סיפורו של הנער הבריטי שהפך לאב בגיל 13 - כנראה לא היחיד ששכב עם האם הצעירה שנטל - הוא הזדמנות טובה לבדוק מה קורה בתחום החינוך המיני ובהרגלי המין של בני הנוער בישראל. החדשות הטובות: אנחנו ככל הנראה נמצאים הרבה מאחורי בריטניה בכל הקשור לפעילות מינית בקרב בני נוער. זה לא כל כך קשה, בהתחשב בעובדה שמדובר במדינה האירופאית המובילה במספר ההריונות באוכלוסיה הצעירה הזו. עם זאת, מתברר שגם בישראל גיל תחילת הפעילות המינית הולך ויורד בהתמדה.
לדברי ד"ר רות גייטס, מנהלת המרפאה לילדה ולנערה בבית החולים ליולדות "ליס" בתל אביב, הגיל הממוצע של התחלת קיום יחסי המין בארץ הוא 17. בגילאי 15-17, כ- 50 אחוז מהבנים ו- 30 אחוז מהבנות טוענים שכבר קיימו יחסי מין. "אין כאן מקרים רבים של בני נוער שנכנסים להריון בגילאים צעירים כמו 13-14", אומרת גייטס. "כיוון שלא מבצעים פילוח בארץ של הפסקות הריון על פי גילאים, אלא בודקים באופן כללי את מספר ההפלות מתחת לגיל 19, קשה לדעת בדיוק כמה הפסקות הריון ישנם בגילאים כאלה. הרוב המוחלט של הפסקות ההיריון מתבצע בגילאי 18-19. ישנם כ-1500 הפסקות הריון מתחת לגיל 19 בשנה, וכ- 50 אחוז ממקרי ההריונות של מתבגרות מסתיימים בהפלה".
התנסויות מיניות: הגיל הולך ויורד
"הורים צריכים להיות מוכנים לזה שהגיל הממוצע של התנסויות מיניות מכל סוג הולך ויורד בימים האלה", אומרת סיגל לוי, פסיכולוגית קלינית. "אפילו ילדים בגילאים צעירים יותר חשופים לגינונים של התנהגות מינית בוגרת, למשל כשהם צופים בטלנובלות ורואים נשיקות וגיפופים - זה יוצר מצב נורמטיבי.
לעתים בנים, שהצורך המיני שלהם גדול יותר מזה של מבנות, מתחילים עם אוננות בגילאים צעירים יותר, ויכולים בתום לב להיסחף. יכולה להתקיים חברות תמימה יחסית של בני נוער בגיל 13 נניח, אבל אם הילד כבר נהנה מעצמו פעמים רבות בעבר, הוא ירצה כעת ליהנות גם עם חברתו, בלי להבין את ההבדל. כלומר, זה יגלוש לפעילות מינית מתוך בורות ותום ופחות מאשר בשלות של ממש".
איך ניתן לדעת אם הילד התחיל בפעילות מינית?
לוי: "צריך לשים לב אם יש סימנים של אינטימיות גופנית, עד כמה רחוק זה הולך, עד כמה הילד מבקש להסתגר בחדרו. לא לתת לילד הרגשה שרודפים אחריו והוא צריך להסתתר, אבל לנסות לחוש את זה. למשל, אם לנער או לנערה יש חברה, לראות אם יש חיבוקים, נשיקות, האם הם מרוגשים אחד מהשני, האם זה עדיין נראה תמים ונאיבי או שיש שם תשוקה. לנסות לעמוד את האווירה, לחוש כמה מתח יש שם בחברות הזו".
ד"ר גייטס מוסיפה שכדאי לשים לב אם הילד מרבה להיעדר מהבית בלילות, או נמצא בחברה מעורבת של בנים ובנות. "כל אלה יכולים להיות סימנים שאולי הוא התחיל לעסוק בזה. כמובן שגם אם יש לו חברה קבועה".
כיצד יכולים ההורים להתערב כדי למנוע מקרים של הריונות בגיל צעיר כל כך?
"במקום לעבוד על סימני אזהרה כדאי להתחיל עם הסברה מינית מוקדמת נניח בגיל 11", אומרת לוי. "לא חייבים לחכות למצב שמזהים סימנים אינטימיים. בגילאים האלה אפשר לדבר בחופשיות ולשתף וליצור תשתית טובה כדי לקוות כשבעתיד, כשירחפו סימני שאלה, בני הנוער ירגישו חופשיים מספיק כדי לפנות להוריהם. הורים לפעמים מפחדים שאם הם ידברו על הנושא מוקדם מדי, הם ידחפו את הילדים לזה, אבל זה לא נכון. אם הם לא ידברו על זה, הילדים יישארו לבד ועם הרבה תהיות. עדיף שנערה תיגש להורים ותגיד להם 'אני רוצה גלולות' ואז אולי יעזרו לה עם המידע והליווי הרפואי, במקום לכעוס עליה שהיא פעלה ללא ידיעתם כשהם יגלו שהיא עשתה זאת. צריך לזכור שבנות מתבגרות מוקדם יותר מבנים, לכן כדאי לשוחח איתן סביב גיל 12 לכל המאוחר".
