בימינו, כשהקצב המהיר של העולם מכתיב שגרה עמוסה ולחוצה, בהרבה משפחות אין די פנאי לשבת ולאכול יחד סביב אותו שולחן אפילו פעם אחת ביום. אבות ואתמהות חוזרים מהעבודה מאוחר, וילדים רבים גדלים על ברכיו המזינות של הפריזר, מדלגים על ארוחות בלי שאיש ישים לב וניזונים מאוכל תעשייתי ומוכן. אך הורים שימו לב: מחקר אמריקני חדש מצא שאכילה משפחתית משותפת מורידה משמעותית את הסיכויים של בני הנוער ללקות בהפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולימיה, ושמתבגרים שרגילים לאכול סביב שולחן ידלגו על פחות ארוחות ויעשו פחות דיאטות מזיקות.
מספיק גם שלוש ארוחות בשבוע
"כיום כולם מאמינים שבני נוער לא מעוניינים לבלות בחברת הוריהם ושאין להם פנאי לשבת איתם לאותו שולחן", אומרת ברברה פיז, עורכת המחקר מאוניברסיטת אילינוי. "אנו גם מודעים לכך שלהורים רבים מאוד קשה לאגד את כל בני המשפחה יחד שבע פעמים בשבוע, אך על פי תוצאות המחקר שלנו, גם אם יעשו זאת שלוש פעמים בשבוע, הם יכולים להציל את בריאות ילדיהם שלהם באופן קיצוני".
המחקר פורסם בכתב העת PEDIATRICS, ולקח בחשבון נתונים מ-17 מחקרים קודמים הקשורים בדפוסי אכילה ותזונה של 200,000 ילדים ובני נוער מרחבי ארה"ב. ממסקנותיו עולה כי לנערים ונערות שאכלו חמש ארוחות משותפות עם בני משפחתם, יש סיכוי נמוך ב-35 אחוז לפתח הפרעות אכילה שונות, ביניהן בולימיה, שימוש במשלשלים, ויתור על ארוחות, דיאטות ועוד שיטות להרזיה, מאשר אלו שלא עושים זאת.
עוד עולה מהמחקר כי הורים שיאכלו עם ילדיהם שלוש ארוחות בשבוע, יורידו את סיכוייהם לסבול ממשקל עודף ב-12 אחוזים. כמו כן, לאוכלים המשפחתיים יש סיכוי גבוה יותר לאכול מזון בריא ולפתח הרגלי אכילה טובים לכל החיים.
"בני נוער משתפים יותר סביב השולחן"
"משפחות שחולקות יחד ארוחות הן לרוב גם מחוברות יותר, משוחחות יותר ויש לנערים שגדלים בהן מודעות גבוהה יותר להרגלי אכילה מסוכנים, לדיאטות גרועות, וישנה פתיחות בנושא", אומרת פיז. "עבור הורים לילדים שמפתחים הפרעות אכילה, זמן הארוחה מאפשר הצצה לרמזים ראשונים של המחלה, כך אפשר לקטוע אותה לפני שהתפתחה ויצאה משליטה.
"בני הנוער מוצאים סביב שולחן האוכל מקום בו הם יכולים להביע את עצמם בחופשיות מול הוריהם, באופן קבוע. להורים נדמה לפעמים שהנוער לא מעוניין בכך, אבל זאת טעות. רוב הנערים אוהבים להשתתף בשיחה.
"מחקרים אחרים מצאו לא פעם שילדים שלא אוכלים עם המשפחה עשויים יותר להתקשות בלימודים ולפנות לסמים ואלכוהול, ויכול מאוד להיות שזה בדיוק כמו פה, מכיוון שאיש לא מבחין בסימנים הראשונים, והדברים יוצאים משליטה. ארוחות משפחתיות הן הזדמנות פז לשים יד על הדופק המשפחתי. צריך לעשות זאת, כמובן, באופן חכם. אני לא מציעה לשאול את הילדים באופן ישיר ומעיק שאלות כמו 'איך היה בבית ספר?', אלא לשבור את הקרח ולגלגל שיחה בעזרת שאלות פתוחות כמו: 'אילו זכית עכשיו במיליון דולר, מה היית עושה עם הכסף, ולמה?'".
"זה נכון כל עוד מדובר במשפחה נורמלית", מסייגת גאיה פינקל כהן, תזונאית קלינית הוליסטית. "אכן, במשפחה בה לאכילה יוחסו תחושות חיוביות, התפיסה תהיה שאכילה היא חיובית, אבל חשוב לזכור שאם מדובר במשפחה שלילית שנותנת הרגשה קשה סביב האוכל, שמבקרת ובודקת לילד כל הזמן מה יש לו בצלחת, או במקרים של משפחות שמפציצות את השולחן בהגזמה במאכלים שומניים, זה בעייתי.
"אם ההורים נותנים מודל אכילה חיובי, והופכים לדמות חיקוי טובה, זה נהדר. אפשר ללמד את הילדים לאכול יותר לאט, לטעום מאכלים חדשים, זה מלמד, מחנך ובריא. אפשר גם באמת למצוא אצל הילדים סימנים ראשונים להפרעות אכילה, אבל חייבים לזכור שמהר מאוד הם נעשים מודעים ומתוחכמים. בשלב ראשון, רוב הילדים והילדות המפתחים הפרעה כזאת יצמצמו את המנות, ישחקו עם האוכל, ייעשו בררנים, יתחילו להיגעל ממזונות שאהבו עד כה, ולפעמים יוותרו על בשר, כביכול מטעמי צמחונות".
>> לא תאכל, לא תגדל: קבלו פתרונות לבעיות תזונה עד גיל שנתיים