"אני לא מתכוונת לחסן את היקרים לי מכל על חיסון שלא באמת מוכח. ילדיי הם כל חיי והמחשבה שחלילה יקרה להם משהו מהחיסון הורגת אותי", אומרת קרולין בוניאל בת 33 משדרות. "אני לא באמת יודעת אם החיסון הזה עוזר. מי מבטיח לי שהבת שלי תקבל חיסון ולא יקרה לה משהו חלילה. אני מפחדת".
בוניאל אמא לשישה ילדים קטנים, אינה היחידה שחוששת. דניאל בן הרוש, בת 35 מחולון, אמא לשלושה, (7, 1.4 ו 4 חודשים) אומנם התחסנה בעצמה, אבל כשזה מגיע לילדים, דעתה מעט משתנה. "זירזו את האישורים כי אנחנו חיים במצב חירום ולכן אני בטוחה שאני לא מחסנת את הילדים".
למרות הזריזות שבה יוצרו חיסוני הקורונה, חברות התרופות, שהיו אחראיות לשרשרת בדיקות הבטיחות והיעילות, לא פסחו על אף אחד משלבי הרגולציה המוכרים. בשל הרצון לייצר חיסון במהירות וכדי לצמצם את התפשטות המגפה הקטלנית, בשלב הראשון נכללו במחקר רק מבוגרים מעל גיל 16. לאחרונה דווח שגם בפייזר, גם במודרנה וגם בחברת אסטרה-זניקה החלו לבצע ניסויים גם בבני נוער ובילדים.
עם ההתרגשות אל מול פתיחת המשק לאור מבצע החיסונים הנרחב, מספר המאומתים הולך ועולה בקרב ילדים (כ-35% מהמאומתים הם בגילאי 0-19). גני ילדים ובתי ספר מושבתים וכיתות שלמות נכנסות לבידוד עקב ילדים שחלו. נכון לעכשיו, נראה שחיסון עדר וחזרה מלאה לשגרה תהיה כרוכה בחיסון ילדים, שצפוי להיות מאושר בחודשים הקרובים. ההכרעה של ההורים קרובה מתמיד.
בן הרוש, למשל, לא בטחה בחיסון, אבל מודה שכבוגרת, אין לה בעיה להיות שפן ניסיונות, אבל גם אחרי שקראה מאמרים, היא ל בטוחה באשר להשפעות על ילדים לטווח הרחוק. "אחת הסיבות שלי להתחסן היא כי אני מרגישה שאין לי הרבה ברירה. יש לחץ מהמדינה ויש סנקציות למי שלא מתחסן. אמרו לי בלימודים שאם אני לא מתחסנת אני לא יכולה להמשיך ללמוד. אני לא אפסיד את החיים שלי בשביל זה. לא אכפת לי שיקרה לי משהו אבל אני לא מוכנה על הילדים שלי. גם אם זה אומר שלא יוכלו לבלות או לצאת לחופשות משפחתיות".
בעוד בן הרוש נחושה באופן יחסי, הורים רבים מוצאים את עצמם מבולבלים מול ההכרעה המתקרבת. "אני לא רוצה לחסן. אבל אני לא יודעת מה יהיה, זה ממש מפחיד אותי. כל חיסון מפחיד אותי. אני מחסנת לרוב החיסונים. אבל אני חוששת שאכניס לילדים שלו משהו שיכול לפגוע בהם", אומרת עינת גלפמן, מקרית טבעון, ואמא לשניים, (בן 6, ובת 9).
גלפמן התחסנה בעצמה אבל מספרת שגם "בחיסונים הרגילים של טיפת חלב אני חוששת. הבת שלי עשתה חיסון רוטה וזה פגע במערכת לה העיכול. הבן שלי, נולד לפני הזמן, הוא נולד בשבוע 30 ולקח לו הרבה זמן עד שהריאות הבשילו. הילד שלי גדל עלי, אצלי במנשא, עד גיל שנתיים. מבחינתי זה נתן לי ביטחון והוא לא היה חולה. עשיתי חיסון של גיל שנה, והחיסון פירק את הילד".
