנות: המשחק של פליי פסטיגל מציג עולם וירטואלי בו אפשר להיות מי שאתה רוצה, אבל במציאות כשהגיבורים מורידים את משקפי המשחק הם צריכים להתמודד עם הקשיים של החיים, לצאת מהמסכים ולהתחבר אחד לשני. המסר היה מקסים – איך עלינו לקבל את האחר וכמה כולנו שווים, למעשה. שילוב של שחקן על הספקטרום הוא בהחלט צעד נכון שלקח את הפסטיגל קדימה והיה מרגש בהחלט.
ובכל זאת המסר התעלה על העלילה. מעט מאוד טקסט, מעט מאוד תוכן, הרבה מאוד מאוד שירים, ריקודים ופירוטכניקה. אמרנו: סוס מנצח, הא? מדובר בחולי די גדול השנה במיוחד (או לפחות כך נדמה לי) שהשירים עולים על המילים, במינונים די משוגעים.
כמיטב המסורת, היה שואו. היתה תפאורה שווה ומושקעת. היתה מוסיקה כיפית משולבת קלאסיקה ןעכשווית. היו כוכבים, הרבה מאוד כוכבים: נועה קירל ויונתן מרגי, עדן בן זקן, איתי לוי, אליאנה תדהר, אנה זק, שירה לוי, אלי אורן, אבי קורניק, גפן ברקאי וכוכבי הרשת קווין רובין, אייל שכטר, דניאל עמית וכמובן, האחד והיחיד צביקה פיק.
בני ה-7 וה-9 האישיים שלי התלהבו בעיקר מהיוטיוברים ומצביקה פיק. אבל צווחות האימה של בנות הנוער בכל פעם שמרגי עלה חייבות לי כמה דציבלים של שמיעה.
בשורה התחתונה:אין חדש תחת השמש. אם תניחו בצד את פקקי הענק, הצפירות בחניה והעומס המטורף: מדובר בהצגה הכי מדוברת לבני הנוער ולצעירים יותר. לכו. שווה ללכת.
ועוד מילה: לראשונה השנה דוכני אוכל מיועדים גם לצליאקים במתחם האוכל היו בהחלט קרן אור משמחת במיוחד. המחירים פחות, אבל אלו המחירים הקבועים גם של המזון הרגיל. האם אי פעם נזכה לקנות סלייס פיצה ב-7 שקל? ימים יגידו.
בילבי
על מה: בילבי השובבה, יתומה מאם ואביה הוא פיראט שנמצא בים, מתגוררת לבדה בוילה המכונה "וילה מצחיקולה" יחד עם קוף הידוע בכינוי "מיסטר נילסון" ועם סוס אותו היא מרימה במו ידיה, כיוון שהיא הילדה הכי חזקה בעולם בזכות חוכמתה הטבעית, נאמנותה, הרפתקנותה ועצמאותה המשוחררת ממגבלות עולם המבוגרים ומהמציאות הרגילה היא שובה ומשמחת את לבם של כל הסובבים אותה.
אז זה היה תקציר ההצגה ולנו רק נותר לומר: תנו לנו את הגנטיקה של נלי תגר ושל ציפי שביט ונהיה מאושרות בדיוק כמו בילבי. זה לא שואו וזה לא מופע וזה לא "וואו, איזו פירוטכניקה - אני מתה!" וזה גם בהחלט לא "כמה רעש יש כאן? למה הם צורחים? יש בעיה עם הסאונד!". זה כן הצגת איכות מתוקה בטירוף, כיפית ומושקעת. עם מינון נכון של שירים (כלומר לא יותר מדי), הרבה מאוד הומור, קטעי ריקוד וקרקסנות משובבי לב ושחקנים משובחים. נלי תגר נהדרת בתפקיד בילבי, אודי ואביעד הם החיים, עידן ואבי הם הכי מסע בזמן לתקופה הכי יפה של אמא בחיים וציפי שביט, היא, ובכן המלכה האם.
