הילדים שוב ושוב דוחים על הסף את הירקות שחתכתם ובישלתם להם באהבה והשקעה, ועוד עושים לעומתם פרצוף של חלחלה? אל לכם להאשים את עצמכם, ואפילו לא את הילדים. מחקר חדש של אוניברסיטת ייל מציע שאת האצבע המאשימה ניתן לשלוח לכיוון הביולוגיה, שתכננה את האדם בצורה שתדחה הכנסת ירקות לגוף הצעיר כאקט השרדותי – על מנת למנוע מקרים של הרעלה.
הטבע לא בהישג יד
החוקרות, ד"ר אנני וורץ וד"ר קארן ווין, שתי פסיכולוגיות מהמרכז הקוגניטיבי לילדים באוניברסיטת ייל, רצו לבדוק במחקר את התנהגות ילדים ליד צמחים. לשם מטרה זו אספו קבוצה של 47 ילדים בני שנה וחצי ונתנו להם לשחק בחופשיות כאשר בסביבתם הניחו דברים מחומרים שונים. במהרה הופתעו החוקרות לגלות שהילדים הרימו לידיהם עצמים מפלסטיק ומתכת, ונמנעו מהצמחים. בהמשך הניחו הפסיכולוגיות מול הילדים שני צמחים אמיתיים, שני צמחים מפלסטיק ועוד שני חפצים. הילדים הראו דחייה ניכרת ומפתיעה מהצמחים, והחוקרות מאמינות שהסיבה נעוצה באבולוציה האנושית, שגרמה לאדם, בגילאים הצעירים, לשמור על עצמו מהסכנות שבטבע, ומהרעלים שמגיעים כמעט תמיד מהצמחייה.
"האסטרטגיה ההתנהגותית הזו מגנה על הילדים ומורידה משמעותית את הסיכוי שיעכלו רעלנים שנמצאים בפרחים וצמחים רבים, וגם שייפגעו מצמחים קוצניים ומסוכנים", נכתב במחקר. "בהחלט ניתן לקחת את הממצא הזה ולהסביר כך את התסכול שחשים הורים רבים כשילדיהם מסרבים לאכול ירקות. בנסיבות של החברה המערבית המודרנית, הטבע לא נמצא בהישג יד ביום יום. הילדים פוגשים אותו לרוב רק בפארקים ובמקומות בהם הוא שתול ומבוקר. הם פוגשים פירות וירקות שכבר נקצרו ונארזו, אבל צריך לזכור שלא תמיד זו היתה הסיטואציה, ושצמחים, פרט ליתרונותיהם הרבים, הציבו לאדם גם סכנה ממשית".
במחקר מזכירות לנו החוקרות שצמחים רבים מכילים רעלים קטלניים, ושחיות רבות עוצבו סביב התנהלות תקינה במחיצתם, אך שהאבולוציה לעולם אינה פוסקת, ושיש מה לעשות בנידון. "הדחייה הטבעית הזאת ניתנת לשינוי", מעודדות החוקרות. "התוצאות מראות לנו שילדים קטנים, בדיוק כמו גורי חיות אחרים, לומדים להבחין בסכנה, להימנע ממנה ולחיות לצדה. אנו מאמינות שההימנעות הראשונית ניתנת לשינוי על ידי התערבות הסביבה, מתן אינפורמציה נוספת לילד, כזו שתגרום לו להבין שאכילת הצמח אינה מסוכנת. אנו לא אומרות שכל הילדים חוששים מצמחים. אלא שהם מזהים את החומר הזה ומופעלת בהם אסטרטגיה מושרשת, שהיא חיובית וחשובה, ויש להבין את זה ולנהוג בהתאם".
"אני לא יודעת לגבי הביולוגיה והאבולוציה שבעניין, אבל אין ספק שמגיל מסויים והלאה ניתן למצוא המון משפחות בהן הילדים מוכנים לאכול רק ירק אחד או שניים", אומרת התזונאית יוליה בירון. "לדעתי דווקא, לרוב בתקופת התינוקות הילדים אוכלים מרקים טחונים וירקות טחונים, ורק מאוחר יותר הם זונחים הרבה מהירקות והפירות שצרכו בעבר ללא בעיה. בכל מקרה, ירקות ופירות הם חיוניים להתפתחות, כולנו יודעים זאת כיום, ולא מהווים כל סכנה, ולכן חשוב לעשות הכל כדי להכניס אותם לחיים, על כל גווניהם, באופן קבוע. רצוי לעשות זאת בעזרת דוגמה אישית, בעזרת גישה נלהבת כלפי האוכל, חשוב להציע שפע, לחזור ולהציע שוב ושוב בלי להתייאש, להניח על השולחן בשעות אחר הצהריים קערות קטנות עם ירקות חתוכים, ותמיד כדאי להכניס את הילדים למטבח ולחשוף אותם אל התהליכים שעוברים הירקות בדרך לצלחת".