לוי: "לא חייבים לקחת נערה ישר לרופא הנשים כדי שירשום לה גלולות אם אין סיבה לכך, אבל אפשר להציג את העובדה שיש רופא כזה ואם יום אחד היא תרגיש שהיא רוצה ללכת אליו, אז אפשר. לוי מזכירה גם שמצד שני, בנים מתחילים פעילות מינית בגיל יותר מוקדם, כך שאולי כדאי לשוחח איתם על אמצעי מניעה לפני גיל 13.
אם ההורים מתביישים או נבוכים מדי לדבר על כך, לא כדאי להזניח. תמיד אפשר להפנות את הילדים לגורמים מקצועיים, לדוגמה לרופאים שמתמחים במתבגרים או רופאת נשים, שיידעו לדבר בחופשיות עם בני הנוער ולספק להם את כל המידע הדרוש.
ד"ר גייטס: "עם בנות אפשר גם להשתמש בחיסון נגד סרטן צוואר הרחם כתירוץ. אם מחסנים את הילדה בגיל 12, נניח, זו הזדמנות טובה לדבר על כל העניין של יחסי מין".
מה עושים אם פספסנו את השיחה בגיל צעיר ואנחנו חושדים שהילדים התחילו בפעילות מינית?
לוי: "כמובן שעדיף מאוחר מאשר אף פעם לא. במצב כזה, מנסים לשאול אותם מה קורה, אם הם צריכים ייעוץ או עזרה. גם אם הם אומרים שכן וגם אם הם אומרים שלא – ייתכן שהם מתביישים ויכחישו ממבוכה, לכן כדאי להמשיך ולדבר על זה.
אפשר לנסות להניע אותם מזה – להסביר שזה משהו שמתאים לגיל מבוגר יותר, ושאפשר ליהנות אבל לא חייבים יחסי מין מלאים. לספק מידע, לתת כבוד לרגשות, ליצור תחושה שהם יכולים לתת אמון בהורים אבל מבלי להיות שיפוטיים ולהטיל איסורים".
כיצד לנהוג אם מגלים שהבת נכנסה להריון?
תחילה חשוב לדעת שאפשר לעבור הפסקת הריון גם ללא ידיעת ההורים.
אם הוחלט על הפסקת הריון, פונים לאחת הוועדות להפסקת הריון שנמצאות בבתי חולים ציבוריים או ממשלתיים (כדאי להתקשר לברר את שעות פעילות הוועדה, והאם יש צורך לקבוע תור מראש. אפשר לברר את הפרטים דרך השירות הסוציאלי של בית החולים). הוועדות מורכבות בדרך כלל מעובדים סוציאליים ורופאי נשים.
לפני שניגשים לוועדה כדאי לגשת לרופא הנשים כדי שיערוך בדיקת אולטרסאונד ויקבע את גיל ההיריון המדויק (נחוץ לשם הפסקת ההיריון). אם הפסקת ההיריון מאושרת על הוועדה ייקבע לה תור לזמן מתאים. לעתים, בהתאם לגיל ההיריון, תינתן גלולה להפסקת הריון (מפיג'ין).
ד"ר גייטס ממליצה עוד לפני הפנייה לבית החולים, לגשת גם לארגונים התנדבותיים שנותנים שירותי ייעוץ למניעת הריון כמו סניפי דלת פתוחה - האגודה הישראלית לתכנון המשפחה או ש.י.ל.ה - שירותי ייעוץ להריון ומניעה או למוקד אוזן קשבת – ייעוץ לבני נוער, בטלפון 03-6203141.
למקומות כאלה בנות יכולות לגשת גם ללא ידיעת ההורים. "המקומות האלה מלאים ביועצים שיסבירו לנערות את כל האפשרויות העומדות בפניהן, ילוו אותן אם יחליטו על הפסקת הריון וידריכו אותן בנוגע לשימוש באמצעי מניעה בהמשך", אומרת ד"ר גייטס. "זה אולי יהיה עדיף מאשר ללכת ישירות לבית החולים, שם יקבלו פחות אמפתיה. מה שחשוב זה שיתבצע גם דיון על כל האפשרויות שיש – למשל ללדת או למסור לאימוץ. אני כן בעד הפסקות הריון, אבל צריך לעשות את זה מתוך ידיעת כל האפשרויות".