פתיחת שנת הלימודים מביאה איתה אתגרים לילדים ולהורים: התמודדות עם שלב נוסף בדרך לעצמאות וגדילה של הילד, רגשות מעורבים לקראת המעבר למסגרת הבאה (שמחה, חששות ועוד), וכן תהליכים רגשיים שעוברים בקשר הורה-ילד (נפרדות, וויסות עצמי ועוד). אתגרים אלה משותפים לילדים ולהורים רבים, אולם לילדים עם לקויות ראייה ועיוורון שלומדים אצלנו בגני אלי"ע, עמותה למען קידומם של ילדים עם עיוורון או לקויות ראיה, מתווספים אתגרים נוספים.
ילדים עם לקויות ראייה או עיוורון נדרשים למאמץ רב יותר בכדי להסתגל ולהשתלב במסגרת חינוכית חדשה, היות וההתמודדויות היומיומיות דורשות מאמץ וקשב רב יותר מצדם. לדוגמה: נדרש מהם זמן רב יותר בכדי לסרוק את הסביבה, למפות אותה (איפה נמצאת כל פינה בגן), להבחין בין אנשי הצוות והילדים החדשים בגן ועוד. ילדים אלו גם עלולים לעיתים להתעייף מהר יותר ולהראות רק חלק מהיכולות שלהם בימים הראשונים, מעבר לקשיי הסתגלות המוכרים אצל ילדים עם התפתחות טיפוסית.
גם ההורים מסתגלים
ההסתגלות לגן חדש מורכבת יותר גם עבור הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. בעיקר בשל ההתמודדות עם האבחנה הרפואית והדאגה המוגברת עקב הצרכים המיוחדים של הילד. כניסה למסגרת מיוחדת מעלה לרוב גם רגשות נוספים כמו חשש להתפתחות הילד, הדאגה האם יוכל להשתלב בקלות, האם ימצא בתוכו את העוצמות והכוחות הנדרשים ממנו, האם הצוות החדש יידע לראות את הכוחות שלו מעבר למוגבלות ועוד.
ההורה אינו בהכרח מכיר ויודע מה המשמעות של מסגרת חינוכית לילדים עם צרכים מיוחדים, מה תפקידו של כל איש צוות, כיצד להתמודד עם הבירוקרטיה ועוד. יתרה מכך, ההורים נכנסים עם תקווה גדולה שהמסגרת החינוכית המותאמת לילדם תשפר ותקדם את התפתחותו ככל הניתן ומצפים ליום בו ילדם ישתלב במסגרת חינוכית רגילה. רגשות אלו צפים ועולים בקרב ההורים את תחושת האמביוולנטיות הכרוכה בכניסת ילדם למסגרות החינוך המיוחד. על אף החששות וחוסר הוודאות, חשוב להתרגש יחדיו ולהתכונן לקראת המעבר. אנשי המקצוע של עמותת אלי"ע המתמודדים מדי שנה עם כניסתם של ילדים עם עיוורון או לקות ראייה הכינו מספר טיפים שיסייעו לכם ולילדיכם להתמודד עם המעבר של ילדכם למסגרת חדשה:
- ראשית מומלץ לקיים שיחה ראשונית עם הגננת בה ניתן לשתף ברגשות שמציפים אתכם. באותה שיחה חשוב שתמסרו מידע על ילדכם – הרגלי השינה שלו (כמה זמן לוקח לו/עם שמיכה/ בעגלה), הרגלי אכילה, מה מרגיע אותו ועוד. חשוב ביותר להסביר לגננת מה הן יכולות הראיה של ילדכם (שדה ראייה, יכולת ראייה מקרוב/רחוק), כיצד הוא מתמודד עם הרטייה לעין או המשקפיים ועוד.
- במקביל, חשוב לספר לילד מבעוד מועד על הגן החדש, הצוות וסביבת החברים שאליה יצטרף. ספרו לו על הגננת שלו, איך היא נראית וכמה היא אוהבת ילדים, כדי שיוכל להרגיש בטוח. מאחר וילדים עם לקויות ראייה או עיוורון מועברים ממקום למקום ללא הסברים, חשוב מאוד לשתף אותם ולתווך להם את הסביבה אליה יגיעו, לתאר להם מה עושים בגן, מה שומעים, מה רואים בדרך ואת המקום אליו מגיעים. תארו לו את המשחקים והפעילויות השונות, וביניהם קיר המישוש באמצעותו ניתן לחוש את הדמויות שבתבליט, את הקיר המוסיקאלי שעליו אפשר לנגן ולתופף על משטחים שונים מהם בוקעים צלילים מגוונים ועוד. תארו לו כמה שיותר את סביבת הגן, וביום הראשון לוו אותו לפינות השונות כך שירגיש שהמקום אינו זר לא לחלוטין ברגע שאתם נפרדים ממנו. כך, התיווך והשיח יכולים למנוע תסכולים וחששות ולייצר את ההתרגשות הרצויה לקראת השנה החדשה.
- ההיערכות לקראת השארת הילד בגן יכולה להתקיים באמצעות שיח פתוח על הרגשות השונים שלו לקראת המעבר ובאמצעות פעילויות שונות, כמו משחקי פרצופים, יצירות עם אביזרים תחושתיים כמו עיניים זזות, מנקה מקטרות ליצירת פה, גבות ועוד. אנו יודעים כי חלק מילדי אלי"ע לעיתים אינם ערניים לדקויות הקטנות בהבעות פנים ומפספסים את הרגש שעולה בסיטואציות שונות. הפעילויות השונות עשויות לעזור לילדים עם עיוורון או לקויות ראייה להבחין בכך ולגלות אמפתיה לילדים אחרים, דבר שעשוי לסייע בזמן המעבר לגן חדש והתאקלמות בו.
