טרגדיה נוראית התרחשה אתמול (שלישי) כאשר ילדה בת שמונה מקרית אתא התמוטטה ומתה לאחר ששאפה הליום מבלונים שנותרו בבית לאחר חגיגות יום הולדת משפחתית של אחותה הגדולה. עד כמה זה מסוכן ומה היה שם? ד"ר אפרת ברון הרלב, סגנית מנהל מרכז שניידר לרפואת ילדים שוחחה היום עם גלית גוטמן ויואב לימור בתוכנית הבוקר של קשת והסבירה מעט על הסיפור הקשה הזה.
כולנו "חטאנו" לפחות פעם בחיינו בשאיפת הליום כדי להשמיע קול מצחיק. מסתבר כעת שמומלץ מאוד להימנע מכך. "גז הליום נקרא גז אציל, גז שלא אמור לגרום נזק. יתרה מכך, אנחנו משתמשים בו ברפואה בצורה מכוונת. יחד עם זאת, יש מקרים נדירים של מקרי מוות כתוצאה משאיפת הגז הזה. אל לנו לשאוף כל מיני חומרים שלא מיועדים לכך. אנחנו לא יודעים כרגע מה גרם למותה של הילדה. מה שחשוב להבין הוא שבלון לא נועד כדי שנשאף אותו. גז הליום הוא גז שנכנס לריאות ומחליף את החמצן, הוא גז קל שנספג בצורה מהירה מאוד. ואם הילדה לקחה שאיפה עמוקה וארוכה, ברגע אחד היא נותרה בלי חמצן. אין לדעת מה היה שם. אולי הייתה רגישות לחומר הלטקס של בלון, אולי היה שם יותר מרק גז הליום. אין לדעת".
אז איך בכל זאת נימנע מעוד טרגדיה כזו?
"זה ידוע שילדים, כמו גם לא מעט מבוגרים, הם הרפתקניים. שואפים דבק מגע, גז מזגנים, או גז מבלון שלא ידוע לנו אם היה שם רק הליום. בשורה התחתונה, ההליום מיועד לניפוח בלון ולא לשאיפתו. אסור לשאוף גז הליום והמסוכן ביותר - יש כאלה ששואפים מהבלון עצמו וזה מסוכן בצורה קיצונית. מפאת הלחץ הגבוה שיכול לפוצץ את הריאות וגם כי מדובר בגז קל שנכנס במהרה לקנה הנשימה. הנקודה היא לא לשאוף דברים שלא מיועדים לכך. אנחנו צריכים לשאוף אוויר צח. זה הכל".
>> גני ילדים בתוך מרכזים מסחריים: הייתם שמים את הילד ליד חנות של זארה?