בשורה התחתונה: הילדים נהנו במיוחד. ישבו קשובים ומרותקים וצוחקים בדיוק בזמן. ואני? אני הלכתי לצבוע לג'ינג'י.
שחקנים: ציפי שביט ונלי תגר, עידן אלתרמן ואבי גריינק, אודי גוטשלק ואביעד בנטוב
מחיר: 169-199 שקל. דיסקונט: 150 שקל לזוג, 290 שקל ל-4 כרטיסים, ישראכארט ואמריקן אקספרס 1+1. מנוי מפעל פיס 56 שקל.
מותק גיבורי החלומות
העיניים הנוצצות של הקטנטנים והחיוכים של ההורים שלהם העידו יותר מהכל על כמה היו מוצלחת הייתה ההצגה מותק גיבורי החלומות השנה. אחד אחד נכנסו גיבורי הילדים לבמה (מיקי, מיכל הקטנה, מני ממטרה, דוד חיים,קופיקו) מלווים ברקדנים ובתלבושות מושקעות וסחטו קריאות התלהבות מהילדים וההורים כאחד.
התוכן ורמת ההצגה אומנם הותאמו לקטנטנים שהבינו והזדהו עם הדמויות אבל נשאר איכותי ועם מוסר השכל. מי שגנבה את ההצגה הייתה מיקי מוכתר שאילתרה על הבמה לטובת ההורים וסחטה המון חיוכים ותשואות שהתברר שהיא עלתה על הבמה עם חום גבוה ולא ויתרה לטובת הילדים.
בשורה התחתונה: בדרך כלל הצגות של אולסטארס נוטות להיות מעט שטחיות, השנה אפשר להגיד בפה מלא - רוצו לראות.
מחיר: 172 שקל, מכירה מוקדמת: 139 שקל. ביחד בשבילך: החל מ- 39 שקל , הסתדרות המורים: החל מ-39 שקל, חבר: החל מ-25 שקל, ישראכרט: 69 שקל, סופרפארם (האגיס): 69 שקל. חברי מועדון הייטקזון 68 שקל. מבצעים נוספים בחברות האשראי ובוועדים. היכן: היכל שלמה, המשכן לאמנויות הבמה באר שבע, בנייני האומה ירושלים.
כמו גדולים
כמה גדול אריק איינשטיין? גדול מספיק כדי שגם במקרים ששר שירים שנכתבו לגמרי על ידי יוצרים אחרים, הם תמיד יהיו מוכרים כ"שירים של אריק איינשטיין". הנוכחות וההשפעה של איינשטיין על המוזיקה שיצר והקליט, ועל המוזיקה בכלל, היא עצומה וכובשת, ולא תמיד משאירה מקום למבצעים אחרים שמנסים את כוחם.
ובכל זאת, במחזמר "כמו גדולים" נעשה ניסיון להביא את איינשטיין לטריטוריה שנכבשה בעבר על ידי "מאמא מיה" ו"מרי לו", בדגש על עולם הילדים. כנראה שזו הסיבה שהמחזמר נקרא על שם אלבום הילדים הקלאסי של איינשטיין, שמככב כאן לא מעט.
אי אפשר לפקפק בכנות הכוונות. המחזמר עושה ניסיון אמיתי ללכוד את רוחו של איינשטיין שאהב את התה והלימון והספרים הישנים, ושר על סן פרנסיסקו על המים אבל העדיף לבלות במשולש שבין אוסישקין, בלומפילד וכתר המזרח בתל אביב. העלילה (הדקיקה), עוקבת אחרי חנות התקליטים של ברמן, ברחוב אוסישקין כמובן, שריד ישן ומאובק לעידן אחר, שנלחמת על קיומה מול טייקונית נדל"ן שמבקשת להביא את הקדמה ורבי הקומות למקום. במאבק מתערבת בתה, כוכבת ילדים בעלת ארומה נועה קירלית, חברתה של הבת וקבוצה של שחקני משנה ורקדנים שפורצים לבמה בהזדמנויות שונות.