צילום: עמותת אלי"ע - עם הגעתכם לגן, חשוב ביותר לעשות לילד היכרות מקדימה עם מרחבי הגן השונים, בעזרת תיווך ומישוש. ולהפגיש אותו עם אנשי הצוות שיהיו בגן. בעוד שילדים רואים יכולים להתאים עצמם לסביבה ולקבל אינפורמציה רבה מראיה (רוב האינפורמציה שאנו קולטים מגיעה מחוש הראיה), ילד עם לקות ראייה זקוק לתיווך מבוגר כדי להבין ולהרגיש בנוח בסיטואציה בה הוא נמצא, כל שכן כאשר מדובר במצבים ומקומות חדשים ולא מוכרים. למרות העדר מלא או חלקי של חוש הראיה עלינו לסייע להם ולעודד אותם להיות אקטיביים בתהליך החקירה שלהם את סביבתם באמצעות החושים השונים וזאת על אף החרדה והפחד (גם של ההורה הפועל לעיתים מתוך הגנת יתר) בחקירת הסביבה החדשה.
- לפני שאתם יוצאים לגן אפשרו איתכם חפץ מעבר, שילדכם קשור אליו, לרוב הוא רך ונעים כמו שמיכה או דובי. הדבר נכון לגבי כל פעוט שמתחיל מסגרת חדשה, כל שכן לגבי ילדים עם עיוורון או לקות ראיה. החפץ יכול להקל לו את ההסתגלות, מייצג לו חום, ביטחון והרגעה שהוא מקבל לרוב מהוריו. במקום שהוא יזדקק בכל פעם למגע ישיר של הוריו, הוא לומד להפנים את התכונות המרגיעות שלהם באמצעות התיווך של החפץ.
- ביקור מקדים: אם עוד לא עשיתם זאת, זה הזמן! בקרו בגן לפני תחילת השנה באם ניתן, זה מפחית הרבה מאוד חששות הנגרמים כתוצאה מאי ודאות.
- לפני הפרידה מהילד בגן, מומלץ ללוות אותו לפעילות מוכרת ואהובה עליו. כדאי להכין אותו לפרידה בקצרה ולשתף אותו שתבואו לאסוף אותו בסוף היום. בימים הראשונים חשוב שהחשיפה תהיה הדרגתית למסגרת, ושהזמן שהילד ישהה בגן יעלה בהדרגה.
- ביום הראשון בו הילדים נשארים בגן בלעדיכם, היפרדו מהם בנעימים עד כמה שניתן! אל תברחו! במיוחד כשמדובר בילדים עם לקות ראייה אשר אינם בהכרח רואים שהלכתם ועלולים לחשוב שאתם בגן. אחרת זה עלול לפגוע בביטחון ובאמון בסביבתם. היפרדו במילים קצרות ואם מאוד קשה לכם תעזרו בליווי של איש צוות מהגן. זכרו שהבכי של הילד בפרידה הוא בריא, ומעיד על הבנת הסיטואציה ועל תחושת ההיפרדות או הנתק שנוצרת מההורה. גם אנו כהורים צריכים ללמוד לשחרר, ולאפשר לילד להרגיש בטחון שנשוב, גם כאשר תחושת הניתוק מתעצמת ברגע הפרידה בבוקר. פעמים רבות הבכי מתגבר והילד מסרב לשחרר, משום שההורה לחוץ ומתקשה לשחרר. אך חשוב לזכור שמדובר בתהליך חשוב להתפתחותו התקינה וככל שאנחנו נשחרר וניפרד בביטחון, כך זה יקרין גם אל הילד.
- חשוב שכהורים תזכרו ותרגישו, שצוות הגן פועל כדי לעבוד יחד איתכם, להעניק כלים ולצעוד יחדיו בדרך שהיא לעיתים לא ידועה. מומלץ להראות ביחד לילד, שהוא מסוגל ויכול, שהוא אהוב ומוגן. ככל שנכין את הילדים בצורה טובה יותר אל הגן והשנה החדשה, כך נאפשר להם להשתלב בצורה המיטבית ולהתחיל עוד שנה בחיוך. זכרו תמיד שהאינטראקציה החברתית היא חיונית לילדכם והמעבר למסגרת חדשה היא הזדמנות עבורו ועבורכם לצמוח!
הכותבת היא מרפאה בעיסוק ורכזת תחום ריפוי בעיסוק בעמותת אלי"ע, העמותה היחידה המפעילה בפריסה ארצית גנים שיקומיים לילדים מגיל חצי שנה ועד גיל 6 בעלי לקויות ראייה או עיוורון. לכל ילד וילדה נבנית תכנית שיקום אישית, המותאמת ללקות של הילד ובהתאם ליכולות שלו. לאלי"ע יש חמישה מרכזים אזוריים, מבאר שבע שבדרום ועד לחיפה שבצפון. בזכות פעילות העמותה, כ-80% מהילדים שלמדו בה, שאינם מעוכבי התפתחות, השתלבו בהמשך במסגרות החינוך הרגילות.