הורים רבים מרגישים אובדי עצות כשעולה אצלם החשד שילדם סובל מהפרעת קשב וריכוז. הם מוצפים במידע ובהיצע ענק ומבלבל של שרותים מקצועיים בתחום ומרגישים שאינם יודעים מספיק בכדי לעזור לילדם. אני ממליצה לקחת בראש ובראשונה נשימה ארוכה.
אני מאמינה שההורים הם הרופאים הטובים ביותר לילדם. אף אחד לא מכיר אותו טוב יותר, אתם אלה שמלווים אותו כל חייו, מכירים כל בעיה וקושי שהילד עבר, עוקבים אחר השינויים שחלים בו וביכולותיו. ההורים הם אלה שהיו בקשר עם כל אנשי המקצוע שטיפלו בילד עד כה, ורק הם אלה שבסופו של דבר יצליחו לתפור את תכנית הטיפול שתתאים ביותר לו. התנאי המרכזי לכך היא מעורבות גדולה של ההורה בטיפול.
מתי מתחילים?
רבים מההורים מחכים עד כניסת הילד לכתה א' כדי להתחיל בתהליך האבחון והטיפול בבעיה. צריך להתחיל הרבה קודם בכדי לצמצם נזקים בהמשך ולאפשר איסוף מידע בזמן אמת מכל מי שמטפל בילד ומבלה איתו שעות ארוכות כמו המטפלת, הגננת והבייביסיטר.
מעורבות משלב מוקדם מאפשרת להורה תהליך של חקירה. זיהוי וטיפול מוקדם, יאפשר להתחיל לטפל בקשיים ובכישורי חיים כשהבעיה עוד לא מורכבת. למשל: אם רואים שהילד מתקשה לשרוך נעליו, לא לקנות לו נעליים עם סקוטש כדי לעקוף את הבעיה. ללמד אותו להפעיל את שתי ידיו כדי שאחר כך לא יתקשה במשימות מוטוריות מורכבות יותר.
למי לפנות?
למה הכרחי לזהות את מקור הבעייה?
להפרעת קשב וריכוז ולקויות אחרות יש תסמינים דומים. חשוב לאבחן באמצעות בדיקות רפואיות מה מקור הבעיה בכדי לדעת איך לטפל בה. אם הבעיה היא חרדה או דיכאון או הפרעת שינה ולא הפרעת קשב וריכוז, טיפול תרופתי בקשב וריכוז לא יהיה יעיל. אם הילד לא מצליח לכתוב באופן קריא בגלל דיסגרפיה, (לקות כתיבה), ולא בגלל ADHD- אין טעם לאשר לו מבחן בעל פה, אלא להיבחן עם מחשב נייד. חבל שהילד יאבד יכולת ביטוי בכתב ללא סיבה. חשוב להבין אם הילד לא מצליח להתרכז בגלל בעיית קשב או בעיה בויסות חושי (רגישות יתר או תת רגישות באחד או יותר מהחושים, כמו רגישות לבד מסוים, ריחות או רעשים).
קבל הדרכה הורית?
לא פשוט לגדל ילדים עם בעיית מוסחות, שיכחה , פיזור, היפראקטיביות ובעיות בהתארגנות וניהול זמן . הרבה מהיכולת להצליח לסייע להם כרוכה ביכולת להציב גבולות באופן עקבי. חשוב להדגיש שהגורם להפרעת ADHD אינו קשור לחינוך ולסביבה, ומקורו ניורולוגי, אבל סיוע והדרכה הורית בגידול ילדים עם הפרעת קשב וריכוז, יכולה לעשות את כל ההבדל. אל תעברו את זה לבד. קבלו תמיכה ויעוץ, בחזית אחת עם צוות בית הספר והגן, בכדי לעמוד באתגר הלא פשוט של הקניית שיגרה וסדר יום קבועים, חיזוק הסמכות ההורית וכיבוד גבולות.
מה אני כהורה יכול לעשות חוץ מאשר לרכז את הטיפול בילדי?
המשימה העיקרית של ההורים היא להכין, להכשיר, להדריך לעצמאות. היכן שההורה יכול להיות מעורב, לסמוך פחות על מטפל חיצוני - זהו יתרון. אם ההורים רואים שיש לילד קושי בציור או בכתיבה בגלל יציבה, מספיק להשיג לילד חגורת כתפיים לשיפור היציבה ולתת לו משימה לנקות את החלון. כל משימה בכישורי חיים יכולה לתרום ולחזק יכולות קשב וריכוז: פעולת מיון כביסה, הכנת רשימה לקניות, הובלת קנייה בסופרמרקט ותשלום בקופה, להאציל על הילד את האחריות המלאה לשמור על הסדר בחדר, ללמוד לארגן את התיק ערב לפני בית הספר, לערוך שולחן, לפנות את הצלחת לכיור וכו'.
תפקיד ההורה גם להכשיר את הילד לקראת המעבר מהגן לכתה א'. הכוונה אינה ללמדו לקרוא ולכתוב לפני המורה, אלא להקנות לו כלים חברתיים למסגרת הכיתתית, ואת היכולת לשבת 45 דקות ברציפות בשיעור מבלי לאבד יכולת ריכוז וקשב.
לסיכום- מילת המפתח בהורות מיטיבה לילדי ADHD היא מעורבות. ככל שהמעורבות של ההורה בגידולו של הילד, בזיהוי הבעיות ובטיפול בהן גדולה יותר, כך יגדלו סיכוייו להתמודד טוב יותר עם החיים.
* הכותבת היא ד"ר לחינוך, המתמחה בהפרעות וריכוז, מטפלת מאמנת ומלווה ילדים ונוער בתפקודי למידה, ויסות חושי, ומוטוריקה בשיטת AAF. מנהלת המרכז לאיבון מוטורי – תפקודי FUNCTION. מנהלת את בית הספר למקצועות הריקוד, דנסינג. ספרה "מי מפחד מADHD ?" יצא בימים אלו בהוצאת אמציה.