אחד הסיפורים הידועים שרצים אצלנו במשפחה, הוא שאת אחי, שהיה כנראה תינוק רזה במיוחד, היו שמים על השיש במטבח ליד החלון, מול עדרי הכבשים שרעו אי-אז בשלהי שנות החמישים באזור שיכון בבלי של היום. זה היה אמור להסיח את דעתו כדי שיפתח פה גדול וילעס סוף סוף את ארוחת הבוקר/צהריים שלו. במקרים קשים, אמא מספרת, פתחו את הברז, הושיבו ליד הכיור ואפשרו לעולל לשחק בזרם. סבתא אמרה שזה יפתח לו את התיאבון. המלחמה העיקשת בקילוגרמים הסוררים של אותו ינוקא שגדל מאז, מבהירים שזה לא היה רעיון טוב. אפילו גרוע ביותר. אולי כמו הרבה רעיונות שמקורם באמונות של דור ההורים והסבים ההוא. יצאנו לבדוק מה חושבים התזונאים והפסיכולוגים על קלישאות האוכל הוותיקות שכולנו שמענו בשלב זה או אחר של חיינו. חזרנו מזועזעים.
1. סבתא אומרת: חייבים לסיים את כל האוכל מהצלחת
במבחן הזמן: לא עובר.
מה המומחיות אומרות? זוהי אמירה שלצערנו עדיין נשמעת בהרבה בתים וחייבת להיעלם (במהירות) מהעולם. "תינוק בריא נולד עם היכולת לווסת את צריכת הקלוריות שלו לפי הדפוס הגנטי שלו", אומרת טובה קראוזה, דיאטנית קלינית, מתמחה בתזונה בהריון ואחרי לידה לאם ולתינוק, מנהלת אתר "תזונה טובה". "ילד בריא יכול לווסת את כמות האוכל לפי איתותי מנגנון השובע שלו. מתי, מה ואיפה הוא אוכל הם פרמטרים שנמצאים באחריות ההורים, אולם הכמויות שהוא אוכל הן אחריות שלו. חשוב מאוד לא להתערב בכך כי אנחנו יכולים לשבש את המנגנון הטבעי".
דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית המטפלת במבוגרים, במתבגרים ובילדים, בהחלט מסכימה. "נתקלתי במקרים קשים הקשורים לכורח לגמור את כל האוכל מהצלחת. הילד במקרים כאלו יחווה את ההורה כחודרני, כאילו הוא זה שיודע מה טוב בשבילו וכמה הוא יכול באמת לאכול. ילד כזה מרגיש שהוא לא יכול לקבל החלטות לגבי הדבר הברור מאליו כמו הגוף שלו וכמה הוא אוכל הוא יכול להכיל, וזה יתבטא בעתיד באופנים אחרים לגמרי כמו הפרעות אכילה ועוד. אם להורה יש בעיה עם זריקת האוכל שנשאר בצלחת לפח, וזה מסר חשוב, כדאי להניח בכל פעם כמויות קטנות ולהוסיף לפי הצורך".
2. סבתא אומרת: אין משיחין בשעת הסעודה
במבחן הזמן: לא עובר.
מה המומחיות אומרות? שיקום מי שלא שמע זאת אלפי פעמים בגן או בבית הספר, ולא יודע להשלים את המשפט עד סופו ("פן יקדים קנה לוושט". זוכרים?). הדיאטנית שלנו דווקא מאמינה שזמן הארוחה הוא בסיס טוב לשיחה יומיומית. "אוכל מספק צרכים פיזיים אך גם נפשיים, ולכן בעת הארוחות חשוב שתהיה אווירה נעימה. שיחות סביב שולחן האוכל, אם כך, הן חיוביות ואפילו חשובות", היא מדגישה.
בלונדר-רון: "ארוחה משפחתית, או אפילו כשאמא יושבת עם בנה ליד השולחן כשהוא אוכל לבדו, היא אפשרות טובה לשיתוף ולא רק בימי שישי. זה חשוב בייחוד בגילאים הצעירים, כשהילדים עוד מסכימים לשבת איתנו. חשוב להתכנס יחד, להיות נינוחים וליהנות מזמן הסעודה. להפוך את האוכל לחוויה נעימה ומקרבת כזו שתותיר אצל הילד זכרונות יפים, ותאפשר הרפיה ונתינה. זכרו, זהו המסר שהילדים שלנו יישאו עימם להמשך חייהם".
