אז האם מיונז באמת ממית כינים? ומה לגבי חשמול ממוקד של הזוחלות המרושעות? הנה כל מה שצריך לדעת על טיפולי הכינים הנפוצים ויעילותם:
1. מיונז או שמן זית. באבולוציה של הטיפול בכינים, אי שם אחרי תקופת הנפט המסוכן ולפני תכשירי המדף הכימיים, השתרש נוהג מוזר של מריחת השיער בחומר שומני – כמו שמן זית או מיונז – כדי להקל על סירוק הכינים החוצה ודחיית הקאמבק הצפוי מראש שלהן לקרקפת. "שמן זית הוא מצוין לשיער, ומיונז, שמורכב מביצים ושמן צמחי, גם הוא יכול להיות יופי של מסכת טיפוח – אבל אין להם אפקט של ממש על הכינים, ואני חושבת שכיום הורים כבר לא ממש משתמשים בשיטה הזו", אומרת דגן-עזריאל. "אפשר כמובן להיעזר בשמן כדי לפתוח קשרים בשיער ולהקל על פעולת הסירוק, אבל לא לבנות על משהו מעבר לזה בכל הקשור להשמדת הכינים".
2. שמן רוזמרין או שמן עץ התה. השמנים האתריים הניחוחיים הללו אולי מבריחים את הכינים בריחם הדומיננטי, אבל לדברי דגן-עזריאל ממש לא מיועדים לשימוש קבוע. "הרבה הורים מטפטפים את השמנים הללו ישירות על העור, בעורף או מאחורי האוזניים. אבל למרות הכוונה הטובה והיעילות היחסית בטווח הקצר, השמנים עלולים לגרום לגירויים בעור, ובמקרים מסוימים אפילו להשפיע על מערכת העצבים. אפשר לבשם את השיער בכמה טיפות שמן מהולות במים, כדי לנסות לצמצם את ההדבקה, אבל ממש לא מומלץ למרוח את השמנים ישירות על העור של הילדים".
3. תכשירים טבעיים. מי שנרתע מלרתום את הכימיה לטובת המלחמה בכינים יכול ללכת על האופציה הטבעית – מיצויי צמחים שהוכחו כיעילים נגד כינים (ביניהם גזר, פטרוזיליה, שום ותפוחי אדמה). "בתכשירים טבעיים הפעולה היא של ייבוש הכינה (כאשר משהים את החומר על השיער) ומניעה של הדבקה חוזרת (בחפיפה רגילה). החומרים הטבעיים הללו אמנם יעילים מאוד ומכיוון שהם לא מוגבלים בשימוש אפשר לחפוף מדי יום ולהפחית את סבירות ההדבקה, אבל כמו שכל הורה יודע, את המכה הזו אף פעם אי אפשר למנוע לחלוטין".
4. מסרקים חשמליים. ואם כבר פתרונות מודרניים – בשנים האחרונות נמכרים מסרקי כינים חשמליים: שיני מתכת צפופות, שמעבירות זרם חשמלי נמוך במטרה לחסל את הכינים, הביצים ומה שביניהן. הרעיון הוא להוסיף פעולה אקטיבית של המתה לפעולת הסירוק שחייבת להתבצע ממילא, אבל המחשבה לקרב זרם חשמלי לראש של הילדים לא ממש קורצת לכולם. "אני אישית לא התנסיתי במסרקים האלו, אבל אני שומעת מלא מעט הורים שקשה להם עם הרעיון, במיוחד כשמדובר בילדים צעירים ובפעוטות. אני בטוחה שאם המסרקים הללו אושרו למכירה הם נבדקו לפני ולפנים, אבל עדיין, אם הורים מעוניינים להשתמש בהם אני ממליצה שינסו אותם על עצמם, כדי לבדוק אם הזרם מורגש ועד כמה".
5. טיפול סיליקון. גרסה מודרנית מעט יותר של עיקרון שימון השיער נגד הכינים מתגלם בשימוש בסיליקון – אבל בניגוד לשמן ולמיונז, הסיליקון לא רק שלא ממש מועיל, אלא עלול ממש להזיק. "הרעיון של הסיליקון הוא ליצור מעטפת חלקלקה על השיער, כדי לא לאפשר לכינים להיאחז בו", מסבירה דגן-עזריאל. "אבל בשימוש תכוף, האפקט של הסיליקון דווקא הפוך, ובכל פעם שחופפים אותו מהשיער האפקט המתקבל הוא של שיער יבשושי".
מפתחות עמידות
ומה לגבי השיטות שהזכרנו? "הטיפולים הישנים כגון שמן זית ומיונז פסו מהעולם, בגלל הריח הלא מאוד נעים שהחומרים הללו משאירים בשיער, והיעילות שמוטלת בספק", אומר ד"ר קונפינו. "שיטות אילו אינן מקובלות, לא מומלצות – ולמותר לציין ששיטות קיצוניות יותר, כמו שימוש בנפט שהיה נפוץ בעבר, אסורות בתכלית האיסור. לגבי שמנים אתריים, יעילותם אינה מוכחת, ועובדה היא כי חרף העובדה שמספר סוגי שמפו לילדים מכילים רוזמרין, עדיין לא שמענו שהכינים נעלמו מהעולם. אפשר להיעזר בתכשירים בריח רוזמרין בתקווה שידחו כינים, אבל בוודאי לא לסמוך על זה כפתרון בלעדי. בכל מקרה, אני לא ממליץ למרוח את השמן ישירות על העור, מכיוון שיש ילדים שעלולים לפתח תגובה אלרגית לשמנים בריכוז גבוה".
"איני מכיר את התכשירים שמכילים מיצויי ירקות, אולם בכל הקשור לתכשירים הוותיקים, שמכילים חומרים כימיים הקוטלים כינים, המפתח הוא הקפדה על שימוש נכון, במיוחד בתינוקות ובילדים קטנים", מוסיף ד"ר קונפינו. "לחלקם אמנם ריח לא נעים, ועל תופעות הלוואי (כמו יובש בקרקפת) ניתן להתגבר בשימוש מבוקר או בטיפול מקומי. הדור החדש של תכשירים המכילים סיליקון בריכוזים שונים פוגעים בכינים על ידי מנגנון של חנק – הכינים אוכלות את החומר ופשוט נחנקות למוות. אלו נחשבים תכשירים יעילים, ואינם מכילים 'חומרי הדברה' הקיימים בתכשירים הוותיקים, ומנסיוני אין להם תופעות לוואי מיוחדות. כמובן שכל טיפול חייב להיות מלווה בסירוק עם מסרק צפוף".
>> לעמוד הפייסבוק שלנו כבר עשיתם לייק?