כמות האבחונים של ילדים על הספקטרום האוטיסטי גדלה משנה לשנה באופן קיצוני, והקשת מתרחבת בהתאם. כיום הנתון האמריקני קובע כי 1 מכל 45 ילדים מגיל 3-17 נמצא על הרצף הזה, אל מול 1 מ-80, הנתון אליו התייחסו לפני שלוש שנים בלבד. כעת מחקר חדש טוען כי בעוד ילדים נכנסים אל הרצף, יש גם את אלה שיוצאים ממנו.
המחקר, שפורסם בכתב העת המקצועי לאוטיזם ועיכובי התפתחות, מנסה לנטר את גורלם של הילדים בעלי מה שמכונה ׳התוצאה האופטימלית׳ בהתפתחות על הרצף האוטיסטי. הכוונה היא לכל אלה שאובחנו לפני גיל חמש, והיום כבר לא מראים סימנים התואמים קלינית את ההגדרה. ״לא ניתן להבחין בין הילדים הללו לבין חבריהם לספסל הלימודים, בעלי ההתפתחות התקינה״, מספרת החוקרת הראשית, אינגה מארי אייגסטי, פסיכולוגית מאוניברסיטת קונטיקט. ״אין להם אף סימפטום של אוטיזם".
במסגרת המחקר השווה צוותה של אייגסטי 22 ילדים שנמצאים במצב זה, שבו אינם מציגים עוד את התסמינים המוכרים, עם 27 ילדים אוטיסטיים טיפוסיים, ו-23 ילדים בעלי התפתחות תקינה, בגילאי 8-18. מנת המשכל של הילדים בשלוש הקבוצות היתה די שוויונית, והם היו מעורבבים, בנים ובנות. החוקרים בחנו אספקטים שונים של האוטיזם על שלוש הקבוצות, בעזרת כלי איבחון רגילים, מהטלת משימות כמו סיפור סיפורים, ועד למשימות טכניות, כקשירת שרוכים. את הסרטונים נתנו לצפייה לתשעה תלמידי פסיכולוגיה, שלא ידעו מי מהילדים מאובחן. התלמידים מדדו את התנהגות הילדים במדדים שונים.
התלמידים נתנו ציונים דומים לקבוצה ה׳רגילה׳ של הילדים ולקבוצת מאובחני העבר באוטיזם שחדלו להראות את התסמינים. בקבוצה השלישית מצאו התלמידים הרבה תכונות שונות, המקושרות עם אוטיזם. דווקא קבוצת ׳התוצאה האופטימלית׳ הצליחה יותר מהקבוצה של הילדים הנורמטיביים בכל המדדים של פתיחות, חברותיות ואסרטיביות. ״הם הפגינו את ההפך ממוגבלות חברתית״, אומרת הפסיכולוגית הקלינית ליסה שולמן, שלקחה גם היא חלק במחקר. ״נראה שלילדים הללו באמת אין עוד כל קשר לאוטיזם".
קבוצת ׳התוצאה האופטימלית׳ כן הפגינה שוני מהקבוצה הנורמטיבית, בעיקר בתחומים של ריכוז. ילדי הקבוצה נטו יותר להסחות דעת, וללכת לאיבוד בתוך שיחות. יש להם נטייה גדולה יותר להתמקד בפרטים קטנים, והם הפגינו נמרצות גדולה יותר בשיחה, באופן כללי. התסמינים הללו מתיישבים יותר עם ילדי קשב וריכוז מאשר עם אוטיזם, והמחקר הולך יד ביד עם מחקר עבר אחר, שמצא שפעמים רבות ילדים שמתגברים על האוטיזם מאובחנים לאחר מכן עם ADHD. ״אנו מאמינים שתסמיני האוטיזם עשויים לשנות צורה ולהפוך לתסמיני קשיי קשב וריכוז, עבור חלק מילדי הקבוצה הזו״ מבהירה אייגסטי.
האם הבעיה נעוצה באבחון יתר בתחום האוטיזם כיום?
"המחקר חקר האם יש הבדל בין ילדים עם 'תוצאה אופטימלית', ילדים שאובחנו עם אוטיזם מתחת לגיל חמש אך לאחר מכן כבר הסירו את האבחנה שלהם מאחר והם לא עמדו בקריטריונים, לבין ילדים 'נוירו-טיפיקליים', כלומר ילדים בעלי התפתחות תקינה שאינם מאובחנים ומעולם לא אובחנו עם אוטיזם", מסבירה סתיו רוה, פסיכולוגית לילדים ונוער". במחקר נמצא שאכן אין הבדל בין ילדים עם 'תוצאה אופטימלית' לעומת ילדים 'תקינים'. חשוב לומר כי המחקר לא חקר את ההסבר לתופעה שאנחנו מכירים מהתחום, שבמסגרתה ילדים מאובחנים עם אוטיזם בינקות אך עם הזמן כבר אינם תואמים לאבחנה.
התופעה שבמסגרתה ילדים שבעבר אובחנו עם אוטיזם גדלים ואבחנתם מוסרת בשל אי עמידה בקריטריונים היא תופעה בהיקף קטן יחסית שמעוררת דיון רב סביב השאלה האם אכן ניתן לרפא אוטיזם. הדעה הרווחת כיום היא שחלק מהתופעה ניתן להסבר על ידי 'אבחון יתר' של אוטיזם באוכלוסיה, בעיקר כאשר האבחון מתבצע כיום בגיל מאוד מוקדם. כלומר שילדים שכביכול 'מחלימים' מאוטיזם בעצם קיבלו אבחנה שגויה של אוטיזם בילדות המוקדמת.
בהקשר הזה הממצא של המחקר לפיו אין הבדל בין ילדים עם 'תוצאה אופטימלית' לעומת ילדים 'תקינים' מעניין ובעיקר מעניין שהילדים עם ה'תוצאה האופטימלית' מוזכרים במחקר כילדים שלרוב כן מציגים תסמינים של הפרעת קשב וריכוז. מבחינת ההסבר לכך, ייתכן מאוד שהממצא הזה מצביע על כך שבינקות קשה לגורמים המאבחנים להבחין בין הפרעת קשב וריכוז, הנוטה להתמתן עם הגיל, לבין תסמיני אוטיזם, מה שמסביר מתן אבחנה שגויה של אוטיזם.
יחד עם זאת, מאחר ובהקשר של אוטיזם, עדיין רב הנסתר על הגלוי, ייתכן בהחלט ויש אחוז מסויים של החלמה מאוטיזם שאנחנו עדיין לא יודעים להסביר באמצעות המדע. אם אכן כך, מרתק לחשוב שתיתכן 'החלמה' מלאה מאוטיזם, כזאת שאינה משאירה זכר פרט לתסמיני קשב."