שורה של מסרים חיוביים עולים בהצהרות מובהקות, כולל המשפט הקלאסי: "אפשר לעשות ברשתות חברתיות שימוש חיובי, אם ממילא כולנו שם", וכמה תלונות על השימוש של בני נוער בסלולרי.
השירים נדמים מודבקים לעלילה, ולא באמת משתלבים בה באופן אורגני. מה גם שזיכרון הביצועים של איינשטיין גדול מכל ביצוע חדש, ואין במחזמר באמת רגע שמצליח להתעלות עליו.
אבל מול כל ההסתייגויות האלה עומדים שלושה דברים: ראשית, המחזמר באמת מהנה, בעיקר עבור ילדים. שלוש הילדות שגויסו לביקורת קבעו באופן נחרץ בסופו שהיה "מעניין וכיפי". גם ניסיונות לסדוק את חומת ההנאה נכשלו. מהנה, וזהו. שנית, השירים של איינשטיין שווים את הכל, בין אם המחזמר הוא הזדמנות להכיר אותם לקטנטנים ובין אם הזדמנות לזמזם אותם בפעם המי יודע כמה. ולבסוף, קטורזה. הוא הרבה יותר שחקן וסטנד אפיסט מזמר, אבל הנוכחות והכריזמה שלו ממלאים את הבמה בכל פעם שהוא עולה, גם כשנדמה שהוא משתעשע עם הקהל וגם כשהוא עובר בקלילות ממצבים קומיים לסצנות מרגשות. את המחזמר הזה הוא עושה כמו גדול.
אות לגנאי אפשר לתת לקהל המקומי, שהמשיך להיכנס לאולם חצי שעה לאחר שכבו האורות והשחקנים כבר היו על הבמה בלי לפספס את ההזדמנות לעוד שיחה חברית ולא שכח לבדוק את ההודעות בסלולר במשך שעתיים רצופות.
השורה התחתונה: הילדים נהנו, ודרשו אחר כך לשמוע את כל "שבלול". זה באמת שווה את הכל.
שחקנים: ישראל קטורזה, עומר חזן, קים אור אזולאי וכתריה פאוץ'. לסירוגין עם נועם קליינשטיין.
מחיר: 149 ש"ח. החל מ-55 שקל בכל ועדי העובדים, בהצדעה, חבר, קרנות שוטרים, הסתדרות המורים, ביחד, בשבילך, מעדון טוב, הייטזון,1+1 בחברות האשראי ועוד. מנוי מפעל פיס 32 שקל. Cal ודיינרס: 75 שקל. חברי מועדון הייטקזון 59 שקל.
ערימות של ירקות על דוכני האוכל קיבלו את הנכנסים לאולם סמולארש באוניברסיטת תל אביב. מה לא היה שם. כרוביות, פלפלים בשלושה צבעים, חצילים, כרוב סגול, לפחות חמש דלעות.
וסלט, יש לכם? שאלתי את אחד הבחורים בדלפק. "לא", ענה, "אבל יש פיצה, שניצלים, נקניקיות, וצ'יפס".
ברוכים הבאים לקרקס מיומנה לילדים, גרסת החנוכה. המופע הזה, כשמו כן הוא – שילוב של קרקס ומיומנה. לא יחד – אלא לסירוגין. קטע אחד של תיגוף (תיפוף וגוף) ולאחריו קטע קרקסי לולייני כמו טרפז, מקפצה, חישוק ועוד.
נתחיל דווקא בקטעי הקרקס "המסורתיים" שגרמו לקריאות התפעלות רבות מצד הילדים, בעיקר בקטעי הטרפז והחבל, שם גילו האמנים וירטואוזיות מרשימה. בקטעים האלה גם ההורים הרימו עיניים מהסמארטפונים שלהם והצטרפו לחוויה. קטעי התיגוף היו חלביים יותר, פושרים ופשוטים יחסית, ותפקדו בעיקר כקטעי קישור בין הלוליינים, ולעתים היה נדמה, למבוגרים שבנו לפחות, שהעסק לא מתרומם. אבל מבט חטוף לבן 4 במושב משמאל ובת 9 מימין, מצא אותם מהופנטים.