3. סבתא אומרת: גם ממתקים זה אוכל
במבחן הזמן: לא עובר.
מה המומחיות אומרות? "ממתקים הם לא אוכל מזין!", מתנגדת בעוז קלאוזה. "צריך לזכור שכל ביס שהילד שלנו מכניס לפה הוא הזדמנות לבנות את הגוף שלו. האם הייתם רוצים לבנות את הבית שלכם מלבנים נטולי תו תקן? זו מהותם של הממתקים שאנו נותנים לילדים בכזו חופשיות. הם מלאים צבעי מאכל וחומרים משמרים. הם לא מועילים לגוף הילד הגדל במקרה הטוב, ומזיקים ממש במקרה הרע. אם הילד לא רוצה לאכול עכשיו הוא יאכל יותר בארוחה הבאה, אבל אם תיכנעו לחרדות ותתנו לו ממתק, הוא כבר לא יאכל אוכל מזין באותה ארוחה. הוא גם יודע שיקבל ולכן ימשיך להתעקש. אני לא ממליצה להעלים ממתקים לגמרי מהתפריט, אלא להציע במידה, ולבחור כאלו שמזיקים כמה שפחות".
"נתינת ממתק לילד במקום אוכל אמיתי ובריא היא פעולה שמשדרת חוסר אסרטיביות ובעיה בשליטה בהורית", מדגישה בלונדר-רון. "אם העובדה שהילד לא אוכל מספיק מעוררת אצלנו חרדה, הנושא יהפוך למוקד למאבקי כוח והילד ילמד איך סוחטים את ההורים ביתר יעילות. אם אני נלחצת מזה שהילד בוכה, פוחדת לתסכל אותו ומיד מאכילה אותו גם כשלא צריך, זו בעיה שלי ואני צריכה לטפל במקור החרדה הזו, אחרת אני פוגעת בילד ובמנגנון הרעב והשובע הבריא שלו וחבל".
4. סבתא אומרת: אם תתנהג יפה תקבל גלידה
במבחן הזמן: לא עובר.
מה המומחיות אומרות? כמה פעמים הרגשנו שפרוסת העוגה הזו תעשה לנו טוב בלב ולא רק בבטן? 'אוכל מנחם' בהחלט יכול לשפר מצב רוח, אך גם להוריד אותו עם העלייה במשקל.
"לקשר אוכל להתנהגות זה לא דבר בריא", מזהירה בלונדר-רון. "אוכל אינו דבר שצריך להתאמץ בשבילו, או להתנהג בצורה מסוימת כדי לקבל אותו. החיבור בין הנושאים הללו לא תקין. אם אני אומרת לילד שיקבל גלידה כתגובה להתנהגות בה אני רוצה, אני מעבירה לו מסר לא חינוכי שיגרום לו לעשות דברים רק בשביל פרסים. אני משדרת לו שבחיים אפשר להמתיק כל דבר וזו לא המציאות. בעתיד המסר הזה עלול להיתרגם לכך שברגע שלא ילך לו הוא מיד ירצה פיצוי ויחפש נחמה באוכל, מה שמוביל פעמים רבות להפרעות אכילה".
5. סבתא אומרת: הילד שמן? עם הגדילה הוא ירזה באופן טבעי
במבחן הזמן: לא עובר.
מה המומחיות אומרות? "ממש לא נכון", אומרת קראוזה. "נזקים בריאותיים מתחילים להיווצר כבר בינקות, ועודף משקל בגיל צעיר מעלה מאוד את הסיכוי להיות מבוגר שמן ולסבול מתחלואות שונות. התפיסה שילד שמן הוא בריא יותר מקורה בכך שההורים שלנו גדלו במציאות אחרת של מחסור, הן במלחמת העולם השנייה או בצנע של שנות החמישים, ותודעתם מעוצבת על ידי קודים אחרים לגמרי. כשאנחנו היינו ילדים לא היו מסכים וחידושים אלקטרוניים, והגאדג'ט היחידי היה המשחק בחוץ כך ששרפנו קלוריות באינטנסיביות. הילדים של היום גדלים בעידן של שפע כמעט בלתי מוגבל ורוב היום יושבים, כך שילד שמן בקלות יכול להפוך למבוגר שמן. צריכים להיזהר מסוג החשיבה הזאת כי היא עלולה ממש להזיק לבריאות הילדים".
6. סבתא אומרת: הילד לא אוכל? תאכילו אותו מול הטלוויזיה
במבחן הזמן: לא עובר.
מה המומחיות אומרות? עד היום, הורים רבים מנסים להסיח את דעתו של סרבן האוכל באמצעות טלוויזיה. בזמן שהקטן צופה בה בשקיקה, הם משחילים לו כבדרך אגב כמה ביסים.
"זה מנהג רע מאוד!", פוסקת קראוזה. "הוא יהפוך מהר לסוג של התניה כך שמבחינתו של הילד, בכל פעם שיצפה בטלוויזיה ירצה לאכול. מכיוון שגם ככה שעות המסך של הילדים מרובות יתר על המידה, זה מאוד לא רצוי. הילד אמור להיות מחובר לצרכיו הטבעיים ולאכול מתוך רעב או הנאה. מניפולציה שכזו הופכת את האוכל ל'אישיו' ועלולה להפוך למוקד של מאבק כוח בין ההורה לילד, כי האחרון מבין שכל כך רוצים שהוא יאכל עד שמשחדים אותו. חלק ממהות הארוחה היא תחושת ההתלכדות המשפחתית וה'ביחד' שבגלל אילוצי הזמן מתבצעת מעט מדי. אכילה מול הטלוויזיה מונעת זאת וחבל".
בלונדר-רון: "האכלה מול הטלוויזיה היא ממש אינפנטיליזציה לאדם, הקטנה שלו תוך מניעת עצמאות. אמהות שמאכילות ילדים עושות זאת בדרך כלל בגלל חרדות שלהן תוך שימור חוויות לא נעימות מן העבר שחלקן קשורות לאוכל. אם מרגישים שהילד לא אוכל טוב צריך לבדוק זאת אצל איש מקצוע ולא להאכיל אותו בלי שירגיש, אחרת נקלקל עבורו את חווית האכילה הנעימה והבריאה לעתיד".
7. סבתא אומרת: לילד יש ליחה? אל תתנו לו חלב
במבחן הזמן: זהו נושא שנוי במחלוקות.
מה המומחיות אומרות? נייר העמדה של האיגוד הישראלי לרפואת ילדים בנושא צריכת חלב בקרב תינוקות וילדים שפורסם ב-2010, קבע כי אין שום קשר בין צריכת מוצרי חלב לדלקות אוזניים חוזרות, אסטמה, שיעול כרוני, נזלת וליחה. כך גם קבעו מחקרים שפרסם משרד הבריאות בעניין, לאחר שאסכולות שונות בתחום הרפואה המשלימה הביעו חשש לקשר בין הדברים.
"כדאי לנקוט בשיטת הניסוי והטעייה", אומרת קלאוזה. "לראייתי, חלב הוא עוד מזון בעל יתרונות המהווה חלק מתפריט מאוזן. אם החלטתם להוריד מוצרי חלב מן התפריט היומי ובריאותכם השתפרה - לא אתווכח עם זה, אך אין טעם לוותר על המזון הזה מראש".
8. סבתא אומרת: התינוק לא ישן לילה שלם? הוסיפו לו דייסה לבקבוק
במבחן הזמן: זה לא עוזר אבל גם לא מזיק.
מה המומחיות אומרות? "אין שום הוכחה מחקרית שארוחה שמכילה דגנים תורמת לשנת לילה טובה יותר, למרות שההגיון שעומד מאחורי האמירה הזו נכון - הדייסה מתעכלת לאיטה כך שהתינוק לא אמור לזעוק לאכול במשך כמה שעות טובות", מציינת קראוזה. "יחד עם זאת, הדייסה מכילה קלוריות רבות והוספת עקבית שלה לבקבוק שלפני השינה עלולה להסתכם בעודף קלוריות עבור תינוק שלא צריך אותן, ללא שינוי הרגלי השינה. לראייתי זה מיותר, אבל מצד שני אין בכך נזק. הורים שרוצים לנסות ולבדוק שמא תוספת הדייסה תעבוד אצל התינוק הפרטי שלהם מוזמנים".