לא סומכים על הממשלה
בתחילת חודש מרץ ערך המכון למדיניות חברתית באוניברסיטת וושינגטון בשיתוף עם המרכז הבין תחומי סקר על עמדות והתנהגות בנושא התחסנות נגד נגיף הקורונה, שבחן את רמת ההיענות למבצע החיסונים, לצד הנכונות של הורים לחסן את ילדיהם במידה ויאושר חיסון גם בגילאים הנמוכים מ-16.
על פי תוצאות המחקר, רק 45% מההורים בטוחים שיחסנו את ילדיהם. המגמה דומה גם בקרב הורים שהתחסנו בעצמם. גם בקרב הורים שהתחסנו בעצמם ניכר חשש מלחסן את ילדיהם ורק 49% מהם בטוחים שייחסנו גם את ילדיהם.
פרופסור מיכל גרינשטיין-וייס, מנהלת המכון למדיניות חברתית באוניברסיטת וושינגטון ופרופסור אורח בבינתחומי, מציינת שבאופן מעניין מקרב אלו שבחרו שלא להתחסן בעצמם, כ-23% בטוחים שייחסנו את ילדיהם.
כ-68% מההורים שהתחסנו ענו כי הסיבה שלא ייחסנו את ילדיהם היא שהם עדיין לא יודעים מספיק על הנזקים ארוכי הטווח של החיסון ו-39% מתוכם העידו כי הם מעדיפים שלא להכניס לגוף ילדיהם תרופות וכימיקלים. 25% מקרב ההורים שהתחסנו לא ייחסנו את ילדיהם מהסיבה שאינם סומכים על חברות התרופות שהחיסון יהיה בטוח ו-21% מתוכם ענו כי הם אינם סומכים על הממשלה שהחיסון יהיה בטוח.
על אף הנתונים של המחקר, חשוב לציין שמדובר בעמדות שקל להביע כאשר החיסון לילדים הוא עדיין משהו מעורפל יחסית בעתיד, ולא ממשות. לרוב, ברגע האמת, הורים רבים נוטים לשנות את עמדותיהם, ולהצטרף אל קהל המתחסנים.
על רקע ההבנה הזו, מעניין לבחון על פי המחקר את הסיבות שמובילות אנשים להימנע מחיסונים, לצד הגורמים שמובילים להתחסנות, כמו גם אילו תמריצים עשויים לגרום למתלבטים להתחסן.
כמחצית מהנשאלים שלא התחסנו (52%) ציינו כי חוסר הידיעה על הנזקים לטווח ארוך היא הסיבה העיקרית לבחירתם שלא להתחסן. כשליש (33%) לא התחסנו כי ציינו שהם חסינים כי החלימו מקורונה. שליש ציינו שלא סומכים על חברות התרופות (33%) וגם לא על הממשלה שהחיסון בטוח ורבע (25%) ציינו שהם לא מאמינים שהחיסון יעיל.
90% מהמתחסנים ענו כי השיקולים העיקריים להתחסנות הם החשש להדביק אחרים, 84% ציינו את החשש מלחלות בקורונה.
שלושה רבעים מכלל המרואיינים במחקר ציינו שאנשי מקצוע ורופאי בריאות הציבור מספקים מידע מהימן לגבי המגיפה אך מעל ממחצית (53%) דיווחו שיש מחסור במידע אמין לגבי המגיפה. כשליש (32%) מציינים שהתקשורת מגזימה לגבי הסיכונים שבמגיפה וגם שהתגובה הציבורית למגיפה מוגזמת (31%). קרוב לחמישית (17%) הסכימו שהמגיפה היא חלק מקונספירציה של ממשלות ו – 14% קונספירציה של חברות תרופות.
נתון מעניין נוסף שעלה במחקר הוא שהנטייה להתנגד לחיסונים (הן בקרב מבוגרים והן בנכונות לחסן ילדים) פוחתת ככל שרמת ההשכלה עולה וככל שרמת ההכנסה עולה. יחד עם זאת, מציינת פרופ' ב גרינשטיין-וייס כל רמות ההשכלה ובכל רמות ההכנסה הרתיעה מלחסן ילדים גדולה יותר מהרתיעה להתחסן.
לחסן את כולם
אל מול תחושת ההתנגדות האינסטינקטיבית שמגלים הורים לחיסונים, יש מי שכבר לא יכול לחכות להזמנה לחסן את ילדיו.
