שמי רחלי קארפ, אני בת 21 וגרה בבית שמש. אני סטודנטית לתואר ראשון במדעי החברה-ניהול משאבי אנוש. אני מתמודדת עם נכות שהתגלתה בגיל 4 חודשים, זה מתבטא בשיתוק בגפיים התחתונות ועקב כך אני מתניידת בעזרת כיסא גלגלים. אבל מאז ומתמיד, למרות הנכות, אני מאד עצמאית.
יש לי עוד 4 אחים ואחות אחת קטנה, טובה בת ה-11, שהיא החברה הכי טוב שלי. מגיל מאד צעיר למדתי לטפל בטובה, שמתמודדת בעצמה עם מחלה שמתבטאת בקשיי נשימה, הליכה לא יציבה ועוד. במרחקים ארוכים טובה נעזרת בכיסא גלגלים והיא זקוקה להשגחה ולמטפל במשך 24 שעות ביממה, בגלל המורכבות שבמחלה שלה. כיוון שמעטים האנשים שעברו הכשרה לטפל בה, וכיוון שישנם סיכונים רבים ובעיקר אחריות גדולה, קשה מאוד למצוא קייטנה שמוכנה לקחת על עצמה את הפרויקט הזה. טובה עם רקע רפואי מורכב ואני, האחות המטפלת, בעצמי בכיסא גלגלים. כתוצאה מכך, טובה שביומיום יש לה חיים מלאים: היא לומדת בחינוך מיוחד, אחר הצוהריים אנחנו ממש אוהבות לצבוע, לנסוע באופניים מיוחדים, לשחק בבובות, לדבר הרבה, לשחק במחבואים בבית ועוד - בחודשי הקיץ בתקופת החופש הגדול, נותרת עם פעילות מצומצמת מאוד.
הטלפון שגרם לי לחייך
כאן החל המסע שלי. התחלתי לחפש לטובה קייטנה או מסגרת קיץ בה היא תוכל לפרוח ולהגשים חלומות, ועד הקיץ הנוכחי התקשיתי למצוא משהו מתאים. יום אחד קיבלתי טלפון מעמותת איל"ן שהציעה לי להצטרף לקייטנה שמיועדת גם לילדים וגם לבוגרים המתמודדים עם מגבלה פיזית. כששמעתי זאת, חזרתי לחייך.
בשבוע האחרון בילינו טובה ואני יחד בקייטנת הקיץ של איל"ן בקיבוץ מירב, וזה לחלוטין הקיץ הכי טוב שהיה לנו בחיים. הסביבה הקיבוצית לא רגילה בנוף שלנו כי אנחנו עירוניות, מאד התרגשנו מהלא נודע. בקייטנה בקיבוץ פגשנו בני נוער מתנדבים שהקדישו שבוע שלם מהחופש שלהם במיוחד בשבילנו. במקום לצאת ולבלות, לשבת מול הטלוויזיה או לגלוש בים, הם היו איתנו יחד 24 שעות ביממה במשך שבוע, ולא עזבו אותנו לרגע עד הסוף. לחלק מהם זו הייתה הפעם הראשונה שהם עצמם היו בקייטנת איל"ן והמפגש הראשון היה מרגש מאד, קיבלו אותנו באהבה ובזרועות פתוחות. יש בקייטנה בני נוער מכל הסוגים, וזו חוויה משמעותית ובלתי נשכחת.
בהמשך השבוע זכינו להגשים חלומות ולעשות דברים בפעם הראשונה בחיים. בעקבות מורכבת המחלה של טובה, פעילות במים יכול להיות מסובכת ואף מסוכנת, אבל בזכות הקייטנה, טובה נכנסה בפעם הראשונה בחיים לבריכה. כשראיתי אותה כל כך נהנית, ידעתי שמצאנו את המקום שלנו. בנוסף, זו הפעם הראשונה שהיא עשתה קיאקים ופעילויות מים בכלל, צוות הקייטנה לא ויתר ומצא פתרון לכל מכשול שהיה, כדי שטובה תוכל להשתתף בכל הפעילויות בצורה הכי טובה ובטוחה. היא גילתה את הבריכה בפעם הראשונה וזה שכנע את ההורים שלנו אפילו לרשום את טובה לשיעורי הידרותרפיה. במהלך השבוע היינו בעין הנציב בבריכה, בנחל הקיבוצים, בכנרת ובגן החיות, בערבים היו פעילויות בקיבוץ וגם נהננו סתם לשבת ולפטפט.
כשטובה נהנית, אז גם אני נהנית. זה יישמע קלישאה אבל אנחנו מאד מחוברות וזו הפעם הראשונה שהיינו בה יחד בכזאת אינטנסיביות ולמשך זמן כה רב מחוץ לבית, מה שאפשר להורים שלי קצת חופש.
ואני? בשבילי זו הגשמת חלום של ממש, אני חושבת שהצלחתי לסמן וי על המטרה שלי שזה היה קיץ כיף מלא חוויות לטובה. כשנפרדנו בשבוע שעבר מבני הנוער בקיבוץ, כולם ממש בכו, אפילו החבר'ה שאין ביכולתם לדבר. זה היה סופר מרגש כי מאד נקשרנו אחד לשני, זה היה שבוע אינטנסיבי מאד. אני בטוחה שנבוא לבקר בקיבוץ במהלך השנה, פשוט כי לחכות שנה שלמה עד הקיץ הבא זה קשה מידי, ואני יודעת שהכרנו חברים לחיים.