הילדים גם היו מרוצים מהפעלת הקהל – שורת אימוג'ים הוקרנה על מסך, והילדים היו צריכים להגיב בהתאם לאייקון המוקרן. ואם כבר הזכרנו את הסמארטפונים, אז יש לי חדשות טובות וחדשות רעות. נתחיל דווקא מהטובות: הילדים שאני ראיתי במופע של מיומנה, היו מרוכזים כל כולם במופע. לא נגעו בניידים שלהם. החדשות הרעות הן, שהיו אלה דווקא ההורים שלהם פשוט לא יכלו להוריד את המכשיר מהיד, ותוך כדי ניתוק מהילד, גם הפריעו לסובבים באור המסך או הפלאש.
המבוגרים הרגישים שבקהל, למשל אני, מצאו במופע לא מעט נקודות מעצבנות עם ניחוח דק של חלטורה. למשל, הסאונד היה שטוח וקשה. פלייבק זה בסדר גמור ומקובל, אבל הוא צריך לבוא עם סאונד טוב שיעמם את התחושה.
בשורה התחתונה: למרות הבעיות הקטנות, התחושה הכוללת מהמופע היא שהוא נותן תמורה טובה מאוד למחיר, ולראיה הילדים המרוצים. או כמו שבן ה-4 סיכם: זה היה קרקס בלי ליצן אבל היה לי כיף.
מחיר: 119 שקל. הטבה ללקוחות ישראכרט כרטיס ב-69 ש"ח, הטבה ללקוחות - כרטיס ב-59 ₪ max, הטבה ללקוחות אמריקן אקספרס כרטיס וחברי מועדון הייטקזון ב-59 ש"ח
רפונזל
רפונזל היא דמות מאד אהובה בבית שלנו. בבכל זאת, מדובר בבית עם שלוש בנות מתולתלות שמאוהבות בנסיכה אבודה עם שיער גולש נטול קשרים וכינים. כך שהיה ברור לי שיקפצו על ההצעה ללכת להצגה החדשה "רפונזל".
ההצגה בכיכובם של טל מוסרי, אוולין הגואל ונעמה סופר על מתחילה בזיוף של גברת קרוקודילה (אוולין הגואל) שרק בסופו של הסולו נגלה שהזיופים הם מכוונים כי זו איבדה את קולה הערב והיא מחפשת אחר פרח מיוחד שמחזיק לה את קולה. בתחילה, העלילה יחסית נאמנה לסיפור המקורי אבל די מהר העלילה כבר נעשית שטוחה ומסתכמת בגנבים ושקרנים, נסיכה ועלם רווק הגון וחמוד שמציל אותה.
ההצגה עמוסה בשירים שמקוריים להפקה וניכר כי בשלב מסויים אפילו הילדים איבדו מסבלנותם מכמות השירים (אגב, זה לא מופע ראשון בחנוכה שחוטא בחטא מנת היתר של שירים אחרי 2-3 משפטים. למה?). הההפקה שמונה כ 8 שחקנים הכוללים רקדנים ושחקנים וצמה אחת מאד מאד ארוכה שדי נזנחה בסיפור למעט רגע דרמטי אחד שבסופו רפונזל גוזרת אותה כדי לזכות בחופש שלה.
לצד כל אלה, אהבנו שהשחקנים משתפים את הילדים בהצגה ומבקשים את עזרתם בחיפוש אחר דמות זו או אחרת ואלו עונים להם בשמחה והתלהבות ובשלב הזה הספיק חיקוי אחד של צפרדע עי צ'אנס העלם החמוד( טל מוסרי) כדי לשבות את הקהל.
בשורה התחתונה: הצגה צנועה יחסית בהשוואה לחבריה המגה-מופעים בחנוכה 2019 וזה נאמר אגב בחיוב. לבני 4,5 שפחות מתחברים לתאורות זיקוקים וטאררם ההצגה בהחלט מספקת את הסחורה.
מחיר: 119 שקל. מכירה מוקדמת: 89 שקל. מנוי מפעל פיס: 36 שקל. Cal ודיינרס: 59 שקל. חברי מועדון הייטקזון 39 שקל. כרטיסי אשראי 1+1. לרכישה
קרקס מיומנה
המלך שלמה ומלכת שבא
סיפורו של מלך שלמה ומלכת שבא הוא אחד מהמעשיות היפות של חיים נחמן ביאליק. תקציר הסיפור: שלמה המלך חס על חייה של דבורה שעקצה אותו וזו הבטיחה לו שביום מן הימים תעזור לו. במקביל מלכת שבא הייתה נונהג לחוד למלך שלמה חידות רבות. אחת החידות הקשות ביותר שנתנה למלך הייתה לזהות מי מבין עשרת זרי-הפרחים שהוצבו לפניו הוא אמיתי ולא מלאכותי. בדיוק ברגע המכונן הזה, הדבורה השיבה את חובה וגילתה את האמת למלך שלמה.
ואיך זה עבר על הבמה? ובכן, נתחיל מזה שההצגה מאוד מהנה, זורמת וכיפית. גיא זוארץ ורינת גבאי שחקנים בחסד עליון. התפאורה אמנם הייתה די סטטית (הוחלף כסא מלך בזה של מלכה וספסל), אך התלבושות המגוונות פיצו על כך בהמון צבע ושפע. ההצגה זורמת ויש בה שירים וריקודים במינון נכון (מבלי להעמיס אחרי כל משפט - שיר, כמו שקורה ביותר מדי מופעים לאחרונה).
מצד שני, היה חסר לי איזה שיר מוכר שיתפוס את הילדים וירקיד אותם קצת בכסא לאתנחתא תזוזתית. כמו כן, מי שלא בקיא בסיפור - לא בטוח שהמסר עבר בצורה ברורה. זה לא היה בהיר שהדבורה הקטנה יכולה לעזור למלך הגדול ברגע האמת מכיוון שהייתה זו עוד סצנה בהצגה ללא חשיבות עליונה. רק בסוף, שאכן הדבורה עזרה לו, היה ניתן להבין את כוחה.
בשורה התחתונה: בני ה-4 ו-7 וחצי שהכירו א הסיפור מראש נכבשו בקסם ההצגה. נותרו קשובים למופע ולטקסט ונהנו מהצגה צבעונית וזורמת.
שחקנים: רינת גבאי, גיא זוארץ, טיטי איינהו ועודד פז
מחיר: 89 שקל. מנוי מפעל פיס 42 שקל. חברי מועדון הייטקזון 59 שקל. ללקוחות יינן ביתן ומגה - 59 שקל. כרטיסים באתר בראבו
קול הנערים
מצד אחד, אני סאקרית של אירועי קונספט. יש משהו מגניב כשנותנים כותרת לאירוע וחנוכה היא חתיכת כותרת. כך יוצא שבכל הצגה ומופע חנוכה נמצא את שילובי המילים: אור, נס, חושך, לא פעם גם באילוצים מיותרים ובכפייה ממש לא הכרחית.
לכן היה זה כל כך מרענן ומקסים לצפות ב"קול הנערים". הצגה חדשה מטעם בימות&תיאטרון הבירה שיצאה בטיימינג של חנוכה ואין בה שום התייחסות לחג האורות, לסופגניה או ללביבה. למרות שאם תשאלו אותי, כל הצגה עם יפתח קליין היא נס, צביקה הדר הוא חתיכת אור וקאסט השחקנים הוא נהדר כמו לביבה חמה ומתוקה.
וברצינות: סיפור העלילה מתרכז בפנימייה לבנים המנוהלת בקפדנות יתר ע"י מנהל קשוח (צביקה הדר), השולט בבנים הסוררים ביד רמה. כאשר מגיע מורה חדש (יפתח קליין), תמים ואנושי הוא מצליח לשנות את הרגלי הלמידה ואת גישת התלמידים לחיים באמצעות מקהלת בנים שהוא מקים.
ההצגה מומלצת לבני 4-12, אבל מוכרחה להודות שבת ה-6 לא לגמרי מצאה את עצמה. מצד שני, בן ה-8 היה מהופנט מהעלילה. צחק במקומות הנכונים, שקע לעמוקים באחרים ונותר קשוב לכל אורכה. זו הצגה מקסימה שמלמדת אותנו על גישה נכונה מלאת חמלה ועל אהבה ועל חיבור ועל נתינה. האמירה ש"כל ילד צריך אדם אחד שיאמין בו" עוברת כאן בצורה הכי יפה שיש, כמו גם ההבנה שתמיד אפשר לחלום – גם כשאתם עמוק בתוך הבוץ והייאוש.
ההצגה עצמה פשוטה ברמת הפסיליטיס שלה, בטח בהשוואה לכל מופעי הענק שנותנים שואו גדול. היא קטנה מהבחינה הזאת ומוכיחה שפחות זה יותר. כמעט תמיד. בטוח במקרה הזה. יפתח קליין משובח בתפקיד המורה, צביקה הדר הוא האתנחתא הקומית לילדים, אברהם סלקטר בתור שומר הפנימייה נוגע ללב והילדים מקסימים. שעה וחצי של הנאה. מומלץ בחום.
במאי: אבישי בן גל | ניהול אומנותי: איילת ריפס | מוסיקה: שולי רנד | מנהל מוסיקלי: חגי אלקיים | כתיבה: איציק ויצמן, איילת ריפס| כוראוגרפיה: מיכל שי | עיצוב תפאורה: טליה אוטולנגי | עיצוב תלבושות: אלה קולסניק
מחירים: 109₪ הנחות בכל הגופים: 89 ₪ ובקבוצות 79 ₪
חפש את המטמון
אני כבר שועלה ותיקה בעולם החנוכה. עם שלושה בנים, אכלתי לא מעט פקקים ושערות סבתא בדרך אל היעד הקולני וההמוני. אז הפעם החלטתי להפיק לקחים ואת "חפש את המטמון" ראיתי בגבעת ברנר, הרחק מפקקי תל אביב וקורקינטים חשמליים. ואם היו אומרים לכם שיש פסטיגל בוטיקי, מחזמר מושקע אבל בקטן, בלי פקקים ובלי העומס מסביב - מה הייתם עושים? קל, את מה שאני עשיתי.
אז כן, ״חפש את המטמון״ הוא מופע מוסיקלי משובח, עם קצב טוב וסיפור עלילה מרתק בעל מסרים מצויינים לילדים שלנו. על הבמה: מיכל ינאי, יובל המבולבל, שי ורועי, רוי בוי וקוגומלו שמגלמים תלמידים בבית ספר דרורים שנשלחים למשימה סודית בעקבות המטמון הגדול בעולם. בדרך הם נתקלים במכשולים בהם יפגינו אומץ לב וחברות עד הסוף המעניין בו הם יבינו שהדרך חשובה יותר מהתוצאה והמטמון האמיתי הוא בעצם היכולת לתת לאחר. ובקיצור: ואהבת לרעך כמוך.
אורכו של המופע כשעה וחצי עם הפסקה (זמן טוב להפסקת פיפי לכל הבנדיטים הקטנים). ראוי לציין כי התפאורה מושקעת, המחזמר כובש וססגוני, העלילה מרתקת, העיבוד קצבי ושמח. והכי חשוב, כל הכוכבים (שלפחות בן השלוש שלי עף עליהם) על במה אחת.
אבל יש אבל: במופע עם כל כך הרבה כוכבים גדולים, תהיו מוכנים גם למרצ'נדייז מבלבלים ולכן כדאי שתגיעו עם מכנסיים עם כיסים עמוקים: כך מצאתי את עצמי קונה לילד (שלישי!) שיש לו כבר הכל, גיטרה של יובל המבולבל. מבולבלים? גם אני! הילד לא רצה להיכנס לאולם עד שלא החזיק בשקית מלאה במתנות.