"אני מכיר אנשים עם תארים שנים ושלישיים ופרופסורים שנפלו לתוך הפייק ניוז. אני לא מצליח להבין אותם", אומר סתו אדם בן 54 מקדימה צורן. "איך הקורונה היא פוליטית אם זה בכל העולם. אני מכיר אנשים שהם עובדי צווארון כחול וישר רצו להתחסן".
לדעת אדם, "הדרך היחידה לצאת מהמצב הזה, זה חד משמעי לחסן את כולם. המחלה הזו הוכיחה שאין הבדל בין אחד לשני והיא פוגעת בכולם".
"הדרך היחידה לצאת מהמצב הזה, זה חד משמעי לחסן את כולם. המחלה הזו הוכיחה שאין הבדל בין אחד לשני והיא פוגעת בכולם"
אדם אסרטיבי בדעותיו, ואומר בשיחת הטלפון עם mako כי הוא מתוסכל מאוד מהמצב. "למעלה מ-6,000 אנשים מתו מוות מיותר שאם היו הולכים לחיסון בזמן לא היו מתים כל כך הרבה אנשים. אנחנו נמצאים במצב אבסורד. יש כאן ילדים רבים מתחת לגיל 16 שלא יכולים להתחסן. יש פה ביצה ותרנגולת".
מבחינת אדם, מערכת החינוך כולה מהווה גורם סיכון, ועובדי ההוראה והתלמידים צריכים לקבל עדיפות כמו עובדי המערכת הרפואית.
"הבן שלי רק חזר ללמוד לחטיבת הביניים, יום אחרי חזרו לבידוד כי אחת הילדות יצאה חיובית. הייתי שמח אם היו מחייבים את עובדי ההוראה בחיסון כי יכול להיות אסון שעומד להתרחש. הילד הקטן שלנו, בן 13.5 לא מחוסן ואנחנו מחכים לרגע הראשון שבו יאשרו חיסונם כדי לרוץ איתו ולהתחסן".
"אני מכבדת את הבחירה של מי שלא רוצה להתחסן בחיסון מסוג חדש שלא יודעים עליו מספיק אבל אני מקווה שעם הזמן הן ירגישו מספיק בטוחות להתחסן", אומרת דנה הראל מרעננה ומסייגת, "אני לא מבינה את אלו שמתנגדים לחיסונים באופן כללי ולא מחסנים את הילדים שלהם למחלות נוראיות כמו חצבת".
הראל מספרת שמשפחתה אוהבת מאוד לטייל בארץ עם הילדים ולאחרונה הבינה שגם הילדים שלה כמהים להתחסן.
"אין כמעט שבת שאנחנו בבית, תמיד יוצאים ליהנות מהטבע, ממוזיאונים, ומשלל הפעילויות לילדים. אני ובן זוגי כבר מחוסנים, אבל הילדים שלנו (5,7) עדיין לא. בשישי האחרון הייתי איתם בקניון וקניתי לכם אוכל. היה מתחם מגודר בו ישבו סועדים, אבל לא נתנו לנו להיכנס ללא אישור החלמה לילדים. לא יכולתי לתת אישור כזה כי הם מעולם לא חלו. אז יצאנו החוצה ועשינו פיקניק על המדרכה מחוץ לקניון. לא ברור לי למה מותר לעמוד בתור אחד על השני, אבל לשבת באופן מסודר ליד שולחן אסור. מוקדם יותר באותו היום היינו באיקאה. בכניסה עמדנו בתור ארוך ומסודר ברווחים של שני מטר. כאשר נכנסנו היה עומס עצום של אנשים שבקושי יכולנו לזוז. אבל לשם לא הייתה בעיה להכניס ילדים.
"חוסר ההיגיון בין ההנחיות לבין ההתנהלות בשטח ברורה לא רק לנו, אלא גם לילדים. הילדים שלי כבר שואלים מתי גם הם יוכלו להתחסן. הגדול אף הגדיל וביקש לעשות בדיקת קורונה רק כדי שנוכל לצאת לסוף שבוע בבית מלון עם בריכה בדרום. אחרי שאנחנו התחסנו וראינו שהשד לא כזה נורא, אין לי ספק שכאשר יגיעו חיסונים מאושרים לילדים אחסן גם את